המיליארדים שמתחבאים בקרקעות המושבים: נחלת הכלל

תחת לרדאר התקשורתי, בתום שימוע של מספר חודשים, תתכנס בחודש הבא ועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל לדיון וסיכום המסקנות באחד הנושאים הבוערים ביותר בסוגיית הקרקע החקלאית - עתידן של אין ספור הנחלות הבלתי מאוישות במושבים. האם הן ישווקו במכרזים פתוחים, בהתאם למחירי השוק, או שהיישובים החקלאיים - שמחזיקים בנחלות הללו היסטורית כבר עשרות בשנים - יזכו בהן באופן רשמי, עם אפשרות לחלוקה כראות עיניהן בפטור וללא מכרז.

מדובר בהכרעה שטמון בה הרבה מאוד כסף. על פי מסד הנתונים של הרשות לתכנון לשנת 2002, ברחבי הארץ יש כ-4,000 נחלות פנויות, מהן 330 באזור המרכז. אם נניח ששוויה הממוצע של נחלה במרכז (30 דונם בממוצע) הוא כ-5 מיליון שקל ושוויה של נחלה ביתר האזורים (80 דונם בממוצע בפריפריה) עומד על ממוצע של כ-2 מיליון שקל, אזי גם כשנפחית את שווי הבית שעומד על הנחלה עדיין מדובר על סכום עתק של יותר מ-5 מיליארד שקל שיכולים לזרום לקופת המדינה, או שלא.

בנוסף, מדובר בהיצע לא מבוטל של קרקע שיעזור למחסור המוכר והמדובר בהיצע הקרקעות למגורים, ודאי במרכז הארץ. אם הפתרון שיסתמן יוכל גם לשנות את משטר הנחלות האנכרוניסטי במושבים ובהמשך בקיבוצים, כך שנפרק כל נחלה (שממילא אינה משמשת לחקלאות) לחטיבות קרקע קטנות והגיוניות יותר של 300 ו-500 מ"ר - פתרון מתבקש, לו מייחלים רבים - אפשר יהיה לדבר על רפורמה בעלת השלכות מרחיקות לכת על המדינה.

"הובילה לשיתוק"

לדברי ירון ביבי, מנכ"ל המינהל, "איוש הנחלות הפנויות הוא נקודת הקצה, המחדדת את סוגיית הקרקע החקלאית ואת הצדק החלוקתי שבעניין. מדובר במתנה שהגיעה גם לשווי של מיליוני שקלים ושהובילה בפועל לשיתוק במושבים - אין מספיק נחלות פנויות לתת לכל ילדי המושב, אי אפשר להגיע להסכמה בין החברים למי בכל זאת לתת נחלה ריקה, וכמובן שבינתיים גם לא מכניסים חבר חדש, שיריב גם הוא על השלל".

השיתוק עליו מדבר ביבי בחלוקת הנחלות הריקות הפך לרשמי בחודש אפריל 2003. המינהל החליט אותו חודש להקפיא את איוש הנחלות הפנויות על ידי חברי המושבים. במינהל הסבירו, כי על רקע התמורות שחלו בהתיישבות החקלאית, ועל רקע העלייה ברמת החיים שהגבירה משמעותית את הביקוש לנחלות גם מצד בעלי הממון, "שוויין של הנחלות הפנויות והשימוש הנעשה בהן מחייב בחינה מחודשת של המדיניות הנהוגה עד לאותו מועד, לפיה הנחלות הפנויות נמסרו ללא מכרז, על פי המלצת האגודה וללא כל תמורה".

רק שכאמור, למעלה מ-7 שנים של חוסר מעש הן ללא ספק יותר מדי זמן. במאי 2010 יצא דו"ח מבקר המדינה, בו התריע המבקר על הסחבת בהחלטה בנוגע לגורלן של הנחלות הפנויות. המבקר כתב כי על המינהל ומשרד החקלאות להביא את העניין לידי הכרעה "בתוך זמן קצר". לדבריו, "לא זו בלבד שדיון בנושא במשך תקופה כה ארוכה אינו תקין מבחינת סדרי המינהל, אלא שבמהלך הזמן עלולות להיקבע עובדות בשטח, והטיפול בכך לאחר מעשה יגזול זמן ומשאבים נוספים של גופים ציבוריים".

ל"גלובס" נודע, כי לאחרונה שלח היועץ המשפטי של המינהל, עו"ד יעקב קוינט, מכתב ליו"ר ועדת המשנה של המועצה, יו"ר קק"ל אפי שטנצלר, בו הוא קובע מפורשות כי יש לשנות את מדיניות ההקצאה ולעבור לשיטת המכרזים הפתוחים.

קוינט כותב, כי "אין כל מניעה חוקית לשנות את המדיניות ולגבות תשלום בעת הקצאת נחלה למתיישב ראשון". לדבריו, "ניתן אף לומר, כי קבלת החלטה כיום אשר תתיר איוש נחלות ללא תשלום חורגת ממתחם הסבירות".

במינהל סבורים, כי הקצאה באמצעות במכרז משקפת את הדין הנוהג מאז חקיקת חוק חובת מכרזים (1993) וכי מדובר ב"מדיניות ראויה בהקצאת משאב מוגבל". קוינט לא שולל את האפשרות, במקרים חריגים בהם ימצא לנכון לעשות כן, לצמצם את תקן הנחלות ההיסטורי של היישוב, שהיה לפעמים נכון לשעתו ואינו נכון להיום. יתרה מכך, במינהל מנסים במסגרת ההמלצות לטפל גם בסוגיית הקיבוצים, שם ניתן למצוא תופעות שבהן עשרות בודדות של חברים יושבות על שטחים של אלפי דונמים.

יחד עם זאת, באזורי עדיפות לאומית מודה קוינט שיש מקום להחיל את המדיניות הקיימת ולהקצות את הנחלה הפנויה בפטור ממכרז, "לתקופה קצובה ומוגבלת". היועץ המשפטי גם מציע לבחון את ביטול החלטת הנהלת המינהל המאפשרת איוש נחלות המצויות באזור עדיפות לאומית א', ששווין נמוך מ-100 אלף דולר. לדבריו, "לטעמנו, אין מקום להטבה ליחיד בסדר גודל שכזה". בנוסף, הוא מציע לבחון את האפשרות לפיה הקצאת הנחלות תיעשה מבלי להתחשב בהנחת אזורי העדיפות הלאומית, "זאת בשל ערכן הרב של הנחלות ועל מנת שלא יווצר מצב שאלה מוקצות ללא תמורה כלל או בתמורה זעומה. לטעמנו זהו האיזון הראוי בין הענקת הפטור לבין התמורה המתבקשת".

שלא במפתיע, עמדתו המפורשת של המינהל הקפיצה את החקלאים. עו"ד יואב רזין ממשרד נשיץ ברנדס, המייצג את עמותת אדמתי הכוללת 150 מושבים וקיבוצים, כתב לוועדה כי זכויות האגודות לאיוש הנחלות הפנויות "הינם זכויות קניין לכל דבר ועניין, ואין מדובר בהטבה או במדיניות שניתן לשנותה או לבטלה".

לטענת אדמתי, "העמדה החדשה אותה מציג היועמ"ש יש בה, בכל הכבוד, משום התעשרות שלא כדין על חשבון המתיישבים הוותיקים, שגאלו את הקרקע, הכשירו אותה, פיתחו אותה והביאו לשגשוגה".

"כשל מבחינת מדיניות ההתיישבות"

כיצד הגענו ל-4,000 נחלות פנויות ביישובים החקלאיים? לפחות לדעתו של עו"ד יעקב קוינט, היועץ המשפטי של המינהל, נחלה שאינה מאוישת, "הינה כשל מבחינת מדיניות ההתיישבות, וודאי שלא חלק ממנה".

חשוב להבין שהחלטות מועצת מקרקעי ישראל 361 (משנת 1987) ו-476 (1990) קבעו כי מכסת הקרקע תקבע כ"מכפלה של מספר הנחלות שאושר לישוב במשרד החקלאות, בשטח הקרקע שקבע שר החקלאות לנחלה".

כלומר, יישוב שאושרו לו 100 נחלות זכה לקרקע שגודלה מאה פעמים מכפלת נחלה בודדת - גם אם בפועל היו באותו יישוב רק 50 חברים. כתוצאה מכך, ביישוב כזה נוצרו 50 נחלות פנויות. קוינט: "בחינת החלטות המועצה מעלה כי כלל לא ניתנה התייחסות לנחלות שאינן מאוישות. נראה כי הטעם לכך טמון בעובדה שהנחלות נמסרו לשם איושן ולא נמצא או אף נצפה הצורך בקביעת מדיניות ביחס למצב הארעי של נחלות שאינן מאוישות".

מנגד, בעמותת אדמתי שולפים כדוגמא את חוזה החכירה של היישוב מי עמי, הקובע כי היישוב מתוכנן לכלול 65 נחלות כפולות (130 נחלות) ושרק במידה ומספר הנחלות המיושבות ירד מתחת ל-65, המינהל יהיה רשאי לתפוס חזקה בנחלות הפנויות. "דהיינו", אומרים באדמתי, "המינהל מכיר בכך שהוא אינו רשאי לפגוע בזכות ליישב נחלות שטרם יושבו". לטענתם, מדובר בהוכחה לכך שהמדיניות הקרקעית רואה ביישוב הנחלות "אקט התיישבותי" ולא הקצאה של נחלות.