משחק מתקופת זמן אחרת

בפעם האחרונה שאייאקס התארחה אצל ריאל מדריד בברנבאו למשחק ליגת האלופות זה נגמר בסטנדינג אוביישן. גם הקהל של ריאל קם והריע לקבוצה שאמנם ניצחה לבסוף רק 0-2, אבל נתנה תצוגת כדורגל מדהימה וחד-צדדית לחלוטין. זה היה פעם, ב-1995, בעולם כדורגל טרום עידן בוסמן שבו אייאקס היתה מעצמה לגיטימית עם כוכבים כאוברמרס, ליטמאנן, האחים דה בור וקלויברט, שהביאו למועדון זכייה בצ'מפיונס ליג.

15 שנים עברו. אייאקס שוב מגיעה לברנבאו. רק שלמשחק במחזור הראשון של ליגת האלופות הנוכחית היא מגיעה כאנדרדוג סימפטי. האם יש סיכוי שההיסטוריה תחזור על עצמה, ושאייאקס חזרה לעצמה? לא ממש. או יותר נכון: ממש לא.

אז מה בעצם קרה למועדון ההולנדי, אותו מועדון מפואר, סמל להתנהלות ספורטיבית שכולם ניסו לחקות?

***

מאז 1998 זכתה אייאקס רק פעמיים באליפות הולנד, לאחרונה ב-2004. מאז תחילת 2006 לא הגיעה הקבוצה לליגת האלופות. באותו פרק זמן זכתה המקבילה הגרמנית של אייאקס, באיירן מינכן, בשמונה אליפויות, למשל. התקופה ההיא היא תחילת המדרון בתגובה של אייאקס לתקדים בוסמן.

כמו הרבה מועדונים אחרים באותה תקופה של אי ודאות, חשבו באייאקס שהמועדון צריך להיות מנוהל לחלוטין כמו עסק לכל דבר. זוהי הרי משמעות פסיקת בית המשפט של תקדים בוסמן. החשיבה הכדורגלנית ותכנון הסגל כדי שיהיה תחרותי בכל שנה סבלו מכך. ויותר מכל, ההנפקה של אייאקס בבורסה גרמה לה צרות. "יש לנו הרבה בעיות בגלל שאין לנו חופש מוחלט לפעול, ואנחנו חייבים לחשוב בכל צעד איך לנהל אותו נכון עבור רשות ניירות הערך ומחזיקי המניות", כמו שמציין בצער אורי קורונל, יו"ר המועדון. ועדה בראשותו של קורונל, אז סגן נשיא AON הולנד וחבר דירקטוריון, הציגה דו"ח חריף ודרישות לשיפור המצב ב-2008.

בסוף עונת 2007/08 מונה קורונל ליו"ר. מאז יש התאוששות מסוימת. הראייה היא מחלקת הנוער המצוינת והמפורסמת של המועדון. זו הלכה והתנוונה בשנים האחרונות, כשאחרון בוגריה שהפך כוכב עולמי הוא ווסלי סניידר, שעלה לבוגרים ב-2003. אבל היום כבר משחקים שני כישרונות ענק, גרגורי ואן דר ויל וסיים דה יונג בהרכב אייאקס, כשפלוריאן יוזפזון מסומן כממשיכם. גם כריסטיאן אריקסן הדני נרכש לפני שנתיים בגיל 16 והמשיך להתפתח באקדמיה. גם הרכש שהיה בינוני במקרה הטוב משתפר - מירלם סוליימני הגיע בגיל 19, לואיס סוארז וניקולאס לודיירו האורוגוואיים בגיל 20. שמונה שחקנים בסגל הנוכחי גדלו באייאקס, ו-70% אחוז מהשחקנים הם הולנדים - שינוי עצום מאז 2008.

והטוב מכל: מאז עונת 2004 הכניסה הקבוצה 190 מיליון אירו ממכירת שחקנים, ורשמה רווח אחרי קיזוז הרכש של 70 מיליון באותה תקופה. מדי עונה עזבו את המועדון או הצטרפו אליו כ-17 שחקנים - וזה מצביע על מקומה של אייאקס היום בשרשרת המזון של הכדורגל האירופי.

***

עבור נבחרת הולנד זה טוב: 12 שחקנים מסגל הנבחרת במונדיאל בדרום אפריקה עברו הכשרה באייאקס, שבעה מהם שיחקו בגמר. בעצם היה זה משחק בין האקדמיות של אייאקס וברצלונה, בו ניתן היה להבחין היטב איך דווקא בברצלונה, שתמיד היתה בנויה על שחקני האקדמיה של אייאקס, הסגנון האייאקסי נשאר והתפתח, בעוד בהולנד הסגנון היום שונה.

בסך הכל אימנו את הקבוצה מאז 2004 שמונה מאמנים. עבור מרטין יול זו כבר עונתו השנייה במועדון. למרות שיול הוא מאמן מעולה, ברכש הוא בינתיים לא מצטיין. כאן מתגלה, שאייאקס עדיין לא עלתה על דרך המלך. כדי להבטיח ניסיון והצלחה וכתחליף לשחקני ההרכב שעזבו בסיום העונה, הביא יול את מיודעיו מתקופתו בטוטנהאם, מידו וטימו טאיניו, כמו גם אנדרה אוייר ומוניר אל חמדאווי. לא צעירים, ובטח לא כוכבים. זו בדיוק האסטרטגיה נגדה יצאה ועדת קורונל בזמנו, כשדרשה לחזור לטיפוח נוער ולסקאוטינג אינטנסיבי של שחקנים צעירים, עם חיזוק על ידי כוכבים מוכחים. עכשיו ייאלץ יול להציג קבלות אחרי שדרישותיו התקבלו.

***

לא סביר שההצלחה תגיע כבר בברנבאו. קודם כל, את ההצלחה של אייאקס לעלות לשלב הבתים צריך לקחת בעירבון מוגבל. אחרי כישלונות מול סלביה פראג ופ.צ. קופנהאגן בשנים קודמות, עלתה הקבוצה הפעם לשלב הבתים אחרי שעברה את פאוק סלוניקי, לא אריה אירופי, אפילו לא יווני. וגם פה לא הצליחה אייאקס לנצח אפילו משחק. אחרי שתי תוצאות תיקו ושערי חוץ עדיפים עלתה הקבוצה בדרך הכי פחות מכובדת.

ובמדריד היא פוגשת בז'וזה מוריניו, האיש שלא הפסיד משחק בית כבר שמונה שנים, 137 משחקים ברציפות.