אמיר כהנוביץ, כלכלן מאקרו בכלל פיננסים, פרסם היום סקירה מעניינת בה הוא עורך השוואה בין המצב ביפן בשנות ה-90' לארה"ב כיום. הדמיון, אומר כהנוביץ, בין המשבר ביפן, שהחל בסוף שנות ה-80, למשבר הסאב-פריים בארה"ב, שסימניו נמשכים עד היום, רב. דמיון זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בהתנפחות ופיצוץ בועת נדל"ן, הרחבות פיסקליות אגרסיביות, שגררו לזינוק החוב הממשלתי, הרחבות מוניטריות, שהביאו לריבית אפסית בשתי המדינות, דפלציה כרונית, נפילת תשואות האג"ח הממשלתיות ועוד.
הדמיון מביא רבים להאמין שבשלב הבא שוק המניות האמריקאי יגיב בדומה לתגובת שוק המניות היפני בעשורים שלאחר המשבר וירד גם הוא תקופה ארוכה. עם זאת, "ההבדלים בין המקרים עצומים! אחד מהם שלדעתי הוא אחד המשמעותיים ביותר, הוא הבדלי מכפילי הרווח ביניהם".
"מכפיל הרווח ביפן טרם התרסקות השוק היה מטורף, והגיע ל-60. כלומר, הוא גילם תשואה עלובה של 1.66% בלבד לשנה בזמן שהאלטרנטיבה באותה תקופה, התשואה באג"ח הממשלתיות היפניות ל-10 שנים, הייתה גבוהה משמעותית ועמדה על 8.2%! כלומר, המשקיעים ויתרו על תשואה מובטחת של 8.2% באג"ח ממשלתי כדי לקבל תשואה עלובה של 1.66% במניות".
הסכמה כזאת מגיעה רק כאשר האופוריה בשיא והאמונה היא שרווחי החברות יזנקו ביותר מפי 5 בממוצע בעשר השנים הבאות! אלא שהחלומות התבדו, הצמיחה היפנית לא רק שלא זינקה כצפוי אלא נפלה לרמות שפל.
כשהתמונה ביפן החלה להתבהר היה זה טבעי שההמונים יברחו ממניות אל אג"ח ממשלתי וכתוצאה התשואה עליו ירדה בחדות ושוק המניות קרס.
לעומת זאת, אומר כהנוביץ, בארה"ב התנאים הפוכים. המכפיל של מדד S&P 500 עומד כיום על 13.9 ומגלם תשואה גבוהה בהרבה מהתשואה באג"ח הממשלתיות האמריקאיות (7.2% לעומת 2.5% ל-10 שנים). כלומר, המשקיעים בארה"ב לא רק שלא חולמים כמו היפנים על עלייה פנומינאלית ברווחים אלא כבר עוצמים את העיניים ומתכוננים ל"בום". מכאן שנקודת המוצא לשני המשברים שונה, הציפיות המוקדמות השונות עושות את ההבדל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.