בזמן שמתכתשים על תמלוגי הגז: כי"ל משלמת תמלוגי בדיחה על הפוספטים בנגב - שנמצאו בכספי הציבור

בדוח השנתי שהגישה כימיקלים לישראל לבורסה, בין הררי המילים המנתחות את השווקים הבינלאומיים, מופיעה הערה קצרה וקמצנית בפרטים. בפברואר 2010, נכתב שם, עודכנה המתכונת שלפיה הקונצרן משלם תמלוגים למדינה בגין כריית פוספטים, זאת "במסגרת הסדר פשרה שהסדיר את המחלוקות בנוגע לתמלוגי העבר ולנוסחת התמלוגים העתידיים".

בניגוד לדיון הציבורי המתלהט סביב תמלוגי הגז הטבעי שראוי לגבות מיצחק תשובה, מקובי מימון ומשותפיהם האמריקאים בקידוח תמר, המחלוקת בין המדינה לכי"ל, שבשליטת משפחת עופר, בנוגע לתמלוגים שהחברה משלמת בגין ניצול אוצרות ים המלח והפוספטים, מתנהלת רוב הזמן הרחק מהרדאר הציבורי. בנוגע לים המלח פורסמו ב-2007 ידיעות על טענות המדינה כי כי"ל שילמה לה תמלוגים נמוכים במאות מיליוני דולרים מהנדרש, ומאז ועד היום נמרח הטיפול בנושא והעניין התקשורתי בו דעך. גם בנוגע לפוספטים, נודע ל-G, טענה המדינה כי כי"ל שילמה לה תמלוגים נמוכים מדי בעזרת מצגים חשבונאיים בעייתיים, אולם העניין נשמר עד כה בדיסקרטיות, והמחלוקת מוסמסה לא פחות מ-13 שנה.

בפברואר השנה, בעקבות פסיקת המגשר דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, הסתיימה הפרשה בהמחאה בצ'ק שרשמה כי"ל לפקודת המדינה בסך 42 מיליון שקלים, ובעדכון מתכונת הגבייה של תמלוגי הפוספטים בעתיד באופן שיגדיל את חלקה של המדינה. במשרד התשתיות יש מי שמסתובב בחודשים האחרונים בחזה מנופח בשל ההישג הנ"ל, אולם האמת היא שהמדינה עדיין רחוקה מלמצות את זכויותיה בפוספטים. מתברר שגם במקרים שבהם אין לשיטתה מחויבות משפטית לעשות זאת, המדינה מעניקה לרותם אמפרט, חברת הפוספטים של כי"ל, רשיונות וזיכיונות כרייה שבצדם פוטנציאל הכנסות של מיליארדי דולרים - ללא מכרז, או לכל הפחות דרישה לתמלוגים גבוהים יותר.

על מה מתבססת נוסחת התמלוגים, גם לאחר הגישור אצל שטרום? על "פקודת המכרות" - חקיקה מנדטורית שהתקבלה ב-1925, לפני קרוב למאה שנה. אם על חוק הנפט מ-1952, שלפיו נקבעים תמלוגי הגז הטבעי, אמר שר האוצר יובל שטייניץ כי הוא "אנכרוניסטי", מעניין כיצד יש לכנות את פקודת המכרות, שהתקבלה שנים ספורות לאחר הכרזת בלפור, בימי מה שמכונה "העלייה הרביעית; תקופה שבה איש לא ידע אם באדמתה של פלשתינה קיימים פוספטים או לא, וחיפוש אחריהם היה כרוך בסיכון כספי אדיר.

 סמי עופר עידן עופר / צלם: עינת לברון

גם בשאלת הסיכון מעניין להשוות את המצב לפרשת הגז הטבעי: בעוד ששם המדינה גורסת כי זכותה להעלות את התמלוגים, אף על פי שתשובה ושותפיו נטלו על עצמם סיכון כספי כבד כשמימנו חיפושים שיכלו להסתיים בלא כלום - הרי שכאן היא מתעקשת שלא להעלות את התמלוגים, אף על פי שהמדינה עצמה מילאה חלק חשוב בגילוי הפוספטים, וסיכנה בחיפושים השקעה של מיליוני דולרים מהקופה הציבורית.

פוטנציאל של מיליארדים

המונח פוספטים אולי אינו אומר דבר לציבור הרחב, אולם לסלעים הללו יש קשר ישיר לכל אדם ואדם. רובם משמשים לייצור דשנים לצמחייה, שדרכה ודרך בעלי החיים הניזונים ממנה מקבל האדם זרחן - יסוד חיוני לקיומו. יתר הסלעים משמשים לייצור תוספי מזון, אבקות כביסה, משחות שיניים, חומרי נפץ ועוד שלל מוצרים מתחומים מגוונים. מדובר באחד מאוצרות הטבע היחידים שבהם התברכה ישראל, והוא איננו מתחדש: בעולם יש כמות מסוימת של סלעים, וכרייתם תביא לכך שיום אחד הם פשוט ייגמרו -עובדה המדאיגה לא מעט מדענים, שתוהים מנין יקבל האדם את הזרחן הנחוץ לו כל-כך.

המשמעות הכלכלית היא שחברות פוספטים ברחבי העולם תרות כל העת אחר מקורות חדשים, שבלעדיהם עתידן לוט בערפל. למרות זאת, המדינה נמנעת מפרסום מכרז בינלאומי לפני מתן רישיונות, ומעדיפה פשוט להעניק אותם למי שמבקשת, רותם אמפרט.

המוציאה לפועל: ציפי לבני

מי שהשלימה את מלאכת הוצאתה המוחלטת של המדינה מכי"ל היא ציפי לבני, מנהלת רשות החברות הממשלתיות בשלהי שנות ה-90. "הממשלה לא צריכה להחזיק במניות כי"ל", הסבירה. "אני לא מאמינה באחזקות מיעוט - הן יכולות רק לסבך את המדינה בשגיאות עסקיות של החברה".

"בדיעבד", סבור דוד בועז, לשעבר הממונה על התקציבים ודירקטור בכי"ל הממשלתית, "זו הייתה טעות להפריט את כי"ל על כל מה שהיה בתוכה, כלומר למסור את כל משאבי הטבע של המדינה - האשלג, הפוספטים - לידיים פרטיות. זו הייתה החלטה בהחלט לא ראויה".

אבל המדינה מרוויחה תמלוגים.

"איך היא מרוויחה? יש סכום שהמדינה מקבלת, אבל הוא מעט מזער. אלה אוצרות טבע שלה, איזו סיבה יש להפריט את זה?".

ב-1999 מכר אירווין אייזנברג, בנו של שאול המנוח, את השליטה בחברה לישראל לאחים סמי ויולי עופר, שהפכו לבעלי השליטה בכי"ל. ארבעה חודשים אחרי השלמת העסקה, ב-26 באוגוסט, קיבלה רותם מהמפקח על המכרות דאז, ד"ר יעקב מימרן, "רישיון חיפוש" בשדה בריר. החברה שילמה תמורתו אגרה בסך 11,300 שקלים, ובכותרתו הוגדרה מטרתו: "לערוך חיפושים ובדיקות באתר שדה בריר, כדי לוודא אם המחצבים המפורטים להלן קיימים בשטח בכמויות מסחריות".

אלא שלא היה מדובר במצב של חוסר ודאות וסיכון: גם ברותם מאשרים כי עוד בשנות ה-80, כשהחברה הייתה ממשלתית, היה ברור לכול כי הפוספטים בשדה מצויים בכמויות מסחריות ומתאימים לניצול כלכלי.

בפרשת תמלוגי הגז נמתחה ביקורת על כך שרישיונות הקידוח (שגם הם ניתנים ללא מכרז) ניתנים על סמך התייעצות של הממונה על חיפושי נפט עם מועצת הנפט. נטען כי המועצה מורכבת מגורמים פוליטיים שאינם בקיאים בנושא, ושההליך מקנה כוח רב מדי לאדם אחד - הממונה. עבודה שביצע מרכז המחקר והמידע של הכנסת הזהירה כי בשיטה זו, בניגוד למכרז, נפתח "פתח לשחיתות, כגון ניסיונות להשפיע על הממונה על הנפט או על חברי הוועדה".

תמורה הוגנת מהמדינה?

מה קורה בפוספטים? כאן אין אפילו מועצה: המפקח על המכרות מעניק רישיונות והיתרים בעצמו, ללא חובת התייעצות או דיון עם איש. אגב, מימרן, שמילא את התפקיד עד לאחרונה, הוא גם מי שמשמש בשנים האחרונות כממונה על ענייני הנפט.

בעתירת מתנגדי המכרה נטען כי הרישיון בשדה בריר הוענק באופן לא תקין, ולכן יש לראותו כבטל. בתגובה טענה רותם כי לא זו בלבד שהענקת רישיונות בשדה בריר ללא מכרז הייתה הליך תקין, אלא שלמדינה בכלל היה אסור לערוך מכרז. מדוע? הענקת רישיונות חיפוש מחצבים מוסדרת בהליך שהגדירה פקודת המכרות, המהווה חלופה למכרז אשר מבטיחה, בדרכה, שוויוניות. תחילה יכול כל אחד לקבל "היתר חיפוש" או "היתר חקירה", שמעניקים את הזכות לבצע חיפוש ראשוני של מחצבים בקרקע. בהמשך, מי שעמד בחובותיו ואיתר מחצבים רשאי לקבל "רישיון חיפוש", המקנה את הזכות לבצע בדיקות מעמיקות יותר להוכחת כדאיות כלכלית, ולאחריו - תעודת תגלית וזיכיון כרייה.

מדובר במנגנון דומה לזה שבחוק הנפט, המתבסס על הרציונל של הענקת הזכות כנגד נטילת הסיכון מצד היזם. בשדה בריר קיבלה פוספטים בנגב, החברה הממשלתית שלימים תמוזג ותופרט ותהפוך לרותם אמפרט, היתר חקירה ב-1983. ברותם טוענים שהדבר הקנה להם זכות ראשונים לקבלת הרישיונות המתקדמים יותר, שכן מדובר ב"תמורה הוגנת מצד המדינה, בעלת המחצבים, על עבודת החקירה והמיפוי הגיאולוגיים של האזור המדובר בידי בעל היתר החקירה, על חשבונו, ומסירת המידע שהתקבל למדינה".

"זה לא נכון", מגיב ד"ר מיכאל בייט, לשעבר המדען הראשי של משרד התשתיות ובזמנו ראש מינהל המחקר למדעי האדמה. "מדובר בפוספטים שנמצאו בפרויקט סקר הפוספטים הארצי, שהממשלה הקצתה לו תקציב שהועבר למכון הגיאולוגי".

ואכן, בדיקה מעלה כי הפוספטים באזור המכונה שדה זוהר, שבחלקו שוכן שדה בריר, אותרו לראשונה ב-1981, עוד בטרם קיבלה חברת הפוספטים היתר חקירה. את העבודות הובילו אז אנשי המכון הגיאולוגי במשרד האנרגיה, לימים משרד התשתיות.

סקר הפוספטים הארצי (ספ"א) היה פרויקט לאומי משותף למשרד ולכי"ל (שאז עוד הייתה חברה ממשלתית), שיזם המכון הגיאולוגי לאור התוכניות לפרוס בסיסי צה"ל בנגב, והרצון למנוע את הקמתם במיקומים שימנעו אפשרות לנצל את הפוספט. מסמכים של המכון מגלים כי הפרויקט מומן במשותף על-ידי משרד האנרגיה וכי"ל, זאת לאחר שבדירקטוריון פוספטים בנגב הוחלט להתנות את היציאה לסקר בכך שלא רק היא תישא בעלויות. כשרותם טוענת כעת לזכויות מכיוון שביצעה את החקירה על חשבונה, היא שוכחת לציין שהמדינה מימנה סקר זה במיליוני דולרים מקופתה, שהיוו כ-40% מתקציב הפרויקט.

אין ספק שהמדינה בהחלט יכולה לדרוש מכי"ל תמלוגים גבוהים יותר. "ייתכן מאוד שצריך לעשות כאן חשיבה מחדש", אומר בייט. "כפי שהוקמה ועדת ששינסקי לנושא הגז, אפשר לעשות בנושא הפוספטים וגם באוצרות ים המלח, ולבדוק מה התמלוגים הריאליים שהמפעלים צריכים לשלם. בעוד שבקידוחי הגז טוענים שלמדינה יש התחייבות, בפוספטים נותנים אישור מחדש לכל מכרה, כך שאי-אפשר לבוא בטענות ולהגיד שהמדינה התחייבה למשהו".

תגובות: "לבד מרותם, אף גורם לא הגיש בקשה"

תגובת משרד התשתיות: "סקר הפוספטים הארצי בוצע עבור החברה הממשלתית רותם דשנים. הסקר יצר בסיס מספק בנוגע למקומות הימצאותם של שדות זמינים, ואף הערכה ראשונית של איכותם, אך לא נדרש לסוגיית ההיתכנות הכלכלית של כל מרבץ. הכדאיות נבחנת בהתבסס על הנתונים הגיאולוגיים והתכנוניים הייחודיים לכל שדה, ועל הערך הכלכלי של הפוספט ושל מוצרי ההמשך שלו בזמן נתון. במסגרת הפרטת החברה הועברו כל הזכויות לחברה המופרטת. הרישיונות בשדה בריר הוענקו לחברה החדשה והמופרטת ונרשמו על-שמה בפנקס המכרות. במהלך השנים לא הגיש אף גורם, לבד מרותם, בקשה להיתר או לרישיון כלשהו לחיפוש פוספטים".

לעניין הצורך בהסכמת עיריית ערד לכרייה, מפנים במשרד לתשובת המדינה לבג"ץ, שבה נכתב כי פקודת המכרות קובעת הסדרים שונים, ש"במהלך השנים מקצתם הוסדרו על-ידי דברי חקיקה ישראליים אחרים, אשר הלכה למעשה באו במקומם".

תגובת כימיקלים לישראל: "הטענות אינן נכונות. החברה אינה מתייחסת לנושאים שהדיון בהם מצוי בהליכים סטטוטוריים. חוק חובת מכרזים אינו חל על זיכיונות המוענקים לפי פקודת המכרות. בפקודה שמכוחה מקבלת רותם זיכיונות והיתרים לכריית פוספט קיים מנגנון מפורט להבטחת שוויון הזדמנויות לכל יזם שמבקש לחפש ולכרות אוצרות טבע".