ההחמצה הגדולה של יזמי הנדל"ן

הטעם של הקהל הישראלי התפתח מאוד בשנים האחרונות, בכל הקשור למגמות ולחידושים בינלאומיים בתחומים שונים, החל מאופנה, עבור בעיצוב וכלה בצריכת תרבות בילוי ופנאי. זה נכון גם בכל הקשור לתרבות המגורים. הקהל הישראלי קורא מגזינים של עיצוב, צופה בתוכניות בינלאומיות הסוקרות את החיים הטובים בעולם, מבלה בחו"ל, ונחשף כל הזמן למגמות באדריכלות ובעיצוב פנים.

הקהל הישראלי - ואני לא מדבר רק על הקהל התל-אביבי או האלפיוני - הפך בשנים האחרונות לצרכן המאמץ טרנדים וצורך חידושים בכל התחומים.

גם מחוץ לתל-אביב ובפריפריה, אנשים אוהבים עיצוב ויודעים להעריך מוצר מיוחד, כשהם נתקלים בכזה.

ובכל זאת, בנוף מגדלי המגורים הרבים הנבנים בארץ, רואים מעט מאוד יצירתיות או חדשנות אדריכלית - כזו שבאה לידי ביטוי בתכנון המבנה וגם בדירות עצמן. רוב הפרויקטים למגורים שנבנים היום נראים כאילו יצאו מאותו מפעל. ניתן לזהות בהם שבלונה והמוצר הסופי שמגיע לשוק (הדירה) הוא לרוב בינוני ביותר.

הבעיה אינה נעוצה בקהל היעד, אלא בתעוזה ובחזון אצל היזמים. אלה לא נותנים מספיק קרדיט לקהל היעד שלהם. במקום לחפש מקוריות בתכנון, הם מבקשים לשכפל הצלחות, וכך קורה שפרויקטים רבים פשוט משוכפלים ומועתקים ממתחם למתחם, בהתאם למגבלות התוכניות וההיתרים. היצירתיות מתועלת לשטחים הציבוריים או במקרה הטוב לחזות הבניין. אולם סיבוב בתוך הדירות והבתים עצמם מגלה כי בישראל אין הרבה חדש תחת השמש.

נראה לפעמים כי התהליך המתיש של הוצאת הפרויקט משלב רכישת הקרקע, למדפי המשווקים, מרפה את ידם של היזמים וחברות הבנייה בכל הקשור לחדשנות. אפשר להבין קבלנים שמעדיפים ללכת על "מוצר בטוח" שהרי מחירו הממוצע בגוש דן, כבר חצה את רף ה-1.5 מיליון שקל. אבל עדיין ניתן היה לצפות מהם, לפחות בימים של פרוספריטי בענף, להעז, להקדיש יותר משאבים ולשאוף לתחרות גבוהה יותר, כפי שקיימת בענפים אחרים.

המרחק בין "מדינת תל-אביב" לפריפריה ילך ויעמיק ככל שהתופעה הזאת תעמיק, כי בתל-אביב המגמה קצת שונה וניתן לזהות תעוזה ויצירתיות בחלק מהפרויקטים. אבל ככל שמתרחקים ממנה יש פחות ופחות השקעה. שכונות שלמות נבנות היום בשטנץ ובמינימום מחשבה, וחבל.

היזמים מחמיצים פוטנציאל הכנסות משמעותי, כשהם לא מעיזים. השקעה נוספת בתכנון לא מעלה את ההשקעה בשיעורים גבוהים, אך מנגד יש לה פוטנציאל להגדלת רווחים בעשרות אחוזים, ועל הדרך גם לייצר ליזם תדמית יוקרתית, שתלווה אותו בפרויקטים הבאים. הניסיון שלי מוכיח, שכאשר נותנים קרדיט לקהל ופותחים את הראש, זה בסופו של דבר משתלם לכל הצדדים ובגדול.

נוסף לרווחיות ולתדמית, יש כאן גם עניין של תרבות. הארכיטקטורה שלנו משקפת את מי שאנחנו. עוד 50 שנה יביטו במגדלים האלה התינוקות של היום וינסו להבין דרכם, מי אנחנו או מי היינו.

ככל שבעלי המאה יהיו אמיצים יותר ויתנו חופש ביטוי רב יותר וקרדיט הן לקהל היעד והן למתכננים, כך ישתנו פני השוק והנוף של שכונות המגורים החדשות בכל הארץ.

גם חלל המגורים הפרטי שלנו, "ד' אמותינו" יהיה נעים ועדכני יותר ויתאים לתרבות המגורים של זמננו. עד אז, נמשיך, לצערי, לראות תוכניות שחוזרות על עצמן וחללים נטולי קסם. אפשר לעשות את אותם הדברים כל-כך אחרת ובהשקעה לא גדולה. זה רק עניין של שינוי בתפיסה, אומץ וגיוס אנשים מוכשרים. את השאר יעשו כבר כוחות השוק, הביקוש, ובעיקר הטעם האיכותי של הצרכן הישראלי.

הכותב הוא אדריכל