הסדרי ראייה לסבא

חצי מאה עברה מאז שאלנו: "איפה יוס'לה?", והשבוע חזר בית המשפט העליון לעסוק בשאלת חינוכו של ילד אשר אוחזים בו שני צדדים ומושכים לכיוונים מנוגדים.

מצד אחד ניצבת אימו של הילד שחזרה בשאלה, ומן הצד השני אביו וסבו החרדי, המתנגדים לרישומו של הילד לבית-ספר ממלכתי רגיל - בטענה כי חינוך חילוני ימנע מהילד כל אפשרות לקשר עם הסב. ביום שני האחרון פסק בית המשפט העליון לטובת האב, וקהילתו החרדית של הסב נשמה לרווחה.

על חשיבות הקשר בין סבים לנכדיהם, כשמדובר בקשר בריא ופורה, אין מחלוקת. אין ספור מחקרים פסיכולוגיים מודרניים הוכיחו עד כמה תורם קשר כזה לנפשו של הילד, להתפתחותו ולעתידו. המסורת היהודית לא נזקקה למחקרים מודרניים כדי להבין זאת, כפי שמטיב לבטא זאת שיר חסידי: "יש לי סבא'לה יקר, איזה זכות, איזה אוצר".

השאלה המעסיקה את בתי המשפט בתדירות גוברת היא מה קורה כשהקשר משתבש, ומי מההורים דואג לניתוקו. האם יכולים הסבים לדרוש את קיום הקשר עם הנכד גם בניגוד לרצונם של ההורים?

בעיה זאת עלתה לראשונה על שולחן הכנסת כבר ב-1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים שהותירה אחריה יתומים רבים ואלמנות צעירות. התברר כי בנוסף לשכול הפתאומי, הורים רבים מצאו את עצמם מנותקים מהנכדים שנותרו מהבן שנפל, מבלי שיהיה להם מעמד משפטי המאפשר להם לתבוע את קיום הקשר עם הנכדים ואת כפייתו על האלמנה במידת הצורך. עקב כך תיקנה הכנסת את החוק, והכירה בזכותם של ההורים לעתור לבית המשפט לחידוש הקשר עם הנכדים במקרה שבנם או בתם הלכו לעולמם.

התיקון בחוק אינו מוגבל כמובן לחללי מלחמה, וכך למשל בית המשפט לענייני משפחה כפה על אלמנה צעירה, שבעלה נהרג בתאונת דרכים לפני מספר שנים, לקיים מפגשים בין הבת להורי הבעל המנוח.

האלמנה והורי המנוח קיימו יחסים חמים בינהם לפני לאסון, וגם בסמוך לאחריו, זאת עד שנחשפה צוואת המנוח, והתברר כי הוא לא הותיר דבר לאלמנה ולבת וציווה את כל רכושו להוריו ואחיו. בין ההורים לאלמנה פרץ משבר חמור, והוגשו תביעות הדדיות, אשר לאורן המליצה עובדת הסעד להמנע מכפיית המפגשים בין הסבים לנכדה, עד לסיום ההליכים כדי להמנע מהעמקת הקרע, אך בית המשפט דחה עמדה זאת.

מעמדם של הסבים וזכויותיהם לקשר עם נכדיהם קיבלו חיזוק נוסף בפסק דין שניתן לפי כחודש, ובו בית המשפט לענייני משפחה בקריות כפה על אימו של קטין קיום קשר עם הורי בעלה לשעבר, וזאת על אף שהבעל לשעבר עודנו בחיים.

בית המשפט הדגיש כי הצדק מחייב במקרה זה את קיום הקשר בין הנכד לסבים, במיוחד מאחר שהאב עזב את הארץ לאחר הגירושים, ניתק קשר עם גרושתו ועם הילד, ואף אינו משלם מזונות, כך שהוריו הם הנושאים בנטל התשלומים.

פסק דין זה מנוגד לפסקי דין בעבר, אשר דחו עתירות של סבים להסדרי ראייה עם הנכדים כאשר הבן בחיים, מהנימוק של היעדר הוראות חוק המקנות זכויות מפורשות לסבים שאינם הורים שכולים. כך למשל, בשנת 2003 נדחתה עתירה שהוגשה על-ידי אסיר אשר ביקש לאפשר להוריו להתראות עם נכדם.

בפסק הדין החדש קבע בית המשפט כי מאחר שמשנת 2007 קיימות תקנות סדרי דין המאפשרות לסבים להגיש בקשה ליישוב סכסוך בינם לבין הורי הקטין, ובמידת הצורך גם להגיש תביעה בנושא - הרי שאין היגיון לאפשר הגשת תביעה, מבלי לאפשר את קיומה של עילת התביעה. לפיכך נקבע כי טובתו של הקטין היא קיומו של קשר תקין עם סביו, והאם תחויב לאפשר את קיומו של קשר זה.

החריג למגמה של הרחבת הקשר בין הסבים לנכדים הוא המקרה בו שני ההורים מאוחדים בהתנגדותם לקשר בין הסב או הסבתא לנכדים, שכן אז בית המשפט יטה לכבד את עמדתם, ובדרך-כלל ינסה לשכנע את ההורים להסכים לקיום הקשר עם הסבים - אך יימנע מכפייתו.