מבחן דרכים: מגע הקסם של פורשה קאיין טורבו-דיזל

בשלהי העשור הקודם, די היה להזכיר את המילים "פורשה", "רכב כביש-שטח" ו"מנוע דיזל" בכפיפה אחת, כדי לפגוע בציפור נפשם של חובבי הרכב. פורשה נחשבה למותג רכבי ספורט מסעירים וקשוחים, ששמר בקנאות על ערכיו ללא סטייה וללא פשרות.

אבל בתחילת שנות ה-2000, אחרי כמה שנים פיננסיות קשות, הבינה פורשה שאי-אפשר לקיים חברת רכב רק על בסיס מכירות של קומץ דגמים דו-מושביים, מלהיבים ככל שיהיו. הפתרון שלה לשמירה על עצמאות היה לחפש את הכסף הגדול במקום בו הוא נמצא, כלומר בכיסם של מתעשרים חדשים, שרצו את השם "פורשה" בלי המחויבות הטוטלית והפשרות היומיומיות של מכוניות הספורט.

כרטיס הכניסה של פורשה לעולם "הכסף החדש" היה רכב כביש-שטח מפואר על בסיס טוארג של פולקסווגן, שקיבל את השם המפולפל "קאיין". הרכב נראה מגושם ונטול חן, אך היה לו כוח ברוטלי ששידר לכל רואיו את המסר "אל תתעסקו איתי". בדיוק הסחורה שחיפש קהל היעד החדש חובב הסושי, הוודקה וההיפ-הופ רפי). אפילו אז לקח לפורשה כמה שנים טובות להוסיף להיצע של הקאיין גם מנוע דיזל, שממנו התנזרה כל השנים.

בדור השני של הרכב, שיוצא בשבועות אלה לכבישי העולם, כבר לא היו לפורשה היסוסים. קאיין החדש הושק מבראשית עם מנוע V6 טורבו-דיזל ובגרסה זו הוא נחת בישראל עוד לפני הגרסאות מונעות הבנזין.

זנב חסר אישיות

חיצונית ניכר שמחלקת העיצוב ביצעה הפקת לקחים יסודית. הגריל המוגזם עם ה"נחיריים" עודן והוחלף בחרטום מושחז ושטוח, שיכול היה להיחשב ספורטיבי אלמלא מיקומו בגובה של גגות המכוניות שמסביב. גם הפרופיל נראה הדוק ותכליתי יותר בזכות גג נמוך יותר ופרופורציות מאוזנות. רק הזנב נראה מעט חסר אישיות.

בפועל, לכלי יש הרבה יותר נוכחות כביש מאשר לבן-הדוד פולקסווגן טוארג, ואם לשפוט על-פי התגובות הסוערות שקיבלנו ברחוב הישראלי, נראה שתרגיל המיצוב-באמצעות-עיצוב השיג בהחלט את מטרתו.

גם עיצוב הפנים מצליח ליצור בידול. עמדת הפיקוד נראית כמו גרסה מוגדלת של מקבילתה, פורשה 911 או "בוקסטר", עם סממני עיצוב מסורתיים שמזוהים מיד על-ידי חובבי המותג. ביניהם ניתן למצוא מתג התנעה שממוקם בצד ההפוך למקובל, מד סל"ד ענק שמוצב בדיוק מול הנהג על חשבון מד מהירות, ומחוונים עגולים עם הפונטים הייחודיים של פורשה. גם מקומו של הריפוד המסורתי של פורשה לא נפקד, שעוטף את לוח המחוונים בעור "ספורטיבי" עם תפרים מודגשים.

פרט לכך, המערך עתיר הצגים והמתגים מזכיר את טוארג וכך גם תנוחת הישיבה הגבוהה והתחושה הסובייקטיבית של חלל פנים הדוק ואינטימי, למרות שאובייקטיבית זהו כלי מרווח מאוד. פורשה גם לא הסתפקה ברמת הגימור הגבוהה לכשעצמה של טוארג, וציידה את קאיין בחומרי דיפון באיכות גבוהה מאוד ובבידוד רעשים מרשים ביותר. אנחנו כבר רגילים למנועי דיזל, שלא ניתן לשמוע אותם מבפנים, אך זו הפעם הראשונה בה אנחנו פוגשים במנוע דיזל שנשמע כמו מנוע בנזין גם למי שעומד מבחוץ.

ללא הרבה ריגושים

פורשה, למי שלא יודע, היא גם קבלנית הנדסת רכב בינלאומית שמתמחה בכיול שלדות וב"ניקוי" התנהגות הכביש של יצירות לא-לגמרי מגובשות עבור יצרנים מכל העולם. קאיין דור 2 ממחיש היטב על הכביש את "מגע הקסם" של מהנדסי החברה. לא קל לקחת מפלצת של 2.1 טון עם מתלי אוויר ומרכז כובד גבוה, ולהעניק לו תחושה של רכב מדויק ועתיר היזון חוזר. רוב היצרנים - כולל פולקסווגן בטוארג החדש - מוותרים מראש על המשימה ומסתפקים באחיזת כביש גבוהה ובהגה שמבודד את הנהג מהכביש.

אבל פורשה הצליחה ליצור רכב כביש-שטח שמרגיש ספורטיבי ומעודד נהגים לנהיגה נמרצת בכבישים מתפתלים (כל עוד זוכרים, שיש לו רוחב של כמעט שני מטרים ושדה ראייה מוגבל לנעשה מתחת לחרטומו). גם נוחות הנסיעה היא בין הטובות שפגשנו עד היום בפלח זה, ומתלי האוויר מנטרלים ביעילות כל מהמורה, בין אם מדובר במצב "נוחות" הרך או במצב "ספורט" ההדוק.

בכל הנוגע ליכולת שטח אנחנו יכולים לדווח שנוחות הנסיעה המצוינת נשמרת גם על דרכי עפר מהירות ומשובשות, ושהעזרים האלקטרוניים המרובים מאפשרים לכלי לזחול בבטחה בשיפועים/מורדות תלולים. קרוב לוודאי שהכלי המהודר יעמוד גם במשימות שטח תובעניות באמת, אבל מי שראה אי-פעם פורשה קאיין צולח אגני בוץ או מטפס על בולדרים חייב לצלם זאת מיד ולשלוח את התמונות לנשיונל גיאוגרפיק.

באגף ההנעה אין הרבה חידושים או ריגושים. מנוע ה-V6 דיזל זהה לחלוטין לזה של הגרסאות המקבילות מבית אאודי/פולקסווגן, וגם בתיבת ההילוכים האוטומטית בת 8 המהירויות כבר פגשנו בטוארג החדש. לדיזל מודרני זה דחף מאסיבי ונעים, ורק מעטים ימצאו סיבה להתלונן על זינוק מעמידה ל-100 קמ"ש בפחות מ-8 שניות או על מהירות מרבית של כמעט 220 קמ"ש. פורשה נוקבת בצריכת דלק ממוצעת של כ-13 ק"מ לליטר, אבל מדובר בנתוני מעבדה תיאורטיים. בפועל אפשר לצפות לצריכה של 8-9 ק"מ לליטר.

פורשה קאיין טורבו-דיזל החדש עולה בארץ 600 אלף שקל, לפני אבזור אופציונלי מיוחד (מושבי ספורט, גג פנורמי וכו') שיכול להוסיף עוד כמה עשרות אלפי שקלים למחיר. מנגד, טוארג דיזל החדש בגרסת "ספורט" מאובזרת מכף רגל ועד ראש עולה 70 אלף שקל פחות - פרמיה לא מבוטלת על שם המותג "פורשה". בעולם המושגים של לקוחות פורשה מדובר בהפרש מחיר זניח, ויותר מכל מעידה על כך ההסתערות על המלאי בארץ: למעלה מ-30 רכבי קאיין-דיזל הוזמנו תוך שבועות בודדים. ככה זה במדינות עתירות נפט וגז.

מתחרות

כמה אופציות לא שגרתיות:

ב.מ.וו X6-35D

 ב.מ.וו X6-35D

אין עוד הרבה רכבי כביש-שטח-דיזל שמחצינים את הספורטיביות שלהם כמו X6. ב-730 אלף שקל מציעה מציע הרכב את ה-V6 דיזל החזק ביותר בפלח, עם 286 כ"ס ו-60 קג"מ שמסוגלים להזניק את הכלי המגודל למאה ב-7 שניות בדרך ל-236 קמ"ש. לגרסת 2011 יש גם תיבה אוטומטית בת 8 מהירויות. ב-696 אלף שקל אפשר לקבל גרסת דיזל מתונה יותר

לנדקרוזר V8

 לנדקרוזר V8

פורשה וטויוטה הם לא ממש מותגים מתחרים, אך מי שמחפש תמורה רצינית לכסף רציני (ונוכחות כביש לא מעורערת) ימצא ב-545 אלף שקל את גרסת טורבו-דיזל V8 של לנדקרוזר 200 הגדול. לכלי מנוע רציני בנפח 4.4 ליטר, שמייצר 286 כ"ס ומומנט בהמי של 66 קג"מ ומציע ביצועי כביש דומים מאוד לאלה של קאיין. יש לו גם תא מפואר, 7 מקומות ויכולת שטח מיתולוגית כמעט

ניסן פטרול 2011

 ניסן פטרול 2011

פטרול החדש, שצפוי להגיע לישראל בעתיד הנראה לעין, יציע גם הוא אלטרנטיבה להיצע המקובל. זהו כלי חדש לחלוטין עם עיצוב בעל נוכחות, החל מחרטומו המאסיבי ועד לזנבו הזקוף. לאירופה הוא יגיע עם מנוע טורבו-דיזל חזק ותיבה אוטומטית בת 7 מהירויות, תא מפואר ויכולות שטח ברמה מקצועית מאוד