עשירים (על הנייר)

חובבי הכדורגל באנגליה כולה, לא רק אוהדי ליברפול, חשו השבוע הקלה גדולה לשמוע על החלטתו של סטיבן ג'רארד, קפטן ליברפול, להישאר בקבוצה. לא שזו בשורה טובה בהכרח לאוהדי מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי או ארסנל, אבל לרגע אחד, שב הכדורגל ותפס את שערי מדורי הספורט, אחרי שבחודש האחרון כיכבו שם בעיקר כדורי טניס, גולף או קריקט.

מלבד ג'ו קול שהגיע בהעברה חופשית, ג'רארד הוא כנראה "הרכש" הכי מרשים של האדומים בקיץ הזה. למען ההגינות, אף אחד לא ציפה שליברפול תתפרע הקיץ. הצרות הכלכליות שפקדו את בעליו של מועדון הפאר - שישלים העונה לפחות 21 שנים ללא אליפות - ג'ילט והיקס, היו ידועות זה זמן רב. למעשה, מאז פרננדו טורס, לפני שלוש שנים, לא הוחתם בקבוצה אף שם "גדול". אוהדי ליברפול לא יוכלו לצפות השנה ליותר ממאבק על מקום 3-4. לייחל ליותר מכך, כמו גם למעבר הדחוי לאצטדיון החדש בסטנלי פארק, יהיה בבחינת נאיביות.

מצבה של ליברפול מגלם בתוכו מצבה של הפרמיירליג כולה. שוק הכדורגל האנגלי מתנהל תוך התחשבות מרבית במצב הכלכלה המקומית והעולמית. בקיץ הקודם, השמות החמים ביותר בשוק ההעברות האירופי, קאקה ואיברהימוביץ', העדיפו את ההצעות של ריאל מדריד וברצלונה (בהתאמה) על-פני הצעות לא פחות קורצות כלכלית מהפרמיירליג, שהגיעו בעיקר מהכיוון של מנצ'סטר סיטי וצ'לסי. גם בקיץ הזה, הדינמיקה המסתמנת ברורה: דויד וייה כבר בחר בבארסה, ססק פברגאס אמור ללכת בעקבותיו.

אם כבר נגענו בכוכב הספרדי של ארסנל, שסיכמה עונה לא מוצלחת ושעתידה לוט בערפל, הרי שלא רק הוא מסמן את מצבה העגום של הליגה האנגלית בכל הקשור ליכולת לפתות כוכבים. החדשה האחרונה מאצטדיון ה"אמירייטס" היא המעבר של אדוארדו דה סילבה ל... תחזיקו חזק: שחטאר דונייצק. נכון, דה סילבה היה פצוע במשך רוב שתי העונות האחרונות, והישג השיא שלו נשאר שלושער במדי נבחרת קרואטיה מול נבחרת ישראל בר"ג. הוא לא בדיוק שחקן במעמד של וייה, פברגאס ודומיהם. אבל עדיין - העובדה שקבוצה אנגלית בכירה מאבדת שחקן חשוב, לטובת קבוצה שבאנגליה לא מסוגלים לבטא אפילו את שמה כראוי, היא מדד טוב למה שקורה סביב הפרמיירליג בקיץ האחרון.

פעם הפרמיירליג היתה קונה שחקנים "מוכנים" בשיא הקריירה שלהם. היום נותר לה רק "לגדל" ולהשביח שחקנים צעירים, ואז היא מוכרת אותם לכל מי שמוכן להכניס את היד מספיק עמוק לכיס.

***

גם וויין רוני, כוכב מנצ'סטר יונייטד, עוד יעזוב את אנגליה - אם לא בקיץ הנוכחי, אז בוודאי בקיץ הבא. מי שלא מאמין שקיים סיכוי לנטישתו של הכוכב האנגלי, שם חי כל חייו (גדל בליברפול), מוזמן לבדוק את הנעשה במנצ'סטר יונייטד, הקבוצה שהופכת להיות אחד הסיפורים הכלכליים העצובים של הכדורגל האירופי.

מנצ'סטר יונייטד נרכשה מהציבור על-ידי משפחת גלייזר האמריקנית במהלך פיננסי שנוי במחלוקת, שהפך את הקבוצה עצמה כבטוחה להלוואה. הגלייזרים השיתו את החובות על הקבוצה - ומהר מאוד התברר שגם החלק שהוצג בתחילה על-ידם כהון עצמי, היה בעצם הלוואות ממוסדות פיננסים אחרים. היונייטד, מופת לניהול כלכלי אחראי (במשך שנים הקפידו בקבוצה ששכר השחקנים לא יעבור את מחצית ההכנסות), ואחד מהמועדונים הגדולים באירופה שהוא גם רווחי, הפכה לבעלת החוב הגדול ביותר בכדורגל האנגלי. אבל עד כאן מדובר היה בתרגילי חשבונאות בלבד, שכן ערך המועדון המשיך לעלות (נחשב למותג הספורט היקר בעולם, עם שווי מוערך של 1.89 מיליארד דולר לפי "פורבס").

הצרות החלו כשהתברר שהבעלים החדשים לא רק קברו את הקבוצה תחת ערימת חובותיהם לבנקים, אלא אף שלחו ידם בקופה וגבו מהקבוצה "דמי ניהול" בגובה של עשרות מיליוני ליש"ט. תחקיר של תוכנית הטלוויזיה של ה-BBC, "פנורמה", ושל עיתון "הגרדיאן", חשף לפני כמה חודשים את האמת על הגלייזרים: עסקי הקניונים שלהם לא מצליחים להחזיר אפילו את הריביות על הלוואות גדולות שלקחו בארה"ב, ומועדון הכדורגל מאנגליה הפך להיות לא רק הנכס הנוצץ ביותר שלהם, אלא המקור היחיד לפרנסתם!

דייויד גיל, מנכ"ל המועדון, הכריז ערב פתיחת המונדיאל שלרשות אלכס פרגוסון יועמדו כ-100 מיליון ליש"ט לרכש, אבל סיפור ה"כמעט רכישה" של פאבליוצ'נקו מטוטנהאם, מגלה מציאות שונה: הספרס הסכימו להעביר את הקשר לאולד טראפורד תמורת קבלתו (בחזרה) של מייקל קאריק, בתוספת עשרה מיליון ליש"ט. ביונייטד הסכימו - ורק ביקשו להמיר את עשרת המיליונים בחלוץ הבולגרי ברבאטוב (גם הוא אקס תרנגול). אפשר לנתח את המהלך הזה (שיונייטד טרחה להכחיש כמובן) לפי פרמטרים מקצועיים, ואפשר לקרוא אותו גם בין השורות: למנצ'סטר יונייטד לא רק שאין 100 מיליון ליש"ט לרכש, אין לה אפילו עשירית מזה. כך נותרה סגנית האלופה עם הרננדז המקסיקני כרכש היחיד שלה לקראת העונה החדשה.

***

אם אתם מהמרים על ספורט - מנצ'סטר סיטי נראית כרגע כהימור בטוח. הקבוצה היחידה שמשתוללת (החתימה את דויד סילבה, ג'רום בואטנג, יא-יא טורה) גם הקיץ, תביא בסופו של דבר אליפות ל"סיטי אוף מנצ'סטר" לראשונה מאז 1968. אף אחד לא מבטיח שזה יקרה כבר העונה, אבל הניסיון של צ'לסי בשנים האחרונות מלמד שכסף גדול, יביא בסופו של דבר גם תארים.

מנגד, צ'לסי של רומן אברמוביץ' תמשיך מן הסתם להיות גורם משמעותי בצמרת הכדורגל האנגלי, השאלה היא רק עד מתי: המיליארדר הפסיד ממון רב בשנים 2008-2009 בזמן המשבר הכלכלי. הוא כבר לא אותו אוליגרך שבנה קבוצת פאר לז'וזה מוריניו בשעתו. גם הצורך של אברמוביץ' בלגיטימציה ציבורית באנגליה הלך והתמתן. במידה רבה, ובלי לגרוע מההישג הנאה של קרלו אנצ'לוטי, האליפות האחרונה שייכת עדיין לצ'לסי שבנה בשעתו מוריניו, אלא שהקבוצה ההיא הולכת ומזדקנת - ובינתיים לפחות, אין רכש חדש ונוצץ על הכוונת.

***

אם למישהו נשמע שקיץ עגום עובר על הכדורגל האנגלי, הוא יכול להיות רגוע: האנגלים אופטימיים, ולא רק מפני שזהו טיבם, אלא מפני שבמקרה של הפרמיירליג, עשוי בהחלט לצאת מתוק מעז.

הרגולציה החדשה של אופ"א, "הפייננשל פייר-פליי" (שתגביל משמעותית את היכולת של בעלי הקבוצות להלוות כספים לקבוצותיהם עבור תשלום משכורות ודמי העברות), עומדת לכפות על המועדונים התנהלות כלכלית מתונה יותר. האבסורד הוא שכאשר החל מישל פלאטיני בתהליך החקיקה, הוא חשב איך להצר את צעדיהן של צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד, ואף הפך לאויב הציבור בכדורגל האנגלי.

עתה, כך נדמה, עשויה ההתנהלות השפויה (מרצון או מכפייה) של הכדורגל האנגלי להפוך אותו למרוויח העיקרי מהתהליך, וזה שיגיע לנקודה הקריטית (2012/13, אז ייכנס החוק לתוקף) במצב הטוב ביותר.