הדירקטוריון לא ידע, תשובה לא שמע

אחרי שמקלפים את המלל החשבונאי/משפטי מהודעת רשות ניירות ערך, נשארת טענת הליבה: איליק רוז'נסקי חשוד בחשבונאות יצירתית בדו"חות הכספיים, שנועדה להציג את דלק נדל"ן במצב טוב יותר מכפי שהיתה באמת. רוז'נסקי, מבחינתו, אומר "אתם טועים". "ממצאי החקירה והעובדות שעולות מטענות הרשות ומהודעתה אינם מקובלים עליי ואינם נכונים", הגיב. מי צודק? את זה נדע במקרה הטוב אי שם בשנת 2012, כשבית המשפט הכלכלי יפסוק בסוגיה. אחרי הפיאסקו של פרקליטות מיסוי וכלכלה בפרשת בנק הפועלים, כבר אי אפשר לקבל את טענותיה של רשות חוקרת ללא קורטוב של ספקנות.

בינתיים יש כמה עובדות מוסכמות, ומהן עולות כמה וכמה תמיהות. רוז'נסקי עזב את דלק נדל"ן כשהיא מדממת, חבוטה ובמצב קשה, אחרי הפסד של 2.7 מיליארד שקל בשנתיים. רוז'נסקי, שקיבל במשך שנים שכר של מיליוני שקלים, השאיר חברה על סף קריסה. אבל גם כשאתה מותיר אחריך חובות ענק, זה לא אומר שלא תצא עם חבילת פיצויים שמנה.

איפה היה הדירקטוריון?

בעל השליטה בדלק נדל"ן, יצחק תשובה, התגלה כאדם נדיב. רוז'נסקי קיבל ממנו מצנח זהב מפנק שכלל מענק של 4.9 מיליון שקל והסכם ייעוץ מוזר שלא ניתן לפתוח אותו. הוא יועסק כ"יועץ" לדלק נדל"ן בחצי משרה תמורת 150 אלף שקל בחודש, ובסך הכול 3.6 מיליון שקל לשנתיים. אמנם אחד מנימוקי המענק שקיבל הוא "התחייבות לאי-תחרות", אבל סעיף 1 ג' בהסכם קובע כי "בכפוף למגבלות הקבועות יהיה איליק רשאי לעסוק בעיסוקים נוספים".

הנה שתי תמיהות. הראשונה - מדוע איליק רוז'סקי, אחרי שהשאיר חברה במצב נורא כל כך, צריך בכלל לקבל מענקי פרידה נדיבים, ובשביל מה הסכם הייעוץ שנותן לו שכר של מנכ"ל פעיל ולא מונע ממנו עבודות נוספות? האם ייתכן שהסכם הייעוץ אינו אלא דרך עקיפה לרפד את רוז'נסקי, ואם כן, למה?

רשות ניירות ערך מתארת מספר רב של תרגילים חשבונאיים שנעשו לאורך תקופה על ידי רוז'נסקי: הסכם ניהול פיקטיבי לנכס עיקרי בחברה, הערכות שווי שנועדו לנפח את שווי הנכסים, החלפת מעריך שווי שלא שיתף פעולה. יש לשאול כמה שאלות: האם רוז'נסקי היה לבדו? דלק נדל"ן היא חברה ציבורית, היכן מערכות הבקרה? היכן היה הדירקטוריון? מה עם בעל השליטה? אף אחד לא ידע, לא שמע, לא ראה?

ועוד עניין - תיק רוז'נסקי יגיע לבית המשפט, אם הפרקליטות תחליט על כתב אישום כמובן, עוד שנה לערך. אבל לא סתם לבית משפט, אלא לבית המשפט הכלכלי החדש, הבייבי של פרופ' זוהר גושן. ברשות יש ציפיות גבוהות מבית המשפט. שלושה שופטים אמורים לעסוק בדיוק בתיקים מסוג זה ולפסוק במהירות ביעילות ובמקצועיות. הבעיה היא שכשברשות מדברים על שיפוט מקצועי, הם מתכוונים לכך שהפסיקה תהיה לטובתה ולא לזיכוי חלילה.