מפולת השווקים הפיננסיים של 2008 תפסה את שמואל לב ואת אהוד שילוני בהפתעה גמורה. שני מנהלי ההשקעות הוותיקים, שהקימו את בית ההשקעות המוערך אנליסט חודשיים לפני תוכנית הייצוב הכלכלית ב-1985, מצאו עצמם תחת מתקפה משולבת ורבת עוצמה בשלוש חזיתות. השווקים הכו בהם ללא רחם, והפכו את התשואות - עד אז מקור גאוותם - לגרועות בשוק ההון. הקולגות מיהרו לנצל את שעת הכושר על מנת לנסות ולנגח את תדמית המצליחנים שטיפחו לב ושילוני במרוצת השנים. ואם לא די בכך, הגיעו הלקוחות שמכרו מכל הבא ליד.
"הדבר הכי קשה היה לראות אנשים פודים את הכסף בנקודת השפל, כשברור לך שהם חותכים לעצמם את הגרון", משחזר שילוני בראיון זוגי ובלעדי ל-G עם שותפו הוותיק, שמוסיף בחיוך: "לזכותם של המתחרים נגיד שהם חתכו אותנו לחתיכות; הם אמרו ללקוחות, 'תברחו מאנליסט, כי זה מקום מסוכן'".
מדוע מחייך לב? היות שהיום, כשהם חוגגים 25 שנים להקמת אנליסט, משבר 2008 הוא כבר זיכרון מן העבר. השניים, מנהלי השקעות בהווייתם, מעידים כי האמינו לאורך המשבר שרמות המחירים בשווקים, ובעיקר בשוק האג"ח, משקרות. הם לא התרגשו יתר על המידה מהירידות החדות ובאו על שכרם, כשבהתאוששות הגדולה של 2009 חזרה אנליסט להתברג בין בתי ההשקעות המובילים מבחינת תשואות.
"קרן המניות שלנו עשתה שלוש פעמים לאורך שנות חייה את הדרך למטה בשיעורים של 40%-60% מינוס", מספר לב, שמאז שהקים את קרן הנאמנות אנליסט גמישה ב-1987 לא שינה את מדיניות ההשקעות שלה ולא החליף את מנהל ההשקעות שלה - הוא עצמו. "הנפילה הראשונה של הקרן הייתה ב-1994-6, השנייה בנפילה של הנאסד"ק ב-2001 והאחרונה ב-2008. למרות זאת, תראה מה היא עשתה לאורך זמן. זה שוק המניות. זה ברור שזה קורה, אנחנו לא נביאים". (אגב, הקרן הניבה למשקיעים תשואה נומינלית ממוצעת של 15.75% בשנה, שמתורגמים לתשואה מצטברת של 2,840% למי שהשקיע בה מיומה הראשון, ר' ב').
ובכל זאת, אי-אפשר להתעלם מזה שהמשקיעים שלכם חטפו סטירה מצלצלת.
שילוני: "הציבור חשב שהוא חטף סטירה, אבל הוא לא באמת קיבל אותה. בשוק המניות, הקרן הכי טובה ביקום יורדת פעם בכמה שנים ב-40%-50%".
ומה עם איגרות החוב שקרסו?
לב: "אג"ח רגילות ידעו לרדת ב-5%-10%. פה הייתה פאניקה עולמית שלא הייתה שנים רבות. ירידת שערים ולא חדלות פירעון של חברות, אפילו שהיו כמה שהמשקל שלהן היה קטן. אנחנו האמנו שהסיכון התנודתי לא כזה גדול".
שילוני: "בתחום האג"ח לא האמנו שזה מה שיקרה באג"ח הקונצרניות, אבל אי-אפשר לנתק את המשבר מהמהות שלו. מערכת הבנקאות בעולם המערבי הייתה בפני קריסה. זה לא היה לפני שבעים שנה, אלא 100 ומשהו שנה, ב-1907, לפני הקמת הפדרל ריזרב. היה כאן משהו שלא קורה אף פעם. על הרקע הזה נוצרה פאניקה שכלל לא קשורה לחברות המקומיות או למשק הישראלי. ברגע שכולם נטו לצד אחד של האונייה היא נטתה לכיוון הזה.
"החברות, כשמחירי האג"ח שלהן התרסקו, היו עסוקות בלקנות אותן מהציבור בחצי מחיר, ואפילו בפחות. בהגדרה, לא צפינו מראש שדבר כזה יכול לקרות. נכנסנו לאירוע הזה ערוכים לא טוב למה שהתרחש בפועל. לא הייתה לנו ברירה אלא להמשיך באותה שיטה. ידענו מה עומד מאחורי הנייר, ומה צפוי למשקיע שמחזיק בו לאורך זמן".
שמואל לב ואהוד שילוני אנליסט / צלם: יונתן בלום
שנתיים אחרי, הפצעים כבר הגלידו?
שילוני: "לא עברנו את המשבר בלי צלקות. עזבו הרבה לקוחות בנקודת זמן מאוד רעה מבחינתם. זו נקודה רעה מבחינתנו, כי לקוח שעזב הוא כבר לא לקוח".
לב: "אני לא הייתי מודע לעוצמה של דעת הקהל ושל אמצעי התקשורת עלינו. היום התקשורת והתדמית מייצרים הכול. לא חשוב שירדת ב-50% והחזרת אותם ואף עקפת את השיא, כמו שאנחנו עשינו. כיום מה שקובע זה התדמית ולא המהות עצמה".
גם לקוחות חזקים צריכים שיטפלו להם בצד הרגשי כשהם רואים שהכול נצבע אדום?
לב: "עשינו כנסי משקיעים מאוקטובר 2008 ועד פברואר 2009. בכולם הסברתי לאנשים בצורה כמותית, עם גרפים ודוגמאות של חברות. ההסבר הרציונלי פשוט לא עבד על המשקיעים".
זמן תשואות
לקוחות בקופת הגמל שלכם, אנליסט כללי ב', יכולים להרשות לעצמם ירידה של 40%-50% אפילו אם היא זמנית?
שילוני: "כל מי שהיה באנליסט כללי ב' ידע בדיוק על מה הוא יושב. הוא ידע שזו קופה מוטת מניות".
לב: "כללי ב' עשתה בערך 9% ריאלי בשנה. אתה יודע מה זה אומר 9% תשואה בקופת גמל? בשלוש השנים האחרונות, עם כל הנפילה העצומה, היינו עדיין בשליש העליון. זה נכון שמי שעבר במינוס 45% עבר חוויה איומה, אבל אחרי שנפלנו לבור השכלנו לצאת ממנו בצורה אדירה. אני לא יכול למחוק את רגעי האימה או החשש שלהם, אבל לפחות עם הכסף שלהם הם נשארו.
"אחד הגופים הגדולים, שהיה שתי קומות מעלינו (פריזמה, ר' ב'), קרס, והעיתונות ליבתה את האש בצורה בלתי רגילה. אנשים מכרו בגלל שיש ירידות. בתהליך הזה ירדו כל סוגי איגרות החוב, ובכללן אלה שהן 'בסדר' וירדו לשער של חמישים מתוך מאה. אנחנו המשכנו לקנות עוד ועוד, מתוך הבנה שיש פה הזדמנות היסטורית. אז קופת הגמל שלנו ירדה ב-30%-35% לעומת 20% של השוק. אפשר לומר שהכנסנו את המקור של החסידה ללוע הארי, אבל לא נכנסנו לפאניקה כמו האחרים".
הנוצות של המוסדיים
למרות מעמדם המוכח בשוק, לב ושילוני מקפידים לשמור על צניעות. הם לא מתביישים להכיר בטעויות עבר, וגם לא ממהרים להתהדר בנוצות ההצלחות. "מילים רעות על הקולגות לא תשמע פה", מדגיש שילוני מלכתחילה, ונדמה כי הדברים מכוונים בעיקר כמשאלת לב לעברו של השותף, הידוע כצד היותר אמוציונלי במשוואת בית ההשקעות, זה שדווקא זורק פה ושם הערות עוקצניות מבלי לנקוב בשמות. המבין יבין.
בוא נחזור למשבר. במהלך הסדרי החוב, בעיקר זה של אפריקה ישראל, נוצר גל של משקיעים מוסדיים שדרשו להשפיע על ההסדרים.
לב: "זה בשביל התדמית".
ועדיין, אתכם לא שמעו. למה?
"בהרבה הסדרי חוב, של חברות יותר קטנות, כן השתתפנו. באפריקה לא היה לנו מה להיכנס, כי לא הייתה לנו החזקה גדולה מדי. זה שמשקיעים מוסדיים מנסים ללחוץ על חברות כדי למקסם את מה שאפשר לקבל זה מצוין, אבל צריך לשים לב לא לעבור את הגבול. היו מקרים שהמוסדיים לא הסתפקו במה שהציעו להם, ובסוף נשארו עם כלום. היה מקרה שבו סגרנו הסדר, וכמה מהקולגות שלנו לחצו הלאה ובסוף לא יצא מזה כלום".
יצא מזה שהציבור הפסיד.
"הרבה גופים מוסדיים ניסו להראות לציבור ש'הם עושים', אבל לא שמו את המהות בעיקר, וכך יצא שבכמה מקרים הם הכשילו הסדר. הציעו להם ציפור אחת ביד, והם רצו שתיים רק לשם התדמית, ובסוף יצאו עם אפס. מבין המוסדיים, רבים פה מתהדרים בנוצות לא להם".
שילוני: "מצבים של חברה שנכנסת לקשיים וצריכה לדבר עם המשקיעים הם קשים לניהול. הרבה פעמים אתה תלוי ביכולות של אחרים, וכמו בכל תחום אחר - לא כולם נמצאים באותה רמה של יכולת. בשנה האחרונה אפשר להגיד שרוב הגופים למדו קצת יותר. בחלק מהמקרים נכנסים גם אולי שיקולים, שאינם נטו טהורים, איך לעשות הכי טוב למשקיעים".
שמואל לב ואהוד שילוני אנליסט / צלם: יונתן בלום
זמן תשואות
אקזיט שמן? לא על הפרק; למרות המנכ"ל החדש, בעלי הבית אינם ממהרים לפרוש
לפני כשנה, אחרי שהתאוששה מהמשבר בשוק ההון, הפתיעה אנליסט במינויו של איציק שנידובסקי למנכ"ל החברה. שנידובסקי, מנהל מוערך שבילה את מרבית שנותיו במיטב וסומן כמועמד לנהל את בית ההשקעות הממוזג (מיטב-גאון-ישיר), היה אחראי על המהפכה השיווקית של מיטב, ונראה כאדם הרחוק ביותר באופיו משילוני ומלב. כיום, שנה אחרי המינוי, השלושה עובדים בשיתוף פעולה מלא, כששנידובסקי מנהל באופן שוטף את בית ההשקעות ומגביר את החשיפה השיווקית שלו, ולב ושילוני חוזרים לכור מחצבתם - ניהול השקעות גרידא.
"אנחנו, מטבענו, מסתכלים על המהות של הדברים ופחות על התדמית, וזאת טעות", מודה לב. "באנליסט של היום יש מנכ"ל עם ראש קצת שונה, ואנחנו נסתגל למצב החדש. התדמית היא 90% מהעניין, ולא המהות עצמה".
בניגוד למיטב ולאי.בי.אי אין לכם דור המשך. אם יבוא מישהו וישים לכם הצעה על השולחן, לא תתפתו?
שילוני: "ההמשכיות שלנו בנויה על זה שהאנשים שמגיעים לפה הם אנשים שאוהבים לנהל השקעות. מבחינת אסטרטגיית אקזיט, אין לנו כזאת. זה מה שאנחנו אוהבים, וזה מה שאנחנו רוצים לעשות. מבחינת הצעות, בעשרים השנה האחרונות כל מי שקנה גוף, או שהתעניין בקנייה, לא היה אחד שלא דיבר איתנו".
איפה רואים את אנליסט בעוד 25 שנים מהיום?
לב: "החברה פחות תלויה היום בשנינו, יש פה דור צעיר ומקצועי. החברה בנויה להמשכיות נורמלית וטבעית".
עד מתי תמשיכו?
שילוני: "אנחנו רוצים להמשיך לתמיד, אבל זה לא תמיד עובד. וורן באפט אמר פעם שהוא יפרוש עשר שנים אחרי שהוא ימות. לי זה מאוד קל; היות שהוא מבוגר ממני ב-15 שנה, כל זמן שהוא מתקדם יש לי 15 שנה פור. בביזנס שלנו, כל זמן שהראש עובד, ואם אין לך מטרה למכור - זה יכול להימשך".
לב: "אנחנו זורמים ונהנים, כל אחד מאיתנו יכול היה לפרוש לפני 15 שנה, אם הוא היה רוצה".
כתבות
ני"ע
