הירושה מחכה למישהו אחר

כמה ימים לפני שאליפות ארה"ב התחילה ישבתי עם שני חברים יחסית בקיאים בטניס. אחד מהם הוא מכור להימורים שלא הימר בערך עשר שנים, אבל בכל שיחה על ספורט המחלה שלו מאיימת להתפרץ מחדש. מהר מאוד הוא השתלט על המחשב בחדר וגלש לאתרי הימורים בחו"ל כדי לראות מה הסוכנויות מציעות לקראת הפלשינג מדו. מה שהן הציעו הפעם כמעט עילף אותו: 1 ל-16 על נובאק דיוקוביץ' - המדורג 3 בעולם, כן? - לזכות בטורניר.

הוא התחיל לפסוע ולמלמל, המספרים והאפשרויות ("אם אתה שם 1,000 דולר, לא, רגע, נגיד אתה שם 3,000") מהתלים בו, עד שהרגשתי חובה מוסרית לתת לו סטירה מילולית שתחזיר אותו למציאות. זה יחס מעולה, אמרתי, אבל במקרה של דיוקוביץ' זה לזרוק את הכסף לניאגרה.

‏***

אחרי שראיתי את דיוקוביץ' יורק דם כדי לנצח בחמש מערכות את ויקטור טרויצקי בסיבוב הראשון ביום שלישי, אני לא רק משוכנע שעשיתי טוב אלא גם שהסיפור של דיוקוביץ' הוא אחד הסיפורים הבלתי צפויים שראיתי בשנים האחרונות בספורט. דיוקוביץ' הפציע בשפיץ של הטניס ב-2007 כשהגיע לחצי הגמר ברולאן גארוס ובווימבלדון, ולגמר באליפות ארה"ב. בתחילת 2008 הוא גירש את רוג'ר פדרר מאוסטרליה בשלוש מערכות חלקות בחצי הגמר בדרך לתואר הגראנד סלאם הראשון שלו. חודשיים אחר כך הוא ביתר את רפא נדאל (3-6, 2-6) בחצי הגמר באינדיאן וולס והמשיך לזכייה בטורניר. הוא נראה - לא, תמחקו את זה - הוא היה באותה עת השחקן הכי טוב בעולם. שחקן שנעול על המטרה שלו, "המקום הראשון בעולם", כמו שטייגר וודס ננעל על שחורדיניות עם חזה מפואר.‏

‏המאפיין הכי בולט של דיוקוביץ' בתור הזהב הקצרצר שלו היה האמונה הדתית בעצמו: בגיל 21 הוא שיחק בשלווה סטואית של בנאדם שמשוכנע שלא משנה מה יקרה, העליונות שלו תכריע כל משחק. את הביטחון העצמי דיוקוביץ' ינק מהבית: לאחר הניצחון על פדרר באוסטרליה אמו דיאנה אמרה לעיתונאים "המלך מת, יחי המלך!". בדחיפת הוריו דיוקוביץ' עזב את סרביה בגיל 12 כדי ללמוד ולהתאמן באקדמיה של ניקי פיליץ', מבכירי המאמנים בעולם. פיליץ' אומר ש"גם בגיל הזה הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה. אני זוכר שיום אחד עשינו חימום והוא לקח אותי הצידה ואמר: 'אני לא רוצה לבזבז את הקריירה שלי'".

 רוג'ר פדרר, טניס / צלם רויטרס

חמוש באספירציות ויכולת דיוקוביץ', התחיל את 2007 בידיעה שהיא תהיה שנת הפריצה שלו. הוא עבר לראשונה בקריירה את הסיבוב הראשון באוסטרליה והתקדם עד שמינית הגמר, שם חיכה לו פדרר. דיוקוביץ' אמר לפני המשחק שפדרר "איז גואינג דאון". הוא הפסיד בשלוש מערכות קלות אך סרב להתנצל כי "אתה לא יכול לנצח בלי ביטחון עצמי". שנה אחר כך הוא היה הטניסאי היחיד שהעז לקטלג את פדרר כעוד שחקן. "הקריירה שלו לא נגמרה", אמר דיוקוביץ', "הוא עדיין אחד השחקנים הטובים בסבב".

כיצד ספורטאי כה צעיר מגיע לרמת ביטחון עצמי כזאת?

***

בשלוש השנים האחרונות דיוקוביץ' שקוע במסביב - מסיבות, בחורות - לא פחות ואולי יותר מבטניס. בהרבה משחקים הוא מרוכז בתוצאה ולא בנקודה הבאה ומוותר על מערכות לאחר פתיחה גרועה. השלווה הסטואית פינתה את מקומה להלקאה עצמית ולעתים השחתת מחבטים. ההנאה והחיקויים פינו את מקומם להבעה מיוסרת. הטניס שלו נהיה זהיר עד מפוחד. בעיות בריאות ספק פסיכוסומטיות הופיעו. ברבע הגמר באוסטרליה השנה הוא שמט יתרון 1-2 במערכות על ג'ו ווילפריד צונגה לאחר שקיבל טיפול בגלל כאבי בטן. לאחר המשחק צונגה נשאל "מתי הבחנת לראשונה שיש לדיוקוביץ' בעיה?". התשובה שלו היתה "בערך לפני שלוש שנים".

‏האיכויות העצומות של דיוקוביץ' עדיין מספיקות כדי להשאיר אותו בחמישייה הראשונה בעולם. אולם האמונה העיוורת שלו בעצמו התאיידה. ואלא אם היא תופיע באורח פלא בניו יורק, גם ביחס של 1 ל-16 לא משתלם להמר עליו.‏