תביעה ייצוגית? לא בביה"ד לעבודה

השבוע התבשרנו על עוד תביעה ייצוגית שאישרה המערכת המשפטית, הפעם בסך 960 מיליון שקל נגד חברת אלטמן, המשווקת את המוצר מגה גלופלקס. איך זה קשור לתחום העבודה?

מתברר כי בזמן שבתי המשפט המחוזיים מאשרים עוד ועוד תביעות ייצוגיות בתחום הצרכנות - בתי הדין לעבודה, ובית הדין הארצי לעבודה בפרט, נוטים להימנע מאישור שכזה.

כך קורה שדווקא העובדים החלשים ביותר, כאלה שמועסקים לרוב על-ידי קבלני כוח-אדם ושירותים מהגדולים במשק, נאלצים לבחור בין שתי אפשרויות: להגיש תביעה פרטנית נגד המעסיק (לרוב המעסיק לשעבר) - או פשוט לוותר. האפשרות השנייה, כמובן, היא הפופולרית יותר.

מנתערים מההסכם

המטרה המוצהרת של חוק תביעות ייצוגיות היא לשפר את ההגנה על הזכויות, לממש את זכות הגישה לבית המשפט, לחזק את אכיפת הדין, להרתיע מפני הפרתו ולהעניק סעד הולם לנפגעים.

רק לאחרונה קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי רשות שדות התעופה צריכה לפצות את התושבים הסמוכים לנתב"ג ב-5 מיליארד שקל. בהחלט מרתיע, בהחלט סעד הולם, אפילו בלתי נתפס.

אך מה קורה בבתי הדין לעבודה? בואו נבחן לרגע בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה על-ידי עמותת קו לעובד כנגד חברת השמירה עמישב. התובעת טענה כי בחברת עמישב מתנערים מההסכם הקיבוצי ומצו ההרחבה בענף השמירה, ולא משלמים לעובדים תוספת ותק; לא מפרישים מספיק או לא מפרישים כלל לקרן פנסיה; ולא מעניקים הודעה מוקדמת לפני פיטורים.

החברה, לעומת זאת, טענה כי יש לדחות את הבקשה הזו, משום שחוק תביעות ייצוגיות קובע כי אין לקבל תביעות ייצוגיות במקומות עבודה שבהם ישנם הסכמים קיבוציים.

מה קבעה נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, השופטת דיתה פרוז'ינין? שאותה חברה - שהתנערה לכאורה מההסכם הקיבוצי - חסינה מתביעה ייצוגית בשל אותו הסכם קיבוצי.

לכאורה יש היגיון רב בהחרגת התביעות הייצוגיות במקרים שבהם קיים הסכם קיבוצי. ארגון העובדים ממילא מייצג באופן קיבוצי את העובדים מול המעסיק, כך שתביעה ייצוגית יכולה להיות מיותרת ואף מכשילה.

ואולם, ההסכמים הקיבוציים שחתמה ההסתדרות עם חברות כוח-האדם, הניקיון והשמירה, כלל אינם דומים להסכם קיבוצי שנחתם במקום עבודה שבו התארגנו העובדים והקימו ועד. למעשה, בחברת עמישב או בכל חברת שמירה או ניקיון אחרת אין ועדי עובדים, וכמעט איש מהם לא התארגן בהסתדרות.

אנשי ההסתדרות לא פועלים באופן אקטיבי לאכיפת ההסכמים הקיבוציים בענפים אלה, וכשעולה טענה כזו או אחרת מצד קבוצת עובדים, בהסתדרות מציינים כי הם יטפלו בכל פנייה שתגיע אליהם.

גם השופטת פרוז'ינין לא חסכה בביקורת על ההסתדרות: "אכן, למרבה הצער, ההסתדרות, החתומה על ההסכם הקיבוצי, אינה ממלאה את תפקידה כראוי כאשר מדובר בעובדי שמירה וניקיון".

הקביעה הזו של השופטת פרוז'ינין חסרת תקדים. אבל האם היא טרחה להסיק מסקנות ולקבוע כי בשל חדלונה של ההסתדרות יש לאפשר תביעות ייצוגיות בענפי השמירה והניקיון למרות ההסכמים הקיבוציים? נחשו שוב.

"לשונו של החוק בעניין זה ברורה, ואיננו רואים מקום להתעלם מלשונו למרות עובדה מצערת זו" - קבעה השופטת.

בנייר עמדה שהגישה לפני כשנתיים עמותת קו לעובד לבית הדין הארצי לעבודה מתבקשים שופטי בית הדין לנקוט בעמדה שיפוטית מרחיבה בכל הקשור לתביעות ייצוגיות הקשורות לעובדים מוחלשים.

על-פי נייר העמדה, על בתי הדין להבחין בהבדל שבין הסכם קיבוצי במקום עבודה מאורגן - לבין הסכם קיבוצי ענפי הנוגע למקומות עבודה שבהם אין מערכת אמיתית של יחסי עבודה קיבוציים. בקו לעובד מדגישים בנייר העמדה כי אכיפת חוקי העבודה בישראל רופפת בלשון המעטה, ועל כן מלאכת האכיפה מוטלת על העובדים ועל בתי הדין עבודה.

"השאלה האמיתית היא מדוע בתי הדין לעבודה מעדיפים לדון במאות ואלפי תביעות פרטניות של עובדים מוחלשים בסוגיות בסיסיות כגון הפרשות לפנסיה, מאשר למלא אחר הוראות המחוקק", אומר עו"ד ערן גולן, חבר הנהלת קו לעובד. "הפרת זכויות בסיסיות של עובדים מוחלשים הינה בעיה לאומית, ורק אישור נרחב של תביעות ייצוגיות יכול לשפר את המצב הקיים", מוסיף גולן.

המעסיקים מרוצים

עו"ד שלומית גוטרמן-כספי, ממשרדה של תמר גולן, סבורה אחרת: "תביעה ייצוגית היא מכשיר צרכני שנועד לאסוף הרבה תביעות קטנות ולשמור על זכויות הצרכנים. בתחום הצרכנות קל יותר להוכיח פגיעה או הטעיה, למשל אם חברה מסוימת הקטינה את כמות המוצר שהיא משווקת בלי ליידע על כך. ביחסי עבודה סוגיית ההוכחה הרבה פחות פשוטה, ושם גם לא מדובר על שקלים בודדים אלא בדרך-כלל על אלפי שקלים. לכן תביעה ייצוגית יכולה להפעיל לחץ לא הוגן על המעסיק, והוא עלול להגיע לפשרות לא מוצדקות רק כדי להסיר את האיום".

כספי, צריך לציין, מייצגת את המעסיקים הגדולים במשק. לפחות בינתיים היא יכולה להיות שבעת-רצון מבתי הדין לעבודה.