22:00 בלילה, ורחבת הדיוטי פרי בנתב"ג הומה אדם. אריק מנורבגיה, צעיר רזה ובלונדיני, מסתובב להנאתו ברחבי החנות העצומה של ג'יימס ריצ'רדסון בחברת חבריו האלגנטיים, ומנסה לעכל את אובססיית הצריכה הישראלית. ניכר בעליל שהוא אינו מיודד עם ההרגל הכה מושרש בתרבותנו, שאחד הפריטים הראשיים המצויים בכיסו של הנוסע הישראלי שעובר בנתב"ג הוא רשימת קניות מפורטת שהכתיבו לו בני משפחתו/חבריו/עמיתיו לעבודה, או בעצם כל הנ"ל גם יחד.
"אצלנו לא מקובל לקנות לחברים ולמשפחה לפי רשימה שנתנו לך, ממש לא", מסביר אריק את מבע הפליאה שנסוך על פניו. "אני בדרך-כלל קונה רק בשבילי".
די מוזר להסתובב ברחבי ארץ האפשרויות הכאילו בלתי מוגבלות הזו שלא לפני נסיעה, ובלי לעבור את כל הליך הרישום והבדיקות הביטחוניות המוכר שלפני. הרי המרחב הזה משמש בעבורנו הנוסעים מעין חלל ייחודי - מקום שבו לזמן ביממה אין כל משמעות. לא משנה אם עכשיו 10:00 בבוקר או 22:00 בלילה - תמיד מרגישים באוויר את הענן הערמומי והמיוחד הזה, שגורם לאנשים לקנות בלהט טלוויזיה שטוחה, נעלי ריצה משוכללות ועד לא מזמן אפילו מקרר או מכונת כביסה גם ב-03:00 לפנות בוקר.
הדיוטי פרי הוא הלימבו האולטימטיבי. מקום שבו אתה כבר לא בארצך - על כל המשתמע מכך - וכבר עם רגל אחת ויותר בחו"ל, אבל עוד לא שם. מין תא ביניים ביציאה מהצוללת או מספינת החלל של המציאות היומיומית שלנו.
השער לעולם הגדול מריח טוב
עגלות התינוקות והפעוטות מוסעות בין עגלות הקניות. זאטוטים סקרנים נועצים עיניים כלות בשפע הבלתי נתפס הזה. המון גירויים, כבר מגיל ינקות. אני נענה בחיוב ובחיוך לבר הטעימות שבכניסה לחנות, ומסניף בהתעמקות אמיתית את הדוגמיות של התכשירים השונים מגב כף-היד. אין ספק - השער לעולם הגדול מריח טוב.
ג'רמי, איש עסקים מקונגו, מתרשם עמוקות מהדיוטי פרי הישראלי. כדי שאבין שהוא מדבר מתוך פרספקטיבה רחבה באמת, ג'רמי מונה באוזניי את הרשימה הארוכה מאוד של שדות-תעופה ברחבי העולם שבהם ביקר. אצלנו הוא היה בפעם האחרונה לפני לא פחות מ-22 שנה, בימי טרמינל 1. בן שיחי הקונגולזי מקיץ אותי מהרהוריי הנעימים ומסרט הפלשבקים על נתב"ג הישן והטוב של עד לפני 6 שנים, ואומר שאז היה זה שדה קטן, יחסית, ועכשיו הוא מלא התפעלות כנה עד כמה הכול גדול ומשוכלל.
"נסעתי כבר בכל העולם, ואני יכול להגיד לך שאתם יכולים להעמיד את השדה שלכם בכבוד בשורה אחת עם שדות גדולים באירופה ובארצות-הברית", אומר ג'רמי.
אנחנו נפרדים באיחולים לבביים, סנטימטרים ספורים מההר העצום של פריט הדגל האולטימטיבי של גן העדן הצרכני הזה - הלא הוא הטובלרון.
הרהורים על "סבנה"
לפי נתוני ג'יימס ריצ'רדסון, הרשת ניצבת במקום הראשון בעולם (!) במכירת הטובלרון באריזה המשולשת-מוזהבת הזו. לדבריהם, הם מוכרים כאן לא פחות מ-300 אלף ק"ג בשנה. בכלל, מוקד העלייה לרגל הזה מתהדר כחנות הגדולה בעולם לממכר מוצרי בישום, קוסמטיקה, משקאות, טבק ושוקולד בחנות אחת - 32 אלף פריטים על 3,000 מ"ר.
בדרך חזרה הביתה אני נזכר באנקדוטה שקראתי לא מזמן. הקברניט של מטוס "סבנה", שנחטף ב-1972 ונחת כאן, סיפר על המחבלים, הנוסעים, אנשי הצוות והלוחמים שפרצו למטוס ושיחררו את החטופים. בתום הסיוט הקשה והממושך שעברו הנוסעים הישראלים שנחטפו, הם לא שכחו, לדברי הקברניט, לאסוף בקפדנות מהתאים שמעל לראשיהם ומתחת למושביהם את כל השקיות עם הקניות מהדיוטי פרי.
שרק נקנה ולא ניחטף. אמן.
הדיוטי פרי במספרים
כמיליארד שקל - הכנסות רשות שדות התעופה ממסחר בשנת 2009
1947 - שנת הקמת הדיוטי פרי הראשון בעולם, באירלנד
32 אלף פריטים נמכרים בחנות של ג'יימס ריצ'רדסון
300 אלף ק"ג טובלרון נמכרים בדיוטי פרי בישראל בכל שנה
5,000 אנשים פוקדים את ג'יימס ריצ'רדסון בכל יום
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
