תביעה חברתית: "אם אהיה בעלי פייסבוק, אשכור את צוקרברג"

פול סליה, שהחליט לתבוע לאחרונה בעלות על 84% מרשת פייסבוק, אומר כי התביעה שהגיש בנושא לא הייתה יוצאת לפועל אילולא התדפקו שוטרים על דלתות ביתו באוקטובר האחרון כדי לעצור אותו באשמת הונאה. מעצר זה והתביעה שהוגשה נגדו על-ידי התובע הכללי של מדינת ניו יורק, אנדרו קואומו, חודשיים מאוחר יותר, הינם תוצאה של תלונות סביב התנהלות חברת הדלקים מבוססי שבבי עץ שהקים. שרשרת האירועים הביאה את סליה לחיטוט בתיקי המסמכים הישנים שלו, במטרה למצוא דרכים באמצעותם יוכל לשלם את חובותיו ללקוחות החברה - כך הוא מספר בראיון מיוחד שנערך בביתו בעיירה וולסוויל במערב מדינת ניו יורק.

סליה טוען כי באחד מאותם תיקים הוא נתקל בחוזה נשכח משנת 2003 עליו הוא החתים את מארק צוקרברג, מי שעומד מאחורי ייסוד רשת פייסבוק וכיום מנכ"ל החברה. "אם כל הסיפור עם התובע המחוזי לא היה קורה, אין סיכוי שהייתי מסתכל בתיקים הישנים הללו", אומר סליה. "ואז החוזה עם צוקרברג היה ממשיך להעלות אבק".

סליה בן ה-37, המתאר עצמו כפעיל איכות סביבה התומך בלגליזציה של סמים עם דעות מוצקות על רשעותם של הבנקים המרכזיים בארה"ב, טוען שהחוזה שמצא מעניק לו את הזכות לבעלות על החלק הארי של החברה החמה ביותר כיום בעולם הטכנולוגיה. אם טענותיו יתבררו כנכונות, השליטה ברשת החברתית הפופולרית בעולם תעבור לידיו. שווי השוק של פייסבוק, על-פי ההערכות כיום, מגיע ל-21 מיליארד דולר.

מאז פרץ סליה לתודעה הציבורית עם התביעה שהגיש בבית המשפט נגד פייסבוק וצוקרברג ב-30 ביוני השנה, השאלה שנשאלה שוב ושוב על-ידי העוקבים אחר הפרשה היא מדוע חיכה סליה שבע שנים כדי לעשות זאת. הוא, מצידו, טוען שהוא פשוט שכח מהעניין.

הראיה הבאה - תכתובת מיילים

בפייסבוק, מנגד, טוענים שהעתק של החוזה בין סליה לצוקרברג, שהוצג כראיה בבית המשפט בחודש שעבר, הוא זיוף. "טענותיו של סליה הן אבסורדיות והתביעה שהגיש מופרכת, שלא לומר ניסיון גלוי להונאה", נכתב בהצהרה שמסרה פייסבוק. "סליה סירב להציג את החוזה המקורי הנמצא, לכאורה, בידיו ואילו ההעתק שהוצג בבית המשפט הוא זיוף ברור, עם שוליים ברוחב לא עקבי, גודל אות לא עקבי וסתירות רבות מובהקות נוספות", נכתב בהצהרה.

סליה, שאחד מפרקליטיו אמר שהחוזה המקורי נמצא ב"מקום בטוח", אומר כי הוא נחוש בדעתו להילחם בצוקרברג בן ה-26 ולחכות להכרעת חבר המושבעים בעניין אמינות החוזה. "אני הולך על זה. עסקה זו עסקה", אומר סליה בנחרצות.

התביעה של סליה מבוססת על חוזה העסקה בן שני עמודים, עליו הוא טוען שצוקרברג חתם באפריל 2003, כשמנכ"ל פייסבוק היה סטודנט שנה ראשונה באוניברסיטת הארוורד. על-פי ההעתק של החוזה, סליה הסכים לשלם לצוקרברג 1,000 דולר כדי לפתח קוד תוכנה עבור חברה בשם StreetFax, שהייתה בבעלות סליה באותה התקופה.

אותו חוזה מתייחס לכאורה גם ל-1,000 דולר נוספים שסליה שילם לצוקרברג בתור השקעה בפרויקט של צוקרברג המוזכר בחוזה בשם The Face Book במקום אחד ובשם The Page Book במקום אחר. בתמורה להשקעה, מעניק החוזה, לכאורה, לסליה נתח של 50% ב"תוכנה, שפת התכנות והעסק שיבואו כתוצאה מהרחבתו של הפרויקט לקהל רחב יותר". תנאי נוסף המוזכר בחוזה, לדברי סליה, מעניק לו 1% נוסף מהפרויקט בכל יום לאחר ה-1 בינואר 2004, תאריך היעד לסיום הפרויקט, ועד לתאריך עלייתו לרשת בפועל. סליה, אגב, טוען גם שיש בידיו ראיות נוספות להסכם עם צוקרברג פרט לחוזה המדובר. "החלפנו מסרים בדואר האלקטרוני במשך יותר משנה", הוא טוען.

"החברה לא ממש מעניינת אותי"

עורכת הדין המייצגת את פייסבוק וצוקרברג במשפט, ליסה סימפסון, אמרה בשימוע שנערך ב-20 ביולי, כי צוקרברג אכן חתם על חוזה כלשהו עם סליה. סימפסון אישרה גם שצוקרברג עבד עם סליה בפיתוח הקוד עבור StreetFax ב-2003. אולם, סימפסון הדגישה כי צוקרברג מעולם לא חתם על מסמך המעביר נתח בבעלות על פייסבוק לסליה. בפייסבוק טוענים כי צוקרברג לא יכול היה להעניק לסליה זכויות בפייסבוק מהסיבה הפשוטה שהוא הגה את הרעיון שהוליד את הרשת החברתית הפופולרית בעולם כיום רק שנה לאחר מכן.

על-פי מרבית הספרים והרשימות העיתונאיות על פייסבוק, החברה התחילה את דרכה בחדר המעונות של צוקרברג בהארוורד ב-2004, כשהוא היה סטודנט בשנה השניה במוסד. "דברים משתנים", אומר סליה כשהוא עומד מחוץ למפעל לייצור דלקים מבוססי שבבי עץ, הממוקם במוסך שהוא אומר כי בנה בעצמו. "אני עומד כאן ליד המפעל הקטן שלי וצוקרברג הוא עכשיו איל הון. הכל היה שונה אז ב-2003".

סליה מספר כי פגש את צוקרברג לאחר שפרסם מודעת דרושים באתר המודעות Craiglist, כשחיפש מתכנת לפיתוח קוד התוכנה של StreetFax. צוקרברג היה מוכן לעשות את העבודה בסכום הנמוך ביותר ולכן הוא שכר אותו, מספר סליה.

השניים חתמו על החוזה בבית מלון בבוסטון, וסליה מציין כי צוקרברג בן ה-18 אז היה "אחד האנשים הקשים ביותר שיצא לי לעבוד איתם. הוא פשוט לא היה מסוגל לסיים את העבודה שלו והוא אף פעם לא עמד בדדליין". לדבריו של סליה, צוקרברג נהג להמציא תירוצים שונים ומשונים כדי להסביר את הרגלי העבודה הלקויים שלו. "פעם אחת הוא אמר שהוא חייב ללכת לשטוף את הסירה של אבא שלו ופעם אחרת הוא טען ששכח את המטען למחשב הנייד שלו בבית", מספר סליה.

אולם, סליה משבח את צוקרברג על איכות העבודה שלו. "הבחור יודע לתכנת. הייתי שוכר אותו היום לתפקיד הזה", אומר סליה, שטוען כי הוא מחכה ליום בו יוכל לשכור שוב את צוקרברג לעבודה. "אם בעתיד אהפוך להיות הבעלים של פייסבוק, אני מניח שאשכור אותו כדי לנהל את החברה. האמת שהחברה לא ממש מעניינת אותי", הוא אומר.

אחרי שהגיש את התביעה, סליה כן התעניין מספיק בפייסבוק כדי לפתוח בה חשבון משתמש. "אני חושב שזה שירות מצוין", אמר וציין כי הוא מופתע מתשומת הלב הציבורית הרבה לה זכתה תביעתו. "מעולם לא חשבתי שאזכה לפרסום כזה, הדברים קצת יצאו מפרופורציות". לדבריו, הוא משתדל מאז להתעלם מפניות של עיתונאים או מנחי תוכניות רדיו המבקשים לראיין אותו.

סליה חייב 200 אלף דולר

סליה חי עם אשתו יאסיה ושני בניהם, בני 6 ו-7, בבית עץ בן שתי קומות בעיירה וולסוויל, העיירה מאוכלסת ביותר במחוז הכפרי אלגני במדינת ניו יורק. העיירה נמצאת כשעתיים נסיעה מהעיר בופאלו, שבבית המשפט הפדרלי שלה מתנהל המשפט שלו מול פייסבוק.

הוא מספר שהוא ואשתו הקימו את חברת הדלקים מבוססי שבבי עץ שלהם בפברואר 2009, במטרה לספק אנרגיה ירוקה שתשמש להסקת בתים. "אני מרגיש כאילו נענו לקריאה של הנשיא אובמה להפוך את אמריקה למובילה בשוק האנרגיה", אומר סליה.

תשעה חודשים לאחר הקמת החברה, עצרה המשטרה את בני הזוג, לאחר שהצטברו נגדם תלונות מ-20 לקוחות שונים שטענו כי סחורה ששילמו עבורה לא סופקה על ידם. פול ויאסיה הורשעו בבית המשפט של מדינת ניו יורק באישום אחד של קבלת דבר במרמה ו-12 אישומים של גניבה מדרגה רביעית.

על-פי משרד התובע הכללי של ניו יורק, שבית המשפט קיבל בדצמבר את עתירתו לסגירת המפעל של סליה, בני הזוג קיבלו מ-130 לקוחות כספים בסכום המגיע עד ל-200 אלף דולר מבלי לספק להם את הסחורה שהובטחה להם - 1,900 טונות של דלקים מבוססי שבבי עץ. נציגי התובע הכללי טענו במשפט כי סליה ואשתו המשיכו לקבל הזמנות מלקוחות ולגבות מהם תשלום גם כשהיה ברור להם שלא יצליחו לספק תמורה עבור הכספים הללו.

בני הזוג השתמשו בשורה של תירוצים כדי להסביר ללקוחות את אי עמידתם בהסכמים. כשהם נעצרו הודתה יאסיה כי הם סיפקו סחורה רק לשלושה לקוחות והעניקו החזר כספי ל-10 או 20 אחרים. סליה טוען כי הוא ואשתו מעולם לא התכוונו להונות אף אחד. לדבריהם, הם עבדו שעות ארוכות כדי לנסות ולעמוד בהזמנות והיו מצליחים בכך אילולא נתקלו בשרשרת של בעיות טכניות.

תביעת בעלות נוספת על פייסבוק?

"אנחנו עושים הכל כדי להחזיר את הכסף ללקוחות. אנחנו מרגישים נורא", אומרת יאסיה. בעלה טוען כי המכונות במפעל מוכנות לשוב לעבודה בתפוקה מלאה, ואם משרד התובע הכללי של ניו יורק רק יאפשר לו להפעילן שוב, הם יוכלו להשיב את החובות. בינתיים, ממשכן סליה את נכסיו כדי לעמוד בהחזרי הכספים. "המדינה הכניסה אותנו לחתיכת פלונטר", הוא מתלונן.

ב-1997 נעצר סליה בטקסס והודה באישום של החזקת פטריות הזיה. לאחר ששילם קנס בסך 15 אלף דולר הוא הורשה לשוב לניו יורק. כעת סליה מביע חרטה על התקרית. בשנים האחרונות טוען סליה כי הוא מתפרנס מעסקאות נדל"ן ומשיפוץ ובניית בתים באיזור וולסוויל ובאיי באהמה. לדבריו, הוא היה שותף בהקמת בית עלמין ידידותי לסביבה בעיירה איתקה במדינת ניו יורק והיה ממייסדי המפלגה הירוקה במדינה.

אבל מה שהביא ביקור נוסף שלו בבית המשפט היה תביעה אזרחית שהגישה נגדו חברת StreetDelivery.com ב-2003, שנתיים לאחר ששכרה את סליה כדי שיצלם צמתי רחובות באזור ניו אינגלנד. החברה העלתה את התמונות למאגר מידע מקוון ומכרה הרשאות גישה אליו לחברות ביטוח שהשתמשו בהן כדי לחקור תאונות דרכים. סליה טען לזכויות יוצרים על התמונות ולכן רשם ב-2003 את חברת StreetFax, בניסיון להעתיק את המודל העסקי של StreetDelivery.com. עבור החברה שהקים, שכר את צוקרברג כמתכנת, בנוסף לעוד כ-20 עובדים, בהם מעצבי אתרי אינטרנט, עורכים וצלמים.

"אין לי הרבה דברים טובים להגיד על סליה", אומר אנדרו לוגאן, מייסד ומנכ"ל StreetDelivery.com. "זה לא שהוא לא איש נחמד, אבל הוא יכול להבטיח משהו אחד וללכת ולעשות משהו אחר לגמרי". לוגאן אומר כי החברה שהקים פועלת כעת ב-27 מדינות בארה"ב.

הוא מספר שכשסליה הקים את StreetFax ב-2003, הוא עדיין היה מחוייב בחוזה ל-StreetDelivery, לכן אם החוזה שחתם סליה עם צוקרברג אכן מעניק לו נתח בבעלות על פייסבוק, ייתכן שהנתח הזה שייך ללוגאן. כך לפחות טוען לוגאן, שמכנה את סליה "אופרטוניסט אמיתי". לדברי לוגאן, עורכי הדין שלו בודקים כעת את ההסכמים והחוזים שנחתמו בזמנו עם סליה. "אנחנו הולכים לטעון שהחוזה עם צוקרברג בעצם שייך לנו", אומר לוגאן.