מנתחת מערכות בבנק הפועלים: "כל איש רוח חייב תואר בכלכלה"

"על יין אדום טוב מאד ירדנו, ותחת קשתות עתיקות סלעים הדהדו נאומי בכירים,

ואם נכון שמבוך חייב אריאדנה - הרי שהשאול זקוק לאורפיאוס"

מתוך השיר: "באירוע תאגידי", תל אביב, 2010

יון בסקין מגדירה את עצמה "משוררת אנליטית", והשילוב בין היותה משוררת ומתרגמת ספרות ועבודתה כמנתחת מערכות מידע בבנק הפועלים נראה לה טבעי ואפילו אולטימטיבי. "אני מגדירה את עצמי משוררת אנליטית, כזאת שחשוב לה להעביר הסברים כלכליים לדברים של יום יום וליצירה שלי, כמו חלק לא מבוטל מהמשוררים שאני אוהבת, שהם משוררים אנליטיים", היא מסבירה. "כמו שהיה יוסף ברודסקי (משורר רוסי-אמריקני-יהודי, זוכה פרס נובל ב-1987. י.ו.), וגם דוד אבידן אנליטי לגמרי. בעיקר האקסיומה הזאת נכונה ביחס למשוררים שחורזים את שירתם, אני חושבת שלכל מי שחורז יש גישה מנתחת לעולם. הוא כנראה אדם מחושב, שעושה הכול תוך כדי שמירה על קונטרול. בכלל, היחס שלי למקצוע הפרטי שלי עבר תובנה. היום אני מבינה עד כמה כל איש רוח חייב שיהיה לו תואר בכלכלה, בוודאי לאנשי ספרות. לדעתי, רצוי שתהיה לך השכלה כלכלית כדי שתוכל לכתוב על הדברים".

כדי לכתוב שיר על פוליטיקה ואהבה, אני חייבת להבין בכלכלה?

"כן, בגלל התהליכים הגלובליים והטווח השלם של תהליכים כלכליים חשובים שעוברים היום על העולם. אם תביני בכלכלה, זה יפתח בפניך את האפשרות לכתוב רחב ונכון, וזה יתקיים בכתיבה על כל נושא. כן, גם אם תכתבי על אהבה או על סקס. בכל דור, יחסים בין אישיים הושפעו בין היתר ממערכת הכלכלה. תראי את 'מאדאם בובארי' של פלובר. עוד כנערה, כשקראתי את הרומן בפעם הראשונה, הצטערתי שאין לי תואר בראיית חשבון, כי בטוח שהייתי מבינה אותו כבר אז טוב יותר.

אי אפשר לקרוא את הרומן בלי לעקוב אחר האשה הזאת שמנסה לשלם את החובות שלה ואי אפשר שלא להבין שההתאבדות שלה מתרחשת בגלל החובות, בגלל הלחצים הכלכליים. אני חושבת שאם הרומן הזה היה נכתב 150 שנה מאוחר יותר, ההתנהלות שלה היתה שונה, כי בינתיים היחסים בין אשה לכסף השתנו לחלוטין, וייתכן שהיא היתה יודעת לפתור את הבעיות הכלכליות שלה ובוחרת בחיים. זה היה משנה את הרומן".

נשים עדיין מתאבדות, וגם גברים.

"נכון, אבל נשים כבר עוברות מסלול אחר בדרך. גברים אכן מתאבדים בגלל קשיים כלכליים. לא מזמן קראתי מאמר שסיפר איך בתחילת המשבר הכלכלי, גברים אמריקנים ממוצא הודי, שאיבדו את משרתם, הרגו את עצמם ואת משפחתם בגלל החשש לאבד את יכולתם לפרנס. אם את רוצה לכתוב רומן על התופעה הזאת, את חייבת להבין בכלכלה, זה דורש השכלה כלכלית.

כל הספרות הצרפתית, כמו בלזק, וגם הרוסית, כמו דוסטויבסקי, נשענת על המערכת הכלכלית. גם בישראל יש מספיק סופרים ומשוררים שחייבים להבין כלכלה כדי להבין אותם. אי אפשר להבין את חנוך לוין בלי שיש לך ידע בכלכלה".

"אני כותבת מה שאני רוצה לקרוא"

בסקין (ב' בסגול) נולדה בווילנה שבליטא לפני 34 שנים ועלתה לארץ עם משפחתה כשהיתה בת 14. הם התיישבו בקיבוץ עין כרמל, שם מתגוררים הוריה גם היום. לאחר סיום לימודיה התיכוניים התגייסה לממר"מ, ולאחר שהחלה ללמוד כלכלה בטכניון, עזבה סופית את הקיבוץ. בשמונה השנים האחרונות היא עובדת בהנהלה הראשית של בנק הפועלים, מתגוררת בתל אביב עם בעלה אורי אליאס, ואמא לנעמי בת השנתיים.

כבר בגיל 8 החלה לכתוב שירים. "בכל מה שקשור לספרות, תמיד הייתי ילדה מודעת. אמנם שיר של ילדה קטנה זה עדיין לא ספרות, אבל ככל שהתבגרתי הבנתי כמה חשוב וטוב לי לכתוב שירה. אז וגם היום אני כותבת את מה שאני רוצה לקרוא", היא מסבירה. "העיקרון שמנחה אותי בכתיבה הוא שבסופו של שיר שכתבתי, הקוראים יידעו ויבינו מה אני חושבת על הנושא".

סגנון הכתיבה שלך מדויק, ריאלי, בהתאם לעיסוקך במספרים ובניתוח מערכות?

"אני כותבת משהו מוגדר, לא סוריאליסטי, אולי כי קיבלתי חינוך קלאסי. יש לי אמנם שירים של ארבע שורות, אבל רוב השירים ארוכים יותר, וכשאני רואה איך כותבים על תחנות אוטובוס טיזרים של שתי שורות וחושבת שיש מי שעלול לחשוב שזו שירה, אני מזדעזעת. את רוב שירי אני נוהגת לחרוז, גם כי בסופו של דבר במקלחת או באוטו קולטים את השירים המחורזים, וגם כי חריזה היא עשייה אנליטית, שדרכה מגיעים לדברים שלא מגיעים אליהם אחרת. לפעמים אני מחפשת משהו בשביל החרוז ומוצאת משהו מפתיע, ויודעת שלא הייתי מגיעה אליו לולא חיפשתי את החרוז. בזכות המגבלה הזו של החרוז, כל שיר מחורז מביא אותי לחשוב הרבה יותר רחוק".

בקרוב יראה אור ספר חדש עם השירים שכתבה - השני לאחר זה שראה אור ב-2006.

האם אמצא בו שירים על פוליטיקה וחברה ופמיניזם?

"בוודאי. כשאני כותבת שירה פוליטית, אני לא כותבת אותה באופן אישי, לא אחרוז מאמר עיתונאי, אלא אלך לכיוונים יותר עמוקים ורחבים והיסטוריים, מתוך ידיעה שהשירים שלי יישארו גם אחרי שהאנשים יתחלפו. ביבי, למשל, יכול להתחלף מחר, אני מקווה", היא מחייכת ולוגמת עוד לגימה מההפוך ה"קטן וחלש", שביקשה.

שירים על אהבה, סקס?

"כן, אבל בדרך כלל אני נשארת קורקטית. השיר הכי אירוטי שלי הוא 'צלילת הברבור', ושורה כמו 'בעיניים עולצות - צלול ברבור', אומרת עבורי הכול. קשת הנושאים הרחבה מופיעה בשירה שלי עוד כילדה בת 8 בווילנה, כמתבגרת בקיבוץ וגם היום אני כותבת על כל מה שאני חושבת. השינוי היחיד היה שמכיתה י"ב התחלתי לכתוב גם בעברית ומגיל 23 רק בעברית. בוודאי שאני כותבת על אהבה, כי יש בי הרבה רומנטיקה, שמאפיינת דורות של נערות רומנטיות מהסוג הנכון. אני שייכת לאותו דור של בחורות משכילות צעירות וספרותיות, שכשהן הופכות אימהות, הן לא מפסיקות לכתוב, אלא עוברות לכתוב סוג של ספרות שמשתלבת בחיים החדשים שלהן. עם זאת, אני לא נוהגת לחלוק חוויות אישיות עם הקוראים".

בסקין היא ציניקנית טיפוסית, אבל גם רומנטיקנית כמעט חסרת תקנה. המספרים והנתונים הכלכליים ממלאים את יומה בשעות עבודתה, אבל הנפש והדמיון נמשכים לספרים שהזמן סינן אותם, ולהרבה מוזיקה. "אני מחוברת בעיקר לשני ערוצים. למוזיקה קלאסית, בעיקר באך ושופן והרבה אסטור פיאצולה (מוזיקאי ארגנטינאי שנפטר ב-1992 ותרם בעיקר למוזיקת הטנגו העכשוויות - י.ו.), ולרוק אלטרנטיבי. חוץ מזה אני הולכת לשמוע מוזיקה הינדית בהופעות בתל אביב".

טלוויזיה? כוכב נולד, הישרדות?

"כבר עשר שנים שאין לי המכשיר הזה", היא צוחקת. "זה לא אומר שאנחנו מוותרים על סרטים. אנחנו רואים סרטים בקולנוע או שוכרים בדי.וי.די למחשב, ובמיוחד אנחנו נהנים לראות שוב ושוב את הסרט 'שיעור הטנגו' של הבימאית סאלי פוטר, ואל תתבלבלי עם 'טנגו' של קארלוס סאורה", היא מדגישה. "אגב, למרות שכמו כל ליטאית, תמיד אהבתי כדורסל ואני גאה בשאראס, בשנים האחרונות גם התחברתי לכדורגל, לא ישראלי כמובן. היה לי כיף לראות בפאב את המונדיאל".

בואי נחזור לכלכלה.

"כבר בזמן חופשת השחרור שלי עזבתי את הקיבוץ והתחלתי ללמוד כלכלה בטכניון. אגב, בדיעבד אני חושבת שעשיתי תהליך קבלת החלטות ממש אידיוטי וטעיתי בבחירת המקצוע".

למה?

"כנראה שהשילוב של חוסר ביטחון שמאפיין מהגרים ביחס ליום המחר ושל הציניות שאפיינה אותי באותה תקופה, הביא להחלטה ללמוד כלכלה. חשבתי שמה שחשוב זה להביא כסף הביתה ולנשמה אדאג אחר כך. לכן לא טיילתי ולא עבדתי כדי לחסוך כסף לקראת הלימודים, וכל הלימודים הייתי לחוצה על כסף. די מהר הבנתי שהלימודים האלו לא מתאימים לי, אבל במשפחה ליטאית לא מפסיקים לימודים באמצע. לשמחתי היום אני עוסקת בניתוח מערכות מידע, שזו לא כלכלה, למרות שזה כמובן עיסוק בנתונים ובמספרים. מתישהו אני מתכוונת להרחיב את ההשכלה שלי ולהתמקד בשפות זרות, כדי להגיע למצב פחות מביש בתחום הזה".

היום את מנתחת מערכות ומנהלת פרויקטים בבנק הפועלים, אבל בתחילת דרכך המקצועית היית כלכלנית. מה קרה?

"עבדתי בבתי הזיקוק במשך כשמונה חודשים וזה היה נורא", היא נזכרת. "הייתי עובד קבלן וההשפלה הזאת, של כניסה למפעל דרך שער כניסה נפרד לעובדי קבלן, היתה הרגשה נוראה. לשמחתי פוטרתי משם בהרגשה שסיימתי את מנת הסבל שלי. גם היום, לאחר השנים שעברו, אני לא מפסיקה להטיף כמה חשוב להפסיק להעסיק עובדים של חברות כוח אדם, כי התנאים שלהם נוראים".

אחר כך התקבלה לעבודה כאסיסטנטית של סמנכ"ל כספים בחברת אי.אס.איי בהרצליה. "זו הייתה עבודה טובה, אבל קשה ותובענית, והנסיעות היומיומיות הקשו עליי, ולאחר שנה וחודשיים עזבתי. במשך כחודשיים לאחר מכן רק ישנתי, לפחות 14 שעות ביום, ובעשר שעות שנותרו חשבתי לאן אני הולכת מפה, כשהיה לי ברור שלא עוד כלכלה. לשמחתי, כשעברנו לתל אביב, התקבלתי לעבודה בניתוח מערכות וגיליתי שזה מוצא חן בעיניי. אמנם לא היתה לי הכשרה רשמית לכך, אבל רכשתי הרבה ידע בממר"מ ומהתקופה שעבדתי עם סמנכ"ל הכספים. אני עדיין מתעסקת במספרים, אבל זו בעיקר עבודה שדורשת חשיבה אנליטית וידע פיננסי, ואני כמובן ממשיכה לכתוב שירים".

באופן שבו את מגדירה את עצמך, מה קודם למה?

"אני קודם כל אשת ספרות, והתרגום חשוב לי לא פחות מהיצירה המקורית שלי, וזה מה שהכי חשוב לי לעשות. מאידך אני מאוד שמחה שהפרנסה שלי לא באה מהספרות, אחרת הייתי סובלת. לשמחתי, אני יכולה להרשות לעצמי לבחור מה לתרגם, אילו ספרים לערוך ולתרגם ולא נאלצת, חס וחלילה, בגלל קשיי פרנסה, להנחות סדנאות כתיבה ודברים מזעזעים כאלו. אחר כך אני אמא".