במהלך חודש יולי קיבלו עשרות מיליוני החברים ב-ONE UNITED, מועדון האוהדים הרשמי של מנצ'סטר יונייטד, הודעה לפיה משלוחי ערכות החבר יתעכבו השנה עד לחודש אוגוסט, בסמוך מאוד לפתיחת הליגה. העיכוב הוסבר בכשל טכני כלשהו, אבל האמת היתה אחרת.
עם סיום המונדיאל, כאשר התברר שהרננדז המכסיקני הוא הרכש הנוצץ ביותר של השדים האדומים (וגם הוא נרכש לפני המונדיאל. סביר להניח שאלמלא נחתמה העסקה טרם הטורניר, מנצ'סטר יונייטד הייתה נשארת גם בלעדיו), היה נדמה כי מחאת האוהדים נגד הגלייזרים שעד כה הצליחה בעיקר לייצר כותרות ולצבוע את אולד טראפורד בירוק-צהוב, עומדת לעבור לפסים מעשיים יותר: החרם מצד האוהדים גרם לכך שמנויים למשחקי הקבוצה, מצרך נדיר בשוק, הוצעו למכירה לכל דורש באינטרנט - רק בחר מקום ומחיר, ויש לך מנוי. עבור קבוצה כמנצ'סטר יונייטד מדובר במהלומה לא פשוטה: האצטדיון שלה הוא הגדול ביותר בפרמיירליג (כ-76,000 מקומות) ונחשב לסולד-אאוט בכל עונה מראש. אפילו אחד משירי האוהדים המפורסמים של הקבוצה, לועג לקבוצות אחרות ש"האצטדיון שלכם לא מלא, אלא אם כן אתם משחקים מול מנצ'סטר יונייטד".
"הכנסות יום המשחק" הן גם הסעיף השני בחשיבותו במועדון, אחרי הסעיף של "הכנסות מזכויות שידור". הכנסות שמקורן ביום המשחק מייצרות קופת מזומנים אדירה ובעלת משנה חשיבות עבור הבעלים, משפחת גלייזר, שעל פי תחקיר ה"גרדיאן" והתוכנית "פנורמה", מתקיימים מאז תחילת 2009 בעיקר מכספים שהם מושכים מהקבוצה שבבעלותם, תחת הסעיף "דמי ניהול".
אז האם נראה העונה קרחות ביציעי אולד טראפורד? לא ממש: בצעד נבון, גם אם נואש משהו, החליטו יועצי השיווק של הקבוצה למתג את העונה הנוכחית כעונת ה-100 ל"תיאטרון החלומות". החלטה קצת תמוהה: האצטדיון הוקם אמנם בשנת 1910, ואם כבר חגיגות מאה אז הן היו אמורות להיערך בעונה הקודמת.
תמוהה או לא - החץ ששוגר ללב האוהדים פגע בול במטרה: דבר אחד הוא להחרים את משפחת גלייזר, ודבר אחר לגמרי הוא לצאת נגד הסמל הגדול של המועדון. בערכת ONE UNITED שזכו האוהדים לקבל סוף סוף, היו גלויות בשחור-לבן של רגעים ושחקנים גדולים בתולדות המגרש, מחזיקי מפתחות וסמלים שממותגים כולם תחת הלוגו "OT 100" וגולת הכותרת: תקליטור מרגש שמתמצת לשעתיים את מאה שנות ההיסטוריה של המגרש.
***
המחאה התמוססה. מועדוני האוהדים שהתאגדו תחת ראשי התיבות LUHG (אוהבים את יונייטד, שונאים את גלייזר) נאלצו להתמקד בחלק הראשון של המשפט; מכירת החולצות החדשות (של הספונסר החדש AON) התחדשו, אם כי עדיין מתנהלת בעצלתיים לעומת השנים האחרונות (מה גם שבהעדר כוכב חדש, קשה למכור חולצות חדשות), ובשני משחקי הבית הראשונים של העונה, מול ניוקאסל ו-ווסטהאם, שאינן מאריות הליגה, היה המגרש מלא עד אפס מקום, והכרטיסים אזלו כבר במכירה מוקדמת.
במקביל מחאת האוהדים נמשכת: למשחק הבית הקרוב, ביום ראשון מול ליברפול, נקראו האוהדים, על ידי הארגונים השונים, להופיע עם "כל אחת מחולצות יונייטד שאינה החולצה החדשה" כשהם חמושים כמובן בצעיפים הצהובים-ירוקים, "צבעי היסוד" של המועדון.
אך ההערכה היא שאת המומנטום השלילי הגדול ביותר שהיתה המחאה עשויה לייצר, מושבים ריקים ביציעים כבר הצליחה הנהלת המועדון לעבור.
המסקנה העיקרית של העניין: עם כל הכאב של האוהדים בעידן הבעלות הפרטית, את המלחמה קשה לנהל מול המועדון שלך. בסופו של דבר אתה חרד לכישלונות שלו, יותר מלכישלונות של בעלים כאלו ואחרים.
המסקנה השנייה: בשלב זה מנצ'סטר יונייטד הרוויחה מאוהדיה את "מאת ימי החסד" (גם על רקע העובדה שקשה להם לצאת נגד המנג'ר הנערץ אלכס פרגוסון). אבל המשך היכולת הבינונית ממשחקי הפתיחה של העונה (אתמול "רק" 3-3 מול אברטון), עשוי בהחלט לגרום להם להצביע ברגליים.
***
מי מרוויח מכל הסיפור הזה? אנחנו הישראלים. לסיפור השיווקי המופלא הזה יש זווית מקומית: ה-ISRAELI REDS, מועדון האוהדים המקומי שרק בשנה שעברה הוכר רשמית על-ידי המועדון באנגליה, ניצל את מבוכת הקיץ כדי להגדיל את כמות הכרטיסים שמסופקת לו למשחקי הקבוצה. למשחק המסקרן מול ליברפול שייערך למחרת יום הכיפורים, קיבל המועדון הישראלי אספקה של 25 כרטיסים שנמכרו לחברי המועדון בישראל במחיר עלות של כ 45 ליש"ט, בערך 20% ממה שישלמו לספסרים מי שימירו את צום כיפור בפיש אנד צ'יפס.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
