מי אתם, פועלי ציון?

כמה משפיע מנהל אחד על הצלחת בנק? קשה מאוד לדעת. בנקים הם ספינות ענק שמשנות כיוון לאט, ולאדם אחד, דומיננטי ככל שיהיה, השפעה מוגבלת. כמה משפיעה הנהלה שלמה על הצלחת בנק? כאן אין ספקות. הנהלה היא פקטור קריטי, לטוב ולרע. היא מגובשת ויציבה והיא אמורה להיות אחד ממקורות העוצמה של בנק. ראו, למשל, את זאת של בנק לאומי.

בשנים האחרונות, הדבר האחרון שאפשר היה לומר על בנק הפועלים הוא שיש לו הנהלה יציבה. בין 2006 ל-2009 התחלפה כל הנהלת הבנק כמעט פעמיים. סבבי מינויים גדולים היו עניין שבשגרה ובעלי תפקידים עברו מכיסא לכיסא אחרי תקופות קצרות. כל מי שקודם להנהלה בסבב המינויים של 2006, למשל, כבר אינו בבנק.

אם ניקח את תפקיד ה-CFO, לדוגמה, ניווכח שבמהלך התקופה הזו כיהנו בו ארבעה אנשים: אבי הראל, יעקב רוזן, בארי בן זאב ורן עוז. מנהלי סיכונים היו שלושה: חנה פרי זן, דורון קלאוזנר ודני קולר.

האם ניתן לקשור בין החלפה תדירה של מנהלי סיכונים, לכישלון בניהול סיכוני ה-SIV וה-MBS? לא באופן ישיר, אבל אין ויכוח שהחלפה מהירה של מנהלים לא עושה טוב לבנק. וזה לפני שהגענו למחנאות שפשתה בהנהלת הפועלים, וגררה אחריה מלחמות יהודים ממושכות.

שנה אחרי מינויו של ציון קינן למנכ"ל, אפשר לומר שהבעיה הזו כבר מאחורי בנק הפועלים. לקינן היו הצלחות נאות בשנתו הראשונה בתפקיד, אבל מעל כולן עומד ההישג של ייצוב ההנהלה, בנייתה מחדש וגיבושה כגוף שעובד יחד. הוא השכיל, ביחד עם היו"ר יאיר סרוסי, לבנות הנהלה מאוזנת המורכבת מצעירים, ותיקים ומנהלים חיצוניים. עכשיו, כשהוא סיים את המהלך הזה, ההנהלה שתוביל את הפועלים בשנים הקרובות היא ההנהלה שלו, לטוב ולרע.

שלב הגיבוש הסתיים, כעת הגיע הזמן לדבר האמיתי מבחינתם: להחזיר את הפועלים להיות הבנק המוביל בישראל, ולגרום לסיסמה "להיות ראשון זה מחייב" להיות שוב רלוונטית. או כמו שנוהג היו"ר סרוסי להגיד, "כולם עלו על האוטובוס, עכשיו אפשר לנסוע".

בין צעד מחוכם להברקה אמיתית

אחת הבעיות של בנקאים היא חשיבה מונוליטית, תפיסה מקובעת של אנשים שגדלו באותה סביבה וחושבים אותו דבר. לכן חשובה כל כך הזרמת דם חדש, של אנשים מבחוץ שלא גדלו באותו בנק כל חייהם, אלא ראו דברים אחרים וחושבים בצורה שונה. לצמרת בנק לאומי הוצנחו בשנים האחרונות רקפת רוסק עמינח, דני צידון וקובי הבר, אבל בהפועלים לא היה אף מנהל שהגיע מבחוץ.

היום יש שם שלושה. רן עוז(43), CFO מקצועי, לשעבר בזק ונייס, שהביא היו"ר הקודם, דני דנקנר, ושניים שמינה קינן: שמעון גל (53), ראש החטיבה העסקית, וענת לוין(47), ראש חטיבת Global Treasury. שני האחרונים הם חוד החנית של ההנהלה החדשה של קינן: מקצועיים, מסורים, שחקני נשמה. ויש להם עוד יתרון: כילדי חוץ חסרי בסיס כח פנימי בבנק הם מחויבים רק לקינן.

מבין שניהם שמעון גל הוא הבכיר. גל גדל במשרד האוצר שם עבד עם יאיר סרוסי ואלי יונס, היה בבנק אינווסטק הקטן, בבנק מזרחי הבינוני וכעת הוא הגיע לפועלים. גל בא לעבוד, על יכולותיו ומקצועיותו אין עוררין, והוא סוגר עבור קינן פינה רגישה מאוד בחטיבה העסקית.

אבל גל לא בא רק לעבוד אלא גם להתקדם. הצלחה בתפקיד ראש החטיבה העסקית של הפועלים תמצב אותו בעוד כמה שנים כמועמד למנכ"ל בנק, לא בהכרח בנק הפועלים.

אם מינויו של גל נחשב לצעד חכם, מינויה של לוין לראש חטיבת הגלובל טרז'רי (GT), הוא הברקה אמיתית. לוין, לשעבר ראש אגף ההשקעות של מגדל, נחשבת למנהלת ההשקעות הטובה בישראל ללא מתחרים. היא הייתה מועמדת לתפקיד הממונה על שוק ההון באוצר, אך סירבה לבקשת השר יובל שטייניץ לקחת על עצמה את התפקיד.

בבנק הפועלים, אחרי טראומת ה-MBS, לוין היא האדם הנכון לשקם את הנוסטרו ולבנות מחדש את ה-GT. מבחינת לוין מדובר בהסבה מקצועית מביטוח לבנקאות, שתפתח לה עולם חדש של תפקידים. היום היא ב-GT מחר תוכל להיות ראש חטיבה עסקית ומכאן השמיים הם הגבול.

תם עידן המחנאות

בסבב המינויים של סוף 2007 קודמו להנהלת הפועלים שלושה צעירים בני 37-38 שמונו לראשי חטיבות: אורי פז (קמעונאית), לילך אשר טופילסקי(אסטרטגיה) ודני קולר (ניהול סיכונים). פז עזב את הבנק לאחר מינוי קינן למנכ"ל בגלל שילוב של נסיבות אישיות וחילוקי דעות עם קינן. לאחר עזיבתו לא הכניס קינן להנהלה צעירים נוספים, אך הוא קידם בתוך ההנהלה את אשר טופילסקי לתפקיד הבכיר של ראש החטיבה הקמעונאית, כשלצידה נותר קולר.

אשר טופילסקי (42) היא המנהלת הצעירה הבכירה ביותר בבנק. כראש חטיבה היא אחראית על המנוע של הפועלים: 270 סניפים, 6,000 עובדים ומיליון וחצי לקוחות.

מינויה לתפקיד לא היה טריוויאלי. אשר טופילסקי היא צעירה ויחסית היא חסרת ניסיון ניהולי ממשי. למעט תפקיד קצר של מנהל אזור היא עוד לא עשתה תפקיד ביצועי אמיתי. אלא רק תפקידי מטה כמו עוזר היו"ר, מנהלת אגף בנקאות ישירה ואגף שיווק.

אבל מבחינה פוליטית זה היה מינוי נכון. קינן אותת כי תמה המחנאות, שהוא אינו נוטר, ושגם אנשי זיו יקודמו אצלו.

אשר טופילסקי שאפתנית ביותר, והיא אולי הפוליטיקאית הטובה ביותר בהנהלת הפועלים. היא התחילה כעוזרתו האישית של שלמה נחמה, הפכה לבת טיפוחיו של צבי זיו ומרגע שזיהתה לאן נושבת הרוח עברה למחנה קינן והפכה לתומכת נלהבת שלו. היום היא ממצבת את עצמה כרקפת רוסק עמינח של הפועלים. בגיל 40, כשהיא רק בתחילת הדרך, יש לה זמן לצבור ניסיון ובסיס תמיכה כל הדרך למעלה.

תיקון של העיוות מתקופת זיו

בתקופת זיו סבבי המינויים להנהלה דילגו על דור שלם של מנהלים בני 45-50. קינן שנמצא עם יד על הדופק תיקן את המעוות. שני ראשי אגף מהחטיבה הקמעונאית צורפו להנהלה. אריק פינטו (49) מונה לראש החטיבה האסטרטגית, ואפרת יעבץ (46) למשאבי אנוש.

מדובר בשני תפקידי מפתח לשליטה בבנק. למשאבי אנוש אחריות על מינויים וקידומים, ולאסטרטגיה נגיעה בשינוים ארגונים ומהלכים חוצי בנק. בשניהם מינה קינן את נאמניו משכבר הימים.

המינויים עצמם נראים בהתחלה מוזרים. יעבץ גדלה באגף ניירות ערך, מה לה ולמשאבי אנוש? פינטו, 29 שנים בבנק, יו"ר ועד העובדים בעבר, היה ראש אגף משאבי אנוש, מה לו ולאסטרטגיה? אם כבר אז היה צריך להיות הפוך.

אבל מאחורי המינויים עומדת תפיסת העולם של קינן: יצירת ורסטיליות אצל מנהלים. לתפיסתו, מנהל צריך להתנסות בתפקידים במספר חלקים בבנק כדי לבנות יכולת ניהולית ומקצועית טובה יותר.

מינוי נוסף שעשה קינן היה של מבקרת הפנים אורית לרר (55), לתפקיד ראש החטיבה הבינלאומית. אחרי שסיימה שבע שנים בתפקיד המבקר, לרר לחצה מאוד כדי לקבל תפקיד ביצועי וקיבלה לבקשתה את החטיבה הבינלאומית. מדובר בתפקיד מורכב, מסובך וקשה שידרוש מלרר, חסרת הניסיון בתחום, את כל יכולותיה כדי להגיע להישגים. כיום מוביל קינן מהלך של ארגון מחדש בכל החטיבה.

מנהלת ותיקה נוספת בהנהלה היא חנה פרי-זן(58), ראש חטיבת נכסי לקוחות, שעובדת בבנק כבר 35 שנים. פרי זן היא מה"דור הישן" של ההנהלה, וההערכה של קינן אליה היא בעירבון מוגבל. בימים אלו מנהלת פרי זן מלחמת מאסף נגד הכוונה להעביר את חדרי המסחר שתחת אחריותה לחטיבת ה-GT של ענת לוין. צעד כזה בוצע בהצלחה בבנקים אחרים כמו לאומי ומזרחי טפחות, שם כבר לא קיימת חטיבת נכסי לקוחות.