מוצ"ש האחרון. למרות שהשמש שקעה כבר לפני כמה שעות טובות, האספלט המשיך להעלות אדים מיום לוהט. היציאה מת"א הייתה סיוט. המונים זרמו לכיוון החוף בחיפוש נואש אחרי חמצן צונן, תוך שהם סותמים כל חלקה טובה.
רק קצת דרומית לחולון התנועה סוף-סוף השתחררה ואפשרה למנוע הנהדר של אפריליה שיבר GT לנהום בזעם שרק 9,000 סיבובים לדקה יכולים לגרום. מהר, מהר מאוד, גם הרוח התחילה לשרוק כמו שרוח יכולה רק במהירות אסורה בתכלית. הגלגל האחורי חרק על האספלט כאילו אין מחר, ואפילו הזיעה תחת מעיל הרכיבה התייבשה כהרף עין. עוד שלוש-ארבע דקות חולפות ואורות איילון-דרום נשארים מאחור לטובת חשיכה אנונימית שעוטפת את שיבר ואותי.
בדיוק בנקודה זו הייתי שמח לשקוע בהרהורים על דו-גלגליים, כבישים מהירים והאופנועים שמחברים ביניהם, אבל הם לא באו. הראש שלי היה עסוק כל כולו בשאלות כבדות משקל כמו איך בדיוק אפשר לסחוט עוד טיפת כיף משיבר, עד איפה אפשר להאיץ, עד כמה אפשר להשכיב. ולא, אני לא בן 24, אני לא סובל מעודף הורמונים ומאחוריי לא ישבה בלונדינית שצריך היה להרשים; זה פשוט האופי של שיבר שגורר אותך אחריו, מן שילוב איטלקי שמשאיר את השכל בבית. כיף? מאוד. רק אסור לשכוח להגדיל את ביטוח החיים.
אבל נתחיל בהתחלה. המתכון הבסיסי של שיבר GT, הנייקד של אפריליה, מורכב ממנוע V טווין של 750 סמ"ק (95 כ"ס ב-9,000 סל"ד), שלדת אלומיניום וסבך צינורות פלדה. הוא קטן יחסית (2.1 מ' אורך ו-1.2 מ' גובה), ונראה פשוט מצוין. גם תנוחת הישיבה טובה, ואפילו המשקף הקדמי הקטן מספק הגנה סבירה מהרוח. כל זה תמורת 77 אלף שקל.
חוץ מהמתכון הבסיסי יש תבלין: מפת הצתה. ובעברית: למנוע יש שלוש "תוכניות" ניהול שונות: גשם, טורינג וספורט, שאמורות להתאים לרוכבים שונים בכבישים ובתנאים מגוונים. השמות הללו לא ממש מוצלחים. אני הייתי קורא להם (בהתאמה) - בצורת, שובב וחוליגן. על בצורת אין מה לומר - לא ירד גשם, אז לא טרחתי.
ובכלל, מה שטוב לגשם כנראה לא טוב לכיף. ב"שובב" יש מומנט בסל"ד נמוך שמאפשר רכיבה נעימה בתוך העיר ושיוט נמרץ למדי מחוצה לה; המנוע מגיב היטב כשצריך; וככלל, שיבר מתנהג כטורר חזק אבל גם כאחראי ובוגר. ואז מגיע תור "חוליגן" - המנוע עורג לטורים גבוהים, וכשהם מגיעים שיבר פותח מבער אחורי. קשה, קשה מאוד להתאפק במצב זה: כל פיסת אספלט הופכת למסלול מרוץ, וכל מה שאתה רוצה זה לשמוע את המנוע שואג ולגנוב עוד שנייה ורבע מהתאוצה. וכן, שכחתי לציין שכל זה מתרגם למהירות רצחנית, ושאין מילים לתאר עד כמה זה כיף.
והנה הגענו לשורה התחתונה. המנוע נהדר והשלדה טובה, אך שיבר לא מושלם. המזלג הקדמי יכול היה להיות טוב יותר, הצרצורים המרגיזים מהמשקף הקדמי מזכירים שבקרת האיכות עדיין איטלקית, לוח השעונים עתיר פונקציות אבל נטול מד דלק, ויש עוד כמה דברים קטנים ומעצבנים. ועדיין, בגלל האופי, קשה מאוד שלא להתאהב: הוא גם שמח, גם שובב וגם פונקציונלי במידה הנכונה ליום-יום. האם לא בשביל זה קונים אופנוע?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
