בין עדן אברג'יל לגבי אשכנזי

זה לא היה השבוע של צה"ל, אם לנקוט בלשון המעטה. מעדן אברג'יל עד גבי אשכנזי ובחזרה. תגובת הצבא למקרה אברג'יל - לפיה מדובר ב"תמונות דוחות, תמונות מבישות, תמונות שצה"ל מגנה בתוקף" - היתה לא פחות מנלעגת. גם בגלל המהירות בה הזדרז הצבא החזק במזרח-התיכון להתגולל על חיילת אחת, ובעיקר בגלל שמה לעשות שמדובר במשהו די נפוץ, אם לא נורמטיבי, כפי שהוכיחו עשרות רבות של תמונות וסרטונים דומים שפורסמו ברשת.

ואם באזובי הקיר נפלה שלהבת, מה יגידו ארזי הלבנון? האלופים שלנו, על המקורבים, עורכי הדין והיועצים האסטרטגיים שלהם, כולם מזייפים, לוחשים, בוחשים. אפילו החייל מספר אחת שלנו, שכולנו אוהבים לאהוב, נתפס השבוע בהתנהגות בעייתית משהו. האיש שנודע בהקפדה יתרה על טוהר המידות בצה"ל, נתפס כשהוא מסתיר מסמך ולא אומר את כל האמת. זה כואב.

שני דברים משותפים לאברג'יל ואשכנזי. קודם כל, היעדר שיקול-דעת. שנית, שניהם לא הבינו דבר אחד פשוט: אתה לא יכול לעצור את המידע, ומהרגע שהוא בחוץ אתה לא יכול לשלוט בו. לא משנה אם זו תמונה שנחבאת בתוך אלבום של חוויות מהצבא או מסמך שחורך את אצבעותיו של מי שנוגע בו.

אבל שימו לב: אותו צבא חבול ומוכה רשם לעצמו ניצחון אחד גדול השבוע, כשכופף - שלא לומר חיפף, שלא לומר כיפכף - את משרד האוצר. עשה לו בית-ספר, אנטבה סטייל. הצבא הצליח לדחות את מרבית דרישות האוצר. גיל הפרישה "הממוצע" יעלה ל-50 רק עוד 19 שנה. אזרוח של תפקידי עורף ומטה? 750 איש ב-10 שנים. גיל הפרישה ללוחמים יישאר 42, גיל הפרישה לתומכי לחימה ובעלי וותק בלחימה יעלה ל-45, אנשי המערך הטכנולוגי יפרשו בגיל 46, ואנשי העורף יפרשו בגיל 48.

אז אני מבקש: אל תרדו על צה"ל. כשזה מגיע לדברים החשובים (לו) באמת, הוא יודע לעשות את העבודה.