מריל לינץ' בתרחיש אימים: "האם ארה"ב הופכת ליפן?"

האם כלכלת ארה"ב עומדת בפני "עשור אבוד" כפי שחוותה יפן בשנות ה-90? זוהי שאלת השאלות אותה מציגים כלכלני מריל לינץ', זרוע ההשקעות של בנק אוף אמריקה, ועל השאלה הזו הם ינסו לענות בכנס מיוחד שיערכו ללקוחותיהם מחר (ב').

התסמינים, אגב, דומים למדי: בתחילת שנות ה-90 התפוצצה בועת הנדל"ן היפנית והכניסה את המשק למיתון. כלכלת יפן סבלה מדפלציה וצמיחה מקרטעת במשך 10 שנים, כאשר הבנק המרכזי חתך את הריבית במשק לרמה אפסית ולמעשה הותירה ברמה נמוכה למדי עד היום.

בארה"ב, בועת הנדל"ן התפוצצה ב-2006 והכלכלה הגדולה בעולם נכנסה גם כן למיתון. הפדרל ריזרב חתך את הריבית לרמת שפל של 0-0.25% והיום ישנו חשש בשווקים שמא כלכלת ארה"ב תיכנס למיתון נוסף. במריל לינץ' תוהים האם מדובר בתהליך "ייפון" (Japanification) של כלכלת ארה"ב, ובוחנים לצורך כך את שוק האג"ח.

כזכור, ביום ו' ירדו תשואות האג"ח הממשלתיות בארה"ב לשפל היסטורי. זאת, בעוד המשקיעים חוששים ממיתון נוסף בשוקי המניות ומתבצרים בנכסים בטוחים כגון הדולר ואגרות החוב של ממשלת ארה"ב (כאשר מחירי האג"ח עולים, התשואות יורדות ולהיפך). במריל לינץ' הורידו את תחזית תשואת האג"ח הממשלתיות ל-10 שנים לרמה של 2.5% בלבד, לעומת 2.61% היום.

למרות הדימיון הרב בין מצב שתי הכלכלות והתנהגות שוקי האג"ח שלהן, במריל לינץ' מציינים כי ישנם הבדלים קריטיים במבנה שוקי האשראי שמאפשרים התאמת המדיניות המוניטארית לצרכי צמיחת הכלכלה. הכלכלן ג'פרי רוזנברג ממריל לינץ' מציין, כי ביפן, בניגוד לארה"ב, לא אומצה מדיניות תגובה אגרסיבית מצד הממשל, לא סופק סיוע מהיר למערכת הבנקאית (מה שיצר מצב של "בנקים זומבים", כהגדרתו), חלק מהסיוע שכן ניתן בוצע בשלב מוקדם מדי ובסך הכל הסיוע שניתן היה יקר ולא יעיל.