הבלתי מחוברים

"מחוברים", פרק ראשון, א' 21:35, "הוט 3"

אין ספק שבכל הקשור לעונה הקודמת של "מחוברות" הייתי בעמדת מיעוט: בעוד כל הקולגות משבחים את יצירת המופת התיעודית הזאת, אני חשתי מולה מבוכה, אולי בגלל הצורך של האובייקטים להתערטל רגשית מול המצלמה: אין לי בעיה להיות מציצן, אבל הצורך של המתעדים את עצמם בנוכחותי, שמה את החומרים שמתקבלים אי שם בין "שופוני" לשמו, לבין צורך נואש בטיפול שאין לי את ההכשרה המקצועית כדי להעניק.

לכן כדי להתרשם כהלכה מגרסת הגברים לתוכנית, הפצתי אותה לצפייה בין כמה חברים - וקיבלתי תגובות מעורבות, רובן חיוביות. כרגיל, מי שמקבל את הניקוד הגבוה ביותר הם האובייקטים הקוטביים ביותר: מי שדומים לצופה ומעוררים אצלו הזדהות בסגנון עדות ה"וואללה" (עם חיוך קטן בסוף, לאמור - "גם אצלי זה ככה"), או מי ששונים ממנו כל-כך, עד שלפני התוכנית לא היה מודע כלל לקיומם של טיפוסים כאלה, מה שמשאיר אותנו עם אותה מילה מופלאה, הפעם עם ההיפכא-מסתברא של סימן שאלה וקריאה בסופה, לאמור "וואללה?!".

דוקו-נובלה

"הניצחון הגדול של מוטי", א' 21:00, ערוץ 10

כמי שמנהל מאבק עיקש במשקל היתר שלו, אני האחרון שיכול להיות אדיש לסיפורו של מי שהשיג ניצחון (לפחות שמיני, אם לשפוט על-פי הביוגרפיה שלו) במלחמה הזאת. יחד עם זאת, קשה לי עם הפלישה של מוטיבים "טלנובליים" אל תוך העשייה התיעודית. אפשר לקרוא לי "סנוב" ולהזכיר שתמיד היו מי שעיקמו את אפם הסולד מרוב אנינות אל מול "רומנים למשרתות" או "סרטי בורקס" (ובדיוק השבוע סיימתי לקרוא תרגום חדש ומצוין ל"אני קלאודיוס" של רוברט גריבס, וגיליתי שם ביקורת, מפי קלאודיוס כביכול, על סוגים מסוימים של ספרות "נחותה", כבר לפני 2,000 שנה), אבל קשה לי מול הסרטים הטורקיים הללו, שהיו שווים פעם כתבה מורחבת ביומן של ערב שבת, ואילו עתה משתלטים על משבצת ה"תעודה" היוקרתית.

זה כאילו ייקחו ערוץ מוזיקה ישראלית ויפקיעו את כולו לטובת מוזיקה מזרחית, סליחה - "ים-תיכונית", אופס, דוגמה לא מוצלחת. העיקר שהבנתם.

גם כאשר מתעלמים ממשקל הנוצה (דימוי בעייתי מעט בהתחשב בנושא) של הסרט הזה, נותרים עם גיבור לא נבון במיוחד, שמתמכר שוב ושוב לסם הנפוץ ביותר במקומותינו: מזון עתיר פחמימות ושומנים.

התוצאה מעלה שוב את השאלה, האם לא די היה בכתבה בת עשר דקות על הנושא. הסרט הקודם אגב, על אותו מוטי, השיג לפני שנה וחצי כמעט 21% רייטינג, כך שאולי העתיד הוא בכל זאת צהוב.