הקול קול פישר, הידיים ידי ברננקי

דרמות הודאות מצד נגידי בנק מרכזי הם אחד הדברים המפרנסים כתבים ופרשנים בעיתונות הכלכלית, על כן היה נחמד אילו היה מרכיב כלשהו מן הדברים בנאומו פישר אמש.

אלא שהפעם לא היה בו לא דרמה, לא הודאה, ולא כותרות. כל מי שרוצה לראות את הפירוט המדויק של דבריו של פישר מוזמן לבקר באתר הבנק באינטרנט ולעיין בשני מסמכים שפרסם הבנק במהלך המחצית השנייה של 2009, לפני שנה בדיוק, ובהם פירוט של מדיניות שער החליפין. מסמכים אלה נועדו להסביר לשחקנים בשוק המט"ח את כללי המשחק של משטר שער החליפין החדש שהנהיג בנק ישראל, כדי למנוע אי הבנות וחסר בהירות.

מה נאמר באותם מסמכים? ראשית, הם מדברים על שווי משקל לטווח ארוך הנקבע על ידי גורמי הבסיס המקרו כלכליים, בעיקר העודף בחשבון השוטף במאזן התשלומים ויבוא ההון הגדול. אלה הם אותם "כוחות חזקים מבנק ישראל" עליהם דיבר פישר בנאומו. שנית, הבנק ציין באותו מסמך שהוא אינו שואף להגן על רמה מסוימת של שער החליפין, אלא לוודא שספקולציה פיננסית לא תקבע שער חליפין אשר רחוק מאותו שווי משקל לטווח ארוך.

במילים אחרות, כבר לפני שנה, הבנק קיבל את העובדה שהשקל חייב להתחזק, כתוצאה מכוחות מקרו כלכליים, אך ביקש שהתחזקות זו תהיה "מסודרת". כל המרכיבים האלה שבו ועלו בדבריו של הנגיד בכנס של מכון היצוא. עקביות הייתה בנאום זה, אך הדרמה נעדרה ממנו. מה שהיה בתחום מטבע חוץ הוא שיהיה, בנק ישראל ימשיך להפעיל את אותם כללי משחק בשוק מטבע חוץ אשר נקבעו על ידו לפני שנה, ופורטו בצורה כל כך ברורה לפני שנה.

מכיוון שאסור לעיתונאי לקרוא נאום של כל נגיד של בנק מרכזי ולקבוע שאין בו כל חדש, ראוי להבליט את מה שכן היה בגדר חידוש בנאומו של סטנלי פישר. הנגיד הישראלי, אשר מבטא לפעמים דעות קרובות מאד לאלה של יו"ר הפדרל ריזרב בן ברננקי, ציין שיש סיכויים טובים שהעולם לא ייקלע שוב למיתון.

אם פישר אכן ביטא את דעתו של ברננקי בעניין זה, הרי שמשמעות דבריו היא שהסיכוי שהבנק המרכזי האמריקאי ינקוט בצעדים נוספים בתחום של התרחבות מוניטרית, או קניית אגרות חוב, אינם גדולים. אם נכון הניתוח הזה, הרי שהיה בדבריו של הנגיד מה להבליט, בתנאי שמחפשים במקום הנכון.