יוזם עצומת השעון אקהויז: "רוצה שהמדינה תהיה מקום כיפי"

שמעון אקהויז: גיל: 65 תפקיד: יזם היי-טק, ממובילי המאבק נגד המעבר המוקדם לשעון חורף

אני: יזם בנשמה, מלא אנרגיה, נהנה מאינטראקציה עם אנשים ומנסה ללמוד מהם כל הזמן.

ילדות: מעברה בפרדס-חנה, שאליה הגעתי בגיל 5 עם ההורים, שעלו ארצה אחרי מלחמת העולם השנייה, אחרי שאבא שירת בצבא הרוסי ואימא הייתה במחנה ריכוז. הם נתנו לי חינוך קלוויניסטי, עם עבודה כערך עליון, ציונות ואהבת המדינה.

מדען: זה מה שרציתי להיות, מגיל 7, כשאבא קנה לי ספר מדע וקראתי אותו אולי מאה פעמים.

צבא: התגייסתי לעתודה לפיזיקה, משם לתותחנים, עד שהשתלבתי ברפא"ל. אחרי 17 שנים, שהיו בבחינת חלום שהתגשם בשבילי, בגיל 40, כשהרגשתי שאני לא מצליח לבטא את כלל היכולות שלי, החלטתי לפרוש.

מוסיה: אשתי, ההצלחה הכי גדולה שלי בחיים. הכרנו באוטובוס כשעבדתי ברפא"ל, ומאז אנחנו יחד. היא הייתה מורה לספרות עד שיצאה לפנסיה, ונתנה לי רמת תמיכה בלתי מוגבלת, עם אורך הרוח והזמן הנדרש לעשות דברים. יש לנו 3 ילדים ו-6 נכדים. הערך הכי גבוה בשבילי הוא משפחה.

היי-טק: אחרי 4.5 שנים בארצות-הברית, כשכיר בחברת מקסוול, חזרנו לארץ וייסדתי את ESC, לימים לומניס. אחרי שאולצתי לפרוש הקמתי את סינרון וכמה חברות נוספות. איך אני עושה את זה? כנראה יש לי חלוקת קשב שלא אופיינית לגברים.

הצלחה כלכלית: לא שינתה אותי הרבה. זה נשמע אולי כמו צניעות מעושה, אבל היה לי המון מזל בכל מה שעשיתי, ואולי גם חוש עסקי לא רע ואפשרות לעבוד עם אנשים חכמים.

טוליפ מדיקל: עוסקת בהרזיה ובטיפול בהשמנת יתר, באמצעות התקן בקיבה שמפחית את התיאבון על-ידי יצירת לחץ. חברה מרתקת.

אורסנס: עוד מיזם מעניין, של עריכת בדיקות ללא צורך בפעולה חודרנית.

שעון חורף: מטריד אותי שנים, בעיקר כשבאירופה השמש שוקעת בשמונה וחצי בערב ואצלנו בחמש וחצי. בכל פעם שהמועד מתקרב, אומרים שזה בגלל הדתיים. אני צם ביום כיפור ומתפלל, ותמיד הצום נמשך 25 שעות וכמה דקות, אם רוצים לדייק. חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו הייתי ממשיך לנהוג לפי השעון הרגיל.

עצומה: אני משתמש באינטרנט, אם כי לא איש של רשתות חברתיות. אבל לפני שבועיים וחצי אמרתי, למה שלא נציע לאנשים להתעלם משעון החורף? פרסמתי את העצומה והפצתי אותה למאה האנשים שברשימה שלי, כשמראש הצבתי יעד של איסוף 300 אלף חתימות. אחרי יומיים העסק תפס תאוצה.

באזז: חלמתי שזה יקרה. ביזמות מתעסקים בחלומות. כשמתחילים חברה מכלום, חייבים שיהיו חזון ופרקטיקה. גם כאן הייתה פרקטיקה. מעבר למחיר הכלכלי, לעלייה בתאונות הדרכים, זה פשוט מעצבן.

השפעה: אילו הייתי רוצה להיות פוליטיקאי הייתי אומר, איזה כיף, אני גורם לדבריי לקרות. לכולנו יש רצון להשפיע. מה שהקסים אותי זה האפשרות להגיע לכל-כך הרבה אנשים בזמן כל-כך קצר ובלי להוציא אגורה. האימפקט עצום. זה לא סוד גדול שברבדים העמוקים של המוטיבציה, כולנו, וגם אני, רוצים להוכיח שאנחנו שווים. מעורבים בזה אגו והגשמה עצמית.

מוטיבציה: בעסקים, היא הרצון להצליח, ותחושת הסיפוק הכי גדולה היא ליצור יש מאין. הייתי מעורב בהקמה של 15 חברות היי-טק, רובן הצליחו, והיכולת ליצור דבר שגורם לאנשים לייצר אליו קשר רגשי היא בלתי תיאמן. גם בסיפור של הזזת השעון אני אומר, זאת העצומה שלי. תחושה של יש מאין, תרומה לחברה ולמדינה.

פעילות ציבורית: רציתי לבדוק אם אפשר לגרום לאנשים פשוט לפעול. להראות שיש כוח לציבור, לאו דווקא במאבק בין חילונים לדתיים, אלא כל אלה שנשבר להם מהטמטום הזה. אנשים עושים החלטות איפה לגור בגלל איכות החיים, ואני רוצה שהמדינה תהיה מקום כיפי. החלת שעון כזה לא תורמת לאטרקטיביות.

בריחת מוחות: ודאי שהיא חלק מהעניין. אני לא ברחתי, כי הצלחתי כאן ויש לי הזדהות עם המדינה וקומבינציה של שורשים ויהדות. הייתי בארצות-הברית הרבה שנים, אבל אף פעם לא קראתי לה בית.

כישלון: המאבק לא רק שלא נכשל, הוא לא תם. אני עדיין חושב שהמצב הפיך.

ספורט: רץ שלוש פעמים בשבוע עשרה קילומטרים, בחוץ או על הליכון, שוחה ועושה פילטיס.

תפיסת עתיד: בקשר למדינה - קצת פסימי. שקיעת המערב ובועת הקפיטליזם מטרידות אותי.

 שמעון אקהויז / צלם: יונתן בלום