האם החמאס יכול לחסל את השיחות הישירות? אני חושב שכן, וזאת בניגוד להצהרות החגיגיות והקצת רהבתניות שנשמעו אחרי הפיגוע. "לא ניכנע לטרור", "הטרור לא יכתיב את גבולות הקבע" - אלה אמירות שנשמעות יפה, אבל כמו רבות כמותן, כשזה מגיע לשטח, ערכן אינו רב.
במשך שנים רבות היו מנהיגינו חוזרים על המנטרה שהפלשתינים לא ישיגו דבר באמצעות טרור. אבל אם מוכנים לראות את הדברים כמות שהם, צריך להודות שבמציאות הפלשתינים דווקא השיגו הרבה מאד באמצעות הטרור.
תראו לאן הגיעו הפלשתינים מאז הכריזה גולדה מאיר שהם בכלל לא לאום, ולא עם, ולא כלום, ולא מגיע להם שום דבר. כיום יש להם כבר הסכמה מלאה של ממשלת ישראל שמגיעה להם מדינה.
האם זה היה קורה גם בלי הטרור? כלומר, האם היינו מסכימים למדינה פלשתינית מרצוננו החופשי לגמרי, לולא חיינו תחת מעשי טרור; לולא אילצו אותנו להבין שאת הטרור אפשר להפסיק רק באמצעות הסכמה?
העובדות בכל העולם, בכל הזמנים, מלמדות שלטרור יש המון כוח. כפי שהפלשתינים קיבלו הכרה בזכותם למדינה, גם במקומות אחרים עמים רבים השיגו את עצמאותם רק לאחר שהפעילו טרור. אבל למה בעצם ללכת רחוק? האם אנחנו היינו מקבלים מדינה לולא הטרור של המחתרות נגד השלטון הבריטי? האם הבריטים היו עוזבים את האזור מרצונם החופשי?
לכן, אמור מעכשיו: הטרור החמאסי, או כל טרור אחר, בהחלט יכול לטרפד את השיחות שמתקיימות עכשיו ויתקיימו עתיד. ובהחלט יכולה להיות לו השפעה על כל נושא העומד לדיון בשיחות. במיוחד כאשר הטרור לא נשאר נחלתו הבלעדית של חמאס.
טרור בצד אחד גורר טרור בצד השני. זו הברית האירונית, אבל הטבעית, בין הקיצונים בשני המחנות היריבים. לא רק אצל הפלסטינים יש כאלה המתנגדים להסכם כלשהו. גם אצלנו יש כאלה.
ברית בין הקיצונים
הברית בין קיצוני שני הצדדים קיבלה ביטוי מיד לאחר הפיגוע ליד חברון. עוד לא יבש הדם, וכבר יצאו מנהיגי ימין בהצהרות על חידוש הבנייה, ולא נעדרו גם מקרים של אלימות נגד פלשתינים. כלומר, צד אחד מבעיר את התבערה, והצד השני שמח להוסיף לה שמן. לא רק לצורך נקמה וענישה, אלא כי לשני הצדדים הקיצוניים יש אינטרס משותף להעלות באש כל סיכוי לשלום.
צריך מנהיגות חזקה מאוד, באופייה ובכוח עמידתה, כדי להתגבר על הברית הבלתי-כתובה, אבל המאוד פעילה, בין הקיצונים משני עברי המתרס. לא קשה לראות שנתניהו וממשלתו יכולים לטפל בחמאס - אבל האם הם מסוגלים לטפל באותה יעילות גם בקיצוניים "שלנו"?
דווקא אבו מאזן מגיע לשיחות עם מנדט הרבה יותר קונצנזואלי, שכן הקיצונים החמאסים ואחרים אינם יושבים בממשלה שלו. מה שאי אפשר לומר בשום אופן על נתניהו, המוביל ממשלה שבתוכה יש משקל רב, אולי מכריע, למתנגדים לתהליך השלום.
כדי להאמין שהשיחות יובילו למשהו מועיל, צריך להאמין שנתניהו יוכל לעמוד בלחצים כאלה. בואו נהיה חיוביים, ונקווה שכן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.