עריצות משפטית

כל אזרח, כל מי שחרד למעמדה של מערכת המשפט, כל מי שחפץ בעוצמתה של מערכת המשפט, בעצמאותה, ביוקרתה, כל מי שחושש מפגיעה קשה באמון הציבורי במערכת המשפט, כל מי שמאמין במערכת הצדק הישראלית, כל מי שחושש מההתקפות הבוטות על הפרקליטות ועל בתי המשפט - חייב להיות מוטרד, מודאג ואף מזועזע השבוע.

המערכת המשפטית היא הנכס הכי יקר של הדמוקרטיה, היא התשתית הדמוקרטית של כל מדינה. והנה מה שחושב עליה דוד רוזן, שופט בית המשפט המחוזי, לאחר שביטל השבוע כתבי אישום של שני עובדי בנק הפועלים בסניף הירקון בפרשת הלבנת ההון.

* "התובעת הנכבדה הודיעה כי בשל תקלות שנפלו אצל המדינה, לא הועבר כל חומר החקירה לידי ההגנה... המדינה סבורה כי חלק ניכר מן החומר אינו רלוונטי להגנת הנאשמים. טענה זו מוטב ולא נטענה משנטענה..."

* "אלפים רבים של מסמכים לא הועמדו לרשות ההגנה. לא מדובר רק בזכות יסוד שהופרה בבוטות על-ידי המדינה. מדובר בפגיעה ממשית ביכולת הנאשמים לקיים את הגנתם... משפט בו ניתנה לנאשמים הגנה שלא על בסיס כל חומר החקירה אינו בבחינת משפט הוגן..."

* "הודעות המדינה במהלך המשפט עומדות בניגוד להצהרת המדינה קודם לכן, שבה הצהירה המדינה כי כל חומר החקירה הועבר לעיון ההגנה. הצהרה זו התבררה כהצהרה בלתי נכונה..."

* "לא נותר אלא לקבוע כי הצהרות המדינה בפני בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון היו הצהרות בלתי נכונות... מדובר בהתנהגות בלתי נסבלת..."

* "הצהרה בלתי נכונה של המדינה יש בה כדי לפגוע באושיות מסגרת המשפט. הצהרה שכזו יש בה כדי לערער משמעותית את אמון הציבור בתביעה ונציגיה, אמון בזרוע חשובה ועיקרית של רשויות המדינה. אמון הציבור הינו מנשמת-אפה של חברה המושתתת על יסודות חוק ומשפט..."

* "קצרה הדרך אל המסקנה כי התנהגות המדינה הינה התנהגות נפסדת. התנהגות הפוגעת באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות..."

אם נפשט את לשונו המשפטית של רוזן, אפשר לסכם בצורה הבאה את התנהגות הפרקליטות: שיקרה, הפלתה לרעה, הסתירה מסמכים, פגעה בתחושת הצדק, עיגלה פינות, היתה לא הוגנת כלפי הנאשמים, ערערה את אמון הציבור - ובעצם דרסה ברגל גסה את כל עקרונות הצדק שעליה בנויה מערכת משפטית.

יש כאלה שמחלקים בצורה פשטנית את הציבור בישראל לבני אור ולבני חושך. בני האור הם אלה שמגינים כביכול על הדמוקרטיה, על בתי המשפט ועל הצדק. בני החושך רוצים לחרב את בתי המשפט. אז מה נאמר עתה אם בני האור מחרבים בעצמם את בתי המשפט בהתנהגותם ה"נפסדת", כפי שכינה אותה רוזן?

אפשר להקל ראש בכל העניין. לומר שזו תקלה "טכנית" שהתרחשה בגלל העומס הגדול, יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. אלא שרפרטואר התקלות בשנים האחרונות לא מתיר ספק: סימפטומים לא בריאים נצפים במערכת המשפט.

סימפטומים אלה מעידים על המחלה הבאה: ריכוזיות משפטית שהופכת לעתים לעריצות משפטית, שהיא חלק מתהליך המשפטיזציה המסוכן שעובר על מדינת ישראל. התוצאה: ריכוז עוצמה בלתי נתפסת, ללא בקרה, בידי הקונגלומרט הגדול בישראל - הפרקליטות, פעמים רבות בשיתוף המשטרה.

הרשלנות במשפט רמון, הזיכוי הגורף כמעט במשפט הנגבי, ביטול האישומים השבוע - כל אלה הם חלק מההשלכות הרעות של העריצות המשפטית. עריצות שמובילה לעתים להתלהבות יתר, לטהרנות יתר, לאי-מקצועיות יתר ולמקרתיזם - סימון מטרות ורדיפתם בלי עכבות.

הדבר הכי מדאיג במצב הנוכחי הוא לא תקלה כזו או אחרת במשפט כזה או אחר, חמורה ככל שתהיה, אלא מידת ההכחשה והיהירות הגדולה של המערכת המשפטית ביחס לתקלות הללו. הפרקליטות במשפט רמון, שמבקר המדינה מתח עליהן ביקורת קשה, החליטו לעקוף את הביקורת ולגשת לבג"ץ בצעד נדיר; השבוע יצאו קולות מהפרקליטות שפסק דינו של רוזן הוא "לא אינטליגנטי".

בני האור, מתברר, אלה שחרדים לקיומה של מערכת המשפט, מצפצפים על תוצאות החלטותיה רק בגלל שהן לא מתאימות להם ופוגעות בהם.

המערכת המשפטית תאבד עוד יותר מיוקרתה ומעוצמתה ומאמון הציבור אם תסרב להקשיב לקולות הדורשים בדק-בית על-ידי גורם חיצוני. היא חייבת לקבל על עצמה את הסטנדרטים הערכיים שהיא מבקשת מאחרים.

אם לא כן - ההתנהלות המסוגרת הזו, הנפסדת והפגומה, מאיימת יותר מכל דבר אחר על הדמוקרטיה הישראלית.