אפי שטנצלר לא ברח

חבל שלא ניתנת יותר תשומת לב לסאגה של מינוי יו"ר הקרן הקיימת לישראל. הסיבה לכך היא שהציבור והעיתונות לא מייחסים חשיבות רבה לתפקיד. בכל זאת מדובר בארגון ארכאי שחשיבותו למדינה די שולית. איסוף כספים, גינון, פארקים. אבל מתברר ששני אנשים מרכזיים במדינה נלחמים על התפקיד כמעט כאילו היה אחד הבכירים במדינה.

האחד הוא השר שלום שמחון. הבן אדם הסביר בוודאי ישאל עצמו למה שר בממשלה משתוקק כל כך לעמוד בראש הקרן הקיימת לישראל - ובכן, יש לכך כמה תשובות. בדרך כלל זה כיסא טוב להתיישב עליו כאשר השר מרגיש שימיו כשר ובכלל כבכיר ספורים.

תפקיד ראשות הקרן הקיימת לישראל מבטיח ג'וב מכובד, משכורת יותר מנאה, תנאי העסקה של שר לפחות, תפקיד נעים ורגוע. ואולי הכי חשוב - מסתובבים בעולם בלי הכרה, שוהים במיטב בתי המלון, אוכלים ביוקרתיות שבמסעדות, מתחככים בעשירי עולם. שמחון הוא באמת חקלאי, מושבניק - אבל אוהב עד מאוד את החיים הטובים הללו, שהרי חוץ מזה באמת אין לו סיבה לרוץ מהממשלה אל הקרן הקיימת לישראל.

כהונת יו"ר הקק"ל היא "נכס" של העבודה, בהתאם להסכמים השונים והמשונים הקיימים בין מפלגות ישראליות לבין אלה מחו"ל הקרויות "ציוניות". לפיכך, הלך שמחון אצל פטרונו ברק וזה הבטיח לו: "אל תדאג, התפקיד שלך".

אבל אז התעוררו שתי בעיות. האחת היא שהכיסא של היו"ר כבר תפוס. מ-2006 יושב עליו ראש עיריית גבעתיים לשעבר אפי שטנצלר. ולמרבה הצער של שמחון וברק, הוא עושה עבודה טובה, לאף אחד אין טענה על תפקודו. אבל אלה כמובן שיקולים שאנשי העולם הגדול לא שוקלים. הם היו בטוחים שמספיק שברק יאמר שהוא רוצה את שמחון, והכל יסתדר.

וכאן התעוררה הבעיה האחרת. על פי הנוהג המקובל בעבודה, יו"ר הקק"ל נבחר בבחירות בלשכת המפלגה. הלך ברק לבדוק, ומצא להוותו של שמחון שבלשכה יש רוב להמשך כהונתו של שטנצלר. נו, גם זאת לא ממש בעיה, תמיד יש דרכי עקיפה. לא הולך בלשכת המפלגה, הלך ברק אצל גוף סוכנותי הקרוי "הסיעה המאוחדת של העבודה-הרפורמים-מרץ", שם נעשתה מצוותו של ברק ושמחון נבחר על ידה כיו"ר.

שטנצלר לא הרים ידיים

אבל למרבה הפתעתו של ברק, שטנצלר לא הרים ידיים. הלך וביקש צו מניעה שבו תידרש המפלגה לקיים בחירות לתפקיד במוסדות הלשכה. צו כזה אכן ניתן. ברק ושמחון התעלמו.

הלך שטנצלר לבית משפט נוסף, ששוב פסק נגד ברק ושמחון, בקובעו: "נכונותה של המפלגה לנקוט הליכים רק כדי להימנע מקיום בחירות חופשיות אינה מאירה את המפלגה באור חיובי, בלשון המעטה". השופט המחוזי אברהם יעקב אמר "המפלגה", אבל המשמעות הברורה היא "ברק", שניהל את הפרשה הזאת. אלא מה? העבודה והמנהיג שלה כבר מזמן לא מתחשבים באור שבו נראית מפלגתם.