מי שיעקוב בחודש הקרוב אחרי נבחרת הכדורסל במוקדמות אליפות אירופה, צפוי לראות איך לנגד עיניו יעבור הענף שינוי מהותי מאוד תוך מספר שבועות. הסיבה היא שינוי בחוקת פיב"א שייכנס לתוקף מיד בתום משחקי אליפות העולם בטורקיה בחודש הבא: הזזת קשת השלוש באירופה בחצי מטר אחורה - מ-6.25 מטר ל-6.75 מטר.
המשמעות היא שהחל מעונת המשחקים הקרובה בליגת העל, וביורוליג ובמפעלים האירופיים השונים, שחקנים שרגילים במשך שנים לסדר את הרגליים על הקשת ומתורגלים אוטומטית מבחינה מכנית לשחרר את הכדור, יצטרכו לעשות זאת חצי מטר רחוק יותר. מאמנים שמכוונים תרגילים לזריקות משלוש יצטרכו לקחת בחשבון כי מלאי הקלעים שמסוגל לפגוע מהטווח הזה הוא מוגבל. שחקנים שפגעו באחוזים סבירים ב-6.25 מטר, לא בהכרח מסוגלים לפגוע מ-6.75 מטר.
ההיסטוריה מראה כי לשינוי המרחק של קשת השלוש היתה השפעה מכרעת על הכדורסל בארה"ב. בניגוד למה שנוטים לחשוב, ההשפעה על הדיוק היתה דווקא מינורית - אחרי שב-NBA בעונת 1997/98 חזרה קשת השלוש למרחקה הטבעי (7.21 מטר), אחרי שלוש שנים של ניסיון בקשת "קרובה" (6.70 מטר), אחוז הדיוק מחוץ לקשת ירד ב-5% בלבד - ל-34.3%. גם בליגת המכללות (NCAA), כשהוחלט על הרחקת הקשת לאחור בעונת 2008/09, הדיוק נפגם ב-2% בלבד.
אלא שהרחקת הקשת בכל זאת יצרה שינוי דרמטי במשחק: כדורסל "ההפצצות מבחוץ" התמתן לטובת משחק חפירות וחדירות לסל. כמות הזריקות מבחוץ ירדה דרסטית. לדוגמה, כמות הזריקות מחוץ לקשת של 10 "המפציצים" ב-NBA (העשרה שזרקו הכי הרבה לשלוש) ירדה תוך עונה אחת ב-20%. אם נרד לרזולוציה עמוקה יותר, אז האלופה באותן שתי עונות - שיקגו בולס - שינתה את המשחק שלה באופן מוחלט, כמעט עם אותו סגל ועדיין לקחה אליפות: הבולס הקטינו את כמות הזריקות מחוץ לקשת ב-30% כשהם חותכים קרוב ל-450 זריקות מחוץ לקשת תוך עונה אחת.
כדי באמת להבין איך קבוצה צריכה להתאים את עצמה לשינוי, אפשר להבין מהסטטיסטיקה של הגדול מכולם, מייקל ג'ורדן. האיש שמעבר ליכולותיו האתלטיות הבין את המשחק ואת הדרכים לנצח בו טוב יותר מכל אדם, שינה את סגנון המשחק בעקבות שינוי החוקה. בשתי העונות התוצאות היו די זהות: אליפות לשיקגו, מייקל ג'ורדן MVP ומלך הסלים - 29.6 נקודות בעונת 1996/97 ו-28.3 ב-1997/98. בשתי העונות הוא זרק אותה כמות זריקות מהשדה בממוצע למשחק (18), אלא שבעונת "הקשת הקרובה" (1996/97) הוא ירה 3.6 פעמים למשחק מחוץ לקשת, ובעונה שלאחר חתך את כמות הזריקות שלו מבחוץ ל-1.5 בלבד. איך הגיע בכל זאת לאותה כמות נקודות? באחוזים גבוהים יותר לקליעות לשתיים ויותר חדירות לסל שהביאו אותו יותר לקו העונשין. פחות זריקות לשלוש, ויותר חדירות - זה גם מה שצפוי שנראה גם כאן החל מהעונה הקרובה. לפחות מאותן קבוצות שהמאמנים שלהן יפנימו ויתאימו את עצמם טוב יותר לשינוי.
שתי נקודות ששוות התייחסות הן לדברים שייתפתחו כתוצאה מהחוק הזה: קודם כל אלו אותם שחקנים שחיים רק על הקליעה מעבר לקשת, כשהטווח של הזריקה אינו מהווה מחסום עבורם - הם יהפכו לכלי נשק מאוד ייחודי למאמנים ברגעים של הכרעת משחק, כשצריך שלשה מנצחת או לסגור הפרשים גדולים בפרק זמן קצר. יכולת של שחקנים לקלוע משלוש מטווחים גדולים, אמורה להיות גם שיקול של מאמנים בעת הרכבת הסגל ובעיקר בעת בחירת הזרים שמגיעים מיבשת "הקשת הרחוקה".
דבר נוסף שהחוק החדש צפוי לגרום הוא לכך שנראה הרבה יותר תרגילי קליעה שמסתיימים בזריקה לשלוש דווקא מהפינות. למה מהפינות? מאחר שזהו המקום היחיד שבשל מגבלות הרוחב של המגרש, הקשת נשברת והטווח בה הוא 6.25 מטר בלבד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
