מי כאן הפראייר?

הסיפור של מכירת קבוצת הבייסבול טקסס ריינג'רס נראה עוד איזה עניין טכני של בתי משפט, חובות וכו', אי שם בדרום-מערב ארה"ב. אבל יש בו הרבה מעבר לזה. אולי כדי לנסות ולהבין את הסיטואציה, לפחות ברמה הרגשית , נסו לדמיין לרגע את המצב הבא: בית המשפט קובע כי קבוצת הספורט האהודה עליכם, נאמר מכבי ת"א כדורסל, תוצא למכירה פומבית בהליך מזורז שיימשך 12 שעות. מי שיהיה לו כיס יותר עמוק - אוהד את הקבוצה או סתם אחד שחולם על האפשרות הנדל"נית שברכישה - יהיה זה שיזכה לנהל אותה בשנים הבאות.

ככה פחות או יותר התנהל ההליך בשבוע שעבר, כאשר 2.3 מיליון אוהדים ממתינים להודעה הרשמית של בית המשפט לידיים של מי נפלה הקבוצה "שלהם". בסופו של דבר, ההצעה הזוכה היתה של קבוצת רכישה בראשות ראיין נולאן, מי ששימש כנשיא הקבוצה, ונחתמה על סכום כולל של 593 מיליון דולר, כ-87 מיליון דולר יותר מהמחיר שנקבע כמחיר הפתיחה למכרז.

אלא שלהליך הזה יש עוד משמעות: זהו הכוח שיש לליגות המקצועניות - בסיוע בתי המשפט - להקיא מתוכם בעלים ולהוציא אותם בידיים ריקות כמעט לחלוטין אחרי שנים שבהן השקיעו בקבוצה. למה רק כמעט? כי גם לבעלים יש כמה תרגילים בשרוול שבאמצעותם הם מבטיחים את עצמם ביום הדין.

***

בואו נבחן לרגע את המקרה של טום היקס, הבעלים של הריינג'רס עד השבוע שעבר. היקס לא שונה מרוב הבעלים בארה"ב. גם הוא קונה את קבוצות הספורט שלו באמצעות הלוואת עתק (ראו גם מקרה ליברפול, שחובותיה כיום נאמדים ב-237 מיליון ליש"ט). אחרי שתאגיד הספורט שבאמצעותו הוא מאגד את האחזקות שלו בקבוצות הספורט כבר הגיע לחובות של קרוב לחצי מיליארד דולר, היקס החליט שהוא פשוט מפסיק לשלם.

הוא הפסיק לשלם לשחקנים, לספקים, לאנשים שנותנים שירותים לקבוצה. האוהדים ראו איך היקס מפעיל את הקבוצה עם תקציב שחקנים של 55 מיליון דולר בעונה - נמוך ב-50% מהשכר ששילם לפני שש שנים, והנמוך ביותר בליגה כיום.

מכאן יש שתי אפשרויות פחות או יותר: או שהקבוצה נכנסת להליך של פשיטת רגל, והנושים יצטרכו לרוץ אחרי הכסף שלהם ואחרי היקס עד סוף החיים; אפשרות שנייה: מאחר שהליגה מגינה על בעלי הקבוצות (מאפשרת סכום מקסימלי של 75 מיליון דולר בלבד לנושים גם אם לקחו הלוואות של מאות), במקרה של מכירה פומבית כל סכום שייקבע במכרז מעל לסכום הפתיחה ילך לכיס של הנושים.

מה שנשאר לנושים הוא להתפלל שכמה שיותר קבוצות רכישה ייכנסו למכרז כדי שיקפיצו את הסכום כלפי מעלה. במקרה הספציפי של הריינג'רס, ארבע קבוצות שנכנסו למכירה קבעו בסופו של דבר תג מחיר גבוה בכ-20% יותר מהערך הריאלי של הקבוצה. הנושים לקחו במזומן 75 מיליון דולר, והקטינו משמעותית את הסכום שהיקס חייב להם.

האם היקס יצא פראייר? לא ממש. הוא אמנם מסובך והיה מעדיף שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה, אבל גם הוא הכין את עצמו יפה ליום הדין. ב-2006, שמונה שנים אחרי שרכש את הקבוצה, הוא דאג להפריד את הבעלות על הריינג'רס מהנדל"ן שמסביב לאצטדיון (כ-145 אייקרס) ושעליו גם יושבים מגרשי החנייה. התרגיל הקטן הזה, אילץ את הרוכשים (ראיין נולאן) להעביר להיקס 75 מיליון דולר, כדי לקבל את החבילה כולה, כולל מגרשי החנייה.

השורה התחתונה למי שחושב שבעלות על קבוצות ספורט זהו עסק מניב במיוחד: החווייה של היקס שהחלה עם רכישת הקבוצה ב-1998 עבור 250 מיליון דולר, הסתיימה 12 שנה מאוחר יותר כשהוא מקבל עבור הקבוצה 75 מיליון דולר.

השורה התחתונה לאוהדים שחושבים שמישהו מתייחס אליהם: הקבוצה שלכם בסופו של דבר שייכת למי שמוכן לשלם דולר אחד יותר.