"במשרד התרבות ההתנהלות היא שוטפת. בספורט? צריך חריש עמוק"

הנה משהו שיכול היה להישמע כמו בדיחה לא רעה אם לא היה קורה במציאות: נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית אירחה בסוף השבוע את תחרות הגראנד-פרי הבינלאומית. 21 מדינות שלחו נבחרות לתחרות בחולון, שאורגנה בעלות שיא של 800 אלף שקל. כששרת התרבות והספורט לימור לבנת התרווחה בכיסאה באולם, התברר לה שרק מדינה אחת החליטה שלא להתייצב - ישראל. המארחת ישראל.

הסיפור הזה הוא דוגמה מייצגת לדברים שנתקלת בהם לבנת מאז מונתה לתפקיד לפני כשנתיים. סיפורים כגון אלו הפכו לזרז של משרד הספורט, ביחד עם ראש מינהל הספורט ד"ר אורי שפר, להוציא לדרך את התוכנית ש"תשנה את פני הספורט בישראל". קצת מעייף אמנם לשמוע על תוכנית ש"תשנה את פני הספורט". אבל הפעם בטוחים במשרד הספורט שזה אמיתי.

בראיון חג ל"גלובס" מודה שרת התרבות והספורט, שהעיסוק שלה בחלק הספורטיבי של המשרד "הוא עולם אחר לגמרי מהעיסוק בענייני תרבות. בספורט יש צורך בחריש עמוק, להבדיל ממשרד התרבות שבו העניינים מתנהלים בסך הכל בצורה שוטפת. חלק מהדברים שאנחנו עושים עכשיו בספורט הם חלק מטיפול עומק, טיפול במהות".

מהו, אם כן, אותו חריש עמוק? שלושה נושאים מרכזיים בתוכנית הספורט החדשה. הראשון הוא הקמת המועצה הלאומית לספורט, שתקבע בין היתר אמות מידה לבניית מתקני ספורט ובאיזה אופן לחלק את הכסף לבנייתם; עניין שני הוא ההחלטה לנהל כמעט כל דבר שזז בספורט הישראלי דרך סנקציות כלכליות על גופים שלא יעמדו בשורה הולכת ומתארכת של תנאים (לפי זה, איגוד ההתעמלות האמנותית צריך לחטוף סטירה כלכלית מצלצלת); והעניין השלישי הוא ההחלטה לקשור לטוטו-ווינר את הידיים בכל הקשור בקביעה לאן ילכו הכספים שהוא מייצר עבור הספורט, ולהפוך אותו לזרוע שאחראית רק על ייצור הכסף.

איך הגעת למסקנה שצריך לעשות פה חריש?

"הנושא העיקרי שהנחה אותנו הוא מחסור חמור במתקנים בארץ. אני מגיעה לישובים ורואה שאין שם מספיק מגרשים ואולמות, ורואה גם את הילדים והנוער שמשוטטים בחוץ. הבנתי שחייבים להציף את הארץ במתקנים לספורט הישגי ועממי. הייתי במשחק של נבחרת הנשים באולם זיסמן בר"ג, אולם שמכיל 1,200 מקומות, ובחוץ היו עוד עשרות שלא הצליחו להיכנס. זה חזון אחרית הימים מבחינת ספורט הנשים בישראל, אבל האולם עצמו אינו ראוי לנבחרת. הייתי רוצה שהן ישחקו באולם אחר".

 עופר פרי, מנכ

עניין המתקנים עומד במרכזה של התוכנית החדשנית "מתקנים 2020" שנולדה ביוזמה של הטוטו-ווינר, להשקעה של 5.5 מיליארד שקלים במתקני ספורט בעשור הקרוב. היא אמורה להיות דגם משופר של "תוכנית העשור" של הטוטו-ווינר בתחילת שנות האלפיים, שהשאירה לא מעט אצטדיונים/מתקנים/בריכות תקועים בסבכי הבירוקרטיה עם חריגות של עשרות מיליוני שקלים.

"עד היום ראינו מקרים שמשרד השיכון בונה אולם ספורט, ואחר כך מתברר שחסרים לו 20 ס"מ שם או חצי מטר כאן; הפיס בונה את המתקנים שלו לפי תקנים שלו, וגם אלו מתבררים כלא מתאימים. התוכנית החדשה תאגם את המשאבים של הרשויות, של הטוטו-ווינר והפיס, ותיקבע על-פי מיפוי ממוחשב שערכנו בכל הארץ, איפה צריך לבנות, ומה יהיה גודל המתקנים. היו מקרים שהקימו בריכת שחייה למרות ששני מטר ליד יש עוד בריכת שחייה, וכמה עשרות קילומטר משם אין אפילו בריכה אחת. חוץ מזה, הכוונה ברמה ההישגית לבנות עוד מתקנים שיאפשרו לנו לארח אירועים בינלאומיים".

מה מבטיח שהפעם הבנייה לא תיתקע בגלל חוסר כסף?

"כשקיבלו בזמנו את ההחלטה להקמת האצטדיונים בחיפה, נתניה, פתח תקווה, באר שבע - לא ישבו וחשבו למה דווקא כאן ולמה שם או איזה גודל אצטדיון מתאים וכדאי לבנות. בב"ש תכננו 32 אלף מקומות, ועובדה שב"ש פרשה מהתוכנית כי העירייה לא יכלה לעמוד במאצ'ינג (שקל מהעירייה על כל שקל של הטוטו-ווינר - ט"ו). וגם בנתניה הכל תקוע. תמיד התקבלו החלטות תקציביות שאחר כך התברר שעלות הקמת האצטדיון גבוהה בהרבה מההחלטה המקורית. היום זה לא יקרה יותר".

***

 אצטדיון ר

תקציב הספורט של מדינת ישראל לשנת 2010 עומד על 67 מיליון שקל. פחות או יותר אפס במונחים של תמיכה בספורט. לאחרונה הודיע משרד הספורט כי קיבל עוד 60 מיליון שקל מהאוצר לטובת בניית מתקנים. רק שבפועל הדברים לא ממש מדויקים: אותם 60 מיליון שקל באים לכסות בור שנוצר מסירוב של מפעל הפיס להעביר את הסכום עליו התחייב במסגרת תוכנית איגום המשאבים לבניית מתקני ספורט.

עוד לא התחילה התוכנית, וכבר הפיס מתקפל. זה לא נשמע מבטיח.

"הפיס אכן היה אמור להעביר כ-80 מיליון שקל בשנה, שזה הסכום שעל-פי ההערכות נקבע כסכום שהוא מוציא מדי שנה על בניית אולמות ספורט. בשלב מסוים הפיס הודיע שהוא מסרב להעביר את הכסף לתוכנית, וכרגע האוצר מנהל את המאבק מולם".

הפכתם את הטוטו-ווינר מגוף ששלט בספורט הישראלי מעצם העובדה שקבע איך יחולק הכסף בין גופי הספורט, והותרתם אותו ככלי שמייצר כסף בלבד.

"תפיסת עולמי היא שהטוטו-ווינר הוא הוא הגוף שצריך להביא כמה שיותר כסף לספורט למדינת ישראל, לא לקבוע איך לחלק אותו. למה לא הצליחו לעשות את זה עד היום? ניגודי עניינים. נקודה".

מה נתתם לטוטו כדי שיסכים להישאר חסר שיניים?

"עשר שנים הטוטו לא קיבל אישור להרחבת תוכניית ההימורים שלו, ועכשיו אנחנו עובדים על מהלך שנועד להרחבת המשחקים. אני מעריכה שהרחבת המוצרים תגדיל את הכנסות הטוטו בסכום של בין 350 ל-500 מיליון שקל בשנה, אחרי שהתהליך יושלם".

למה כל כך קשה להעביר את זה כאן? הרי בכל העולם ההימורים הם המנוע העיקרי לספורט?

"כשמדברים על הגדלת כמות המוצרים, זה יוצר תזוזות ותחושה לא נוחה אצל הרבה אנשים. אבל צריך לזכור שגם בפיס מהמרים בהיקפים גדולים יותר מהטוטו, רק ששם דווקא יוצאים כל שבועיים עם משחקים חדשים, למרות שגם הפיס כפוף להיתרים. זה דורש עדיין את אישור ועדת הכספים של הכנסת וחתימה של שר האוצר ושלי, אבל אני אופטימית כי גם חברי הכנסת מבינים את החשיבות של תוספת כסף לספורט. המדינה הרי לא מקצה תקציבים לספורט, וזו הדרך שלה להתמודד עם זה".

דיברת על שדרוג מתקנים, אבל התוכנית לא לוקחת בחשבון את האצטדיון הלאומי. לא נכון לתת קדימות פעם אחת לאצטדיון ר"ג?

"לכל בר-דעת ברור שצריך לטפל באצטדיון הזה. צבי בר, ראש עיריית ר"ג, לקח את ניר פרצלינה והם מתחילים לקדם את הפרויקט. מדובר על פרויקט של הריסה ובנייה מחדש של האצטדיון, בעלות כוללת של כ-900 מיליון שקל. הצפי הוא שהמתקן יוקם במימון משולב של הטוטו-ווינר ועיריית ר"ג. היום מתחילה להתברר שאלת אחוזי הבנייה שייתן מינהל מקרקעי ישראל על חלק מהשטח הזה, וכבר עכשיו מדברים על כך שאם יאפשרו לבנות שם באזור 3 בנייני ענק על חלק מהשטח, עיריית רמת-גן לא תצטרך להביא שקל אחד והכל יהיה פשוט יותר. אם פרצלינה התפטר מתפקידו כמנכ"ל חברת היכלי הספורט כדי לקדם את הפרויקט הזה - ואני מכירה את פרצלינה ואת היכולות שלו - אז זה הולך לכיוונים מאוד מעשיים".

מה עמדתך בעניין הקלות המס לספורטאים זרים? בכל פעם שהאוצר מחליט לבטל את ההקלה, מופעל לובי בכנסת בעיקר של אנשי מכבי ת"א כדורסל, והחוק נופל.

"ראיתי את המשחק של נבחרת הכדורסל נגד מונטנגרו בארץ והיה תענוג לראות את הנבחרת שהתבססה על ישראלים. בסוף המשחק אמרתי לאורי שפר שהחלטתי להקים ועדה שתבחן את כל נושא השחקנים הזרים. אני מרגישה לא נוח עם הקלות המיסוי לספורטאים זרים. יש יותר מדי שחקנים זרים, ובסופו של דבר ישראלים נאלצים לשבת על הספסל ואחר-כך עוזבים למכללות כדי לשחק. זה נהפך למשהו שקשה לי איתו".

 דורון פרקינס, מכבי ת

***

אחד הדברים שהכי מעסיק את לבנת הוא הפוליטיקות באיגודים, סכסוכים רבי-שנים ששוברים בכל פעם שיאים. השבוע, כאמור, היה זה איגוד ההתעמלות האמנותית, ולבנת בינתיים הודיעה על הקמת ועדת בדיקה בנושא בראשות השופט בדימוס עזרא קמא. "כחלק מהניסיון שלנו לפתור דברים כאלו אנחנו מובילים מהלך לקבוע תקן, לפיו מנהלי איגודים יהיו עם תואר ראשון. כך שכל מי שיחזיק בתפקיד מדרג ניהולי כזה או אחר בספורט הישראלי יהיה מחויב להיות עם תואר ראשון במינהל".

בחלק מהמקומות אסור לכם להתערב, כמו הוועד האולימפי וההתאחדות לכדורגל - איך אתם בכל זאת משפיעים שם?

"בחלק מהמקומות אנחנו פועלים כמגשרים. באיגוד ההתעמלות האמנותית אנחנו מנסים לפשר, אפילו במינוי של שופטים בדימוס כדי לפתור סכסוכים וכדי להוריד שם את האש ושהספורטאים יוכלו לעבוד. אנחנו משתדלים לגשר ולפשר, אבל לא יכולים להשליט טרור. גם באיגוד השחייה אנחנו עושים מאמצים כדי להביא לאיזשהו הליך גישור, אבל שם זה מאוד קשה, ממש נורא".

מה לגבי סנקציות כלכליות?

"האיגודים כבר עכשיו נאלצים לעמוד בסטנדרטים כדי לקבל את התמיכות של המדינה ושל הטוטו. כך למשל מונהגים מבחני תמיכות, שיכללו גם עמידה בקוד האתי שיושק כבר החודש, שגם הוא יהווה תנאי לקבלת תמיכות".

ספורטאים נוטים לתרץ אי הצלחות בחוסר תמיכה מספק מהמדינה. את מרוצה ממה שספורטאי בשפיץ מקבל?

"לא. אבל אני לא יכולה לעשות יש מאין. דבר אחד שכן עשינו הוא הכפלת המענקים עבור הישגים. כששמעתי כמה ספורטאי מקבל עבור הישג או מדליה קיבלתי חום. מוציאים הודעה לתקשורת 'טקס חגיגי, השרה מחלקת צ'ק', וכל זה עבור 1,500 שקל. אמרתי להם בשביל זה טקס? זו בושה. לא רוצה טקס בשביל 1,500 שקל. ואז החלטנו על הכפלת המענקים למיליון שקל".

אז ספורטאי יכול להגיד שהוא לא מקבל כאן מספיק?

"להגיד שזה אופטימלי? לא. אבל האם יש להם סיבה להתלונן ולהגיד שהתנאים לא מאפשרים לי להתאמן? אין מצב".