גוף פיקוח על הפרקליטות - עכשיו!

1. כמה אפשר לשוב ולגלגל את המונח "זה לא בכוונה", ולהמשיך בסדר היום הרגיל כאילו לא קורה כלום?

"זה חמור מאוד. אותי זה פשוט מזעזע... זו לא המדינה שאני מכיר. זו לא המדינה שאני רוצה להכיר", אמר השופט דוד רוזן באחד הדיונים האחרונים, אבל מיד טרח להוסיף, בכיוון הפרקליטות: "אין לי שום ספק שלא פעלתם בזדון".

"ממצאי הבדיקה מצביעים על ליקויים משמעותיים אשר גרמו לתקלה החמורה...", כתב מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בדו"ח מיוחד שהתפרסם ביוני השנה בעניין הסתרת האזנות הסתר שנערכו בעניינו של השר לשעבר חיים רמון, אבל מיד הוסיף: "ליקויים אלה לא נבעו מכשל מערכתי או ארגוני, אלא בעיקר מכשל אישי של בעלי התפקידים שעסקו במלאכה".

כמה עוד אפשר ששר המשפטים, פרופ' עו"ד יעקב נאמן, ימשיך לחמם את הכיסא ולפחד פן תקרה גם לו ההתנפלות ההמונית שקרתה לקודמו, פרופ' דניאל פרידמן, ולא לעשות כלום, מלבד לדבר.

תזכורת: בכנס לשכת עורכי הדין האחרון באילת אמר נאמן: "משרד המשפטים עוסק בהקמת גוף אשר יפקח על עבודת הפרקליטות, והנושא נמצא בטיפול מעשי". השאלה היא רק כמה טרגדיות כבר קורות ועוד יקרו תוך כדי ה"טיפול המעשי".

2. שאלה ציבורית אחת עולה מהחלטת בית המשפט היום (א') לזכות את נאשמי פרשת הדסק הרוסי בבנק הפועלים: האם "ההתנהלות הבלתי נסבלת" הזו של הפרקליטות, כדברי השופט, היא חריגה או רגילה. אירוע יותר דופן - או דרך חיים מערכתית? גם לפרקליטות מגיעה תשובה לשאלה. גם למי מהפרקליטות שעושים עבודתם נאמנה, והפכו לקלס בפי שופטים ואחרים.

גוף הביקורת - חייב לקום מהר, עכשיו, וגם לקבל סמכויות ביקורת על העבר, ולא מיום מינויו והלאה. בין חבריו אסור שיהיו מיטב "אנשינו". זה מגיע לציבור. זה מגיע לפרקליטות. לטוב ולרע.

3. הפרשה, שכונתה "פועלים בשחור", היא סיפור מתח שהחל ב-2003, כשהמשטרה הגיעה לעובד לשעבר של בנק הפועלים, ליאון בויקו, בגין תלונות שהוא מעורב בהלבנת הון ואי-סדרים כספיים. ואז, במהלך החקירה, אמר לחוקרי היאחב"ל שהוא עבד בדסק הרוסי בסניף ירקון של הפועלים ושיש לו הרבה מה לספר.

החלה חקירה סמויה, לחוקרים היה ברור כי מדובר במכבסה של הלבנת הון, באוליגרכים המפקידים כספים שחורים, בשמות לא להם, וכל זה בידיעת פקידי הבנק ובסיועם.

לימים הסתבר כי המשטרה הגיעה עם בויקו להסדר, שהיום נקבע כי מדובר בהסדר עד מדינה. המשטרה והפרקליטות לא רק הסכימו לסגור את התיק בעניינו, אלא אף לשלם 200 אלף שקל עבור חובות שלו למס הכנסה.

במהלך המשפט התברר כי בויקו תידרך את החוקרים למי להאזין, איפה להתקין מצלמות. היאחב"ל ביקש וקיבל מהשופטים, פעם אחר פעם, הארכות לצווי האזנות סתר. הם הקליטו וצילמו כמעט שנתיים. המטרה היתה לחשוף הלבנת כספים שנוצרו בפשיעה ולגלות איך בכירי הבנק עזרו לזה, בידיעה. בעצם ניהלו מכבסה.

ב-2005 פרצה החקירה הגלויה. לחדרי המעצר הוכנס מספר גדול של עובדים בכירים ובדרגות ניהול הביניים. חלקם נשאר שם מעל לשבוע. ב-2007 הוגש כתב אישום בענינו של הדסק הצרפתי, רק שאז כבר לא נטען כי מדובר בכספים שמקורם בעבירה. זה היה כתב אישום על עבירות דיווח, על סיכול דיווח, שהוגשו נגד שני מנהלי הדסק הצרפתי, קרין ללום וסגנה דוד אבוטבול.

עו"ד יהודה וינשטיין, היום היועץ המשפטי לממשלה, ייצג את ללום, ועו"ד נתי שמחוני ייצג את אבוטבול. שניהם יצאו זכאים. הפרקליטות עירערה לעליון על סעיף אחד בזיכוי של ללום. התיק תלוי ועומד.

ב-2008 הוגשו כתבי אישום נגד בכירי הדסק הרוסי, אליק לדר, שיוצג על-ידי עו"ד שמעון דולן, ויעקב סברדליק, שיוצג על-ידי עו"ד יעל גרוסמן. כתב האישום הכיל 15 סעיפי אישום, המתייחסים ל-7 לקוחות, שלגביהם נטען כי התקיים סיכול דיווח - הבנק רשם כבעל בחשבון בידיעה כי הנרשם איננו בעל החשבון.

הדיון בפני השופט דוד רוזן מהמחוזי בתל-אביב התנהל בקצב מהיר יחסית. תוך זמן קצר נראה כי השופט מתרשם כי הפרקליטות לא העבירה להגנה חומרי ראיות בהיקפים גדולים במיוחד, לא הציגה קלטות וידיאו, לא גילתה את קיומו של הסכם עד מדינה, ניהלה תיקים נגד עובדי הבנק, למרות שכבר סגרה את התיקים מול הלקוחות של הבנק בתמורה לחילוט כספים - מה שבית המשפט הגדיר כגורם לאי נוחות רבה.

וכך קרה שבית המשפט שמע את הנאשמים והחליט להאמין להם. הוא מצא כי העובדים לא ידעו כי המידע שנמסר על-ידי הלקוחות אינו נכון, ואם הוא אכן לא נכון - שהרי זה לא הוכח על-ידי המדינה.

לקראת הסיכומים הודיעה הפרקליטות כי היא יורדת מ-11 אישומים מתוך 15. הורדו הסעיפים המורכבים. בכל מקרה התוצאה היתה: זיכוי. גם זיכוי לגופו של עניין, גם ביטול כתב אישום - וכל זה מחמת הגנה מהצדק, מחמת מסקנת השופט כי התנהלות התביעה היתה נפסדת.

4. ולעניין לקוחות סניף הירקון - יהודים ולא יהודים, אזרחי חו"ל. חלקם, סביר להניח, ניסו לשחק ולהרוויח מחוקי הלבנת הון שהיו אז, ואולי גם היום, מקלים יחסית למדינות מערביות אחרות. חלקם אולי בעלי הון תמימים, שהיו סמוכים ובטוחים שבארץ הקודש יידעו לשמור להם על הכסף.

בסניף המרכזי של בנק הפועלים, המשרת תושבי חוץ, היו מופקדים סכומים כבדים מאוד. כמו עובדי הבנק, גם לקוחות נחשדו בעבירות דיווח, כמי שרשמו את החשבונות על שמות זרים, שאינם השמות האמיתיים של בעלי החשבון.

אפשר, אפילו מקובל לחשוב, כבר הרבה מאוד שנים, שכך מתנהלים חשבונות של תושבי חוץ. רישום חשבונות בשמות בדויים בגלל חישובים משפטיים, מיסויים, אישיים וכדומה. המלחמה העולמית בהלבנת הון דורשת את חיסול התופעה.

במסגרת החשדות נגד לקוחות הוקפאו כל החשבונות הכספיים שלהם. ההגדרה הרשמית היתה חילוט זמני. עם הזמן הגיעו לקוחות להסדרים עם הפרקליטות, שבתמורה לשחרור הכספים נלקחו מהם, בחסות בית המשפט, סכומים המגיעים ל-100 מיליון שקל. ושוב: 100,000,000 שקלים של תושבי חוץ הוכנסו לכיסה העמוק של המדינה, בטענה כי הלקוחות הללו לא העבידו דיווחים אמיתיים.

האם עתה, כאשר הסתבר כי מדובר ב-7 שנים של בזבוז זמן, התנהלות קשה, "נפסדת", "שערורייתית" - יוחזרו הכספים לאותם תושבי חוץ? התשובה היא לא. שכן, הכסף הזה שולם בהסכמה. בעלי החשבונות, בתמורה לשחרור הקפאת הכספים ולהוצאת השמות האמיתיים שלהם מרשימת עדי התביעה.

5. עכשיו נהפוך את הדף, ונשאל איך תתקבל החלטת בית המשפט מהיום במשפט הלבנת הון הכי גדול של השנים האחרונות על-ידי מוסדות ה-OECD. ממש היום, מספר שעות אחרי ביטול כתבי האישום על-ידי השופט דוד רוזן, הודיע משרד האוצר כי הושלם סופית תהליך הצטרפות ישראל ל-OECD, כיוון שהממשלה אישרה בישיבתה היום את ההצטרפות.

כזכור, לפני ההסכמה היתה ביקורת והיו דרישות של ה-OECD להחמרה יתרה בענייני הלבנת הון. האם החלטת בית המשפט מהיום תעורר בעיה? האם הפרקליטות מתכוונת, אחרי שתלקק את פצעיה, לערער על החלטת השופט ולטעון כי המדיניות הנכונה בהלבנת הון היא שהבנקאים הם שומרי הסף ושומרי החוק - וכך יש לראות גם את המשפט הזה?