בואו ננסה להמשיך להפיק לקחים מפרשת "מסמך אברמוביץ-דניאל". שמענו הרבה, ועוד נשמע, על הפוליטיקה המכוערת בתהליך בחירת הרמטכ"ל. אני לא חושב שאפשר למנוע זאת לגמרי, אבל בטח שלא צריך לשכלל ולעודד את התופעה - וזה בדיוק מה שצה"ל עושה, בין השאר בתחום המזכירים הצבאיים של ראשי הממשלות.
צאו וראו: חמישה אלופים היו מועמדים לתפקיד הרמטכ"ל. שלושה מהם נחשבו למועמדים ריאליים: גדי איזנקוט, גדי שמני ויואב גלנט שנבחר. כל השלושה היו בעשור האחרון מזכירים לראש ממשלה כזה ואחר.
משונה? להיפך, זה כמעט מתבקש.
המזכיר הצבאי הוא האדם שאיתו מבלה ראש הממשלה יותר מאשר עם אשתו, זה ברור, ואפילו יותר מאשר עם מזכירתו. הקצין-המזכיר גם מתחכך כל הימים באלה הקרובים לראש הממשלה, וזה כולל את עובדי הממשלה הבכירים, חברי כנסת, בקיצור כל מי שנזקק לראש הממשלה או שהראש נזקק לו.
המזכיר הופך להיות למקורבם של הראש ושל המקורבים לו; האדם שמכיר את כל מי שצריך, שנמצא בצומת החשוב ביותר של קבלת ההחלטות. יש בתפקיד המון כוח ואינספור אפשרויות. נסיבות אלה הופכות את הגנרל-המזכיר לפוליטיקאי, כמו האנשים שאיתם הוא עובד - גם אם הוא לא היה כזה לפני כן.
מאליו ברור, שמי שמשרת בתפקיד הזה יש לו מקדמה עצומה על האחרים. בתקופה שהיה בתפקיד המזכיר, הוא הכיר באופן אישי את האנשים המשפיעים על בחירת הרמטכ"ל. עשה להם טובות, הם החזירו לו באותה המטבע. נוצר מה שנקרא "יחסי קירבה". אי אפשר להתעלם מסוג זה של יחסים כאשר מגיע יום בחירת הרמטכ"ל.
מה אפשר לעשות? פשוט מאוד - מה שעשו פעם. המזכיר הצבאי הראשון, של דוד בן גוריון, היה נחמיה ארגוב, סגן-אלוף. אחריו היו עוד חמישה מזכירים, כולם בדרגות של סגן-אלוף או תת-אלוף. יצחק רבין היה ראש הממשלה הראשון, שהחליט למנות לתפקיד קצין בדרגת אלוף, וזה נשאר המצב עד עכשיו (פרט לאתנחתא קצרה של תא"ל שמעון שפירא).
מדוע מצב זה אינו תקין? מאחר שאלופים עם אמביציה לרמטכל"ות משתמשים בתפקיד המזכיר כמקפצה. מי שמפסיד מכך הוא גם צה"ל וגם ראש הממשלה. לכן, המצב הרצוי הוא מינוי קצין שנמצא בסיום דרכו הצבאית. דוגמאות טובות היו תתי האלופים אפרים פורן ועזריאל נבו, שלא היו להם שאיפות כאלה. הם לא נזקקו להשתמש בתפקיד כקרדום לחפור בו, ולכן נחשבו באמת למזכירים מצוינים, ושירתו תקופות ארוכות.
לשכת ראש הממשלה היא כמובן החממה הפוליטית הכי חמה שיש. כאשר שולחים לשם קצינים עם שאיפות לרמטכל"ות, אין סיכוי שהם לא יעסקו בפוליטיקה כדי לקדם את שאיפותיהם. אז שוב - בכל מקום שבו יש אנשים - יש פוליטיקה. אבל, אפשר לנסות להמעיט ולצמצם את התופעה וצעד חשוב בכיוון הזה הוא לחזור לשיטת המזכירים שאינם מחפשים רווח לעצמם, וגם אין להם מה להפסיד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
