כשאימא רוצה לעבור דירה

מספרים על רב בפולין שפרנסתו היתה כשופט ובורר בין יהודי העיירה, שכן מי שהפסיד במשפט היה משלם את שכרו של הרב. יום אחד באו אליו שני ניצים, האחד שטח את טענותיו, והרב אמר לו: "אתה צודק"; השני שטח את טענותיו, והרב אמר לו: "גם אתה צודק". אז התערבה רעייתו הרבנית ואמרה לו: "אבל אם זה צודק וגם זה צודק, מניין תבוא פרנסתנו?", התבונן בה הרב ואמר לה: "גם את צודקת".

בתי המשפט לענייני משפחה מצויים במצב דומה, כאשר ההורה המשמורן, בדרך-כלל האם, מבקש לשנות מצב קיים בו מגורי ההורים הפרודים מצויים בסמיכות, ולהעתיק את מקום מגוריו עם ילדיו למקום מרוחק יותר.

נדמה כי בעבר כל שהאם היתה צריכה לעשות זה לארוז מזוודה, אך כיום, משמעורבותם של האבות בחיי ילדיהם הולכת ומתרחבת, ומושגים כמו "משמורת משותפת" ו"הסדרי ראייה רחבים" הופכים להיות חלק מאוצר המילים של משק-הבית, צפוי מעבר כזה להתקל בהתנגדות עזה.

ההורה שאינו משמורן יטען בדרך-כלל כי המעבר מנוגד לטובת הילד מאחר שהוא עלול לגרום לטראומה נוספת לילד, שרק עכשיו חייו עברו טלטלה גדולה בעקבות הגירושים, וכי ליציבות חשיבות ראשונה במעלה בחייהם של ילדים.

כמו כן, מעבר ליישוב מרוחק מנתק את הילד מההורה שאינו משמורן, מכיוון שהסדרי הראייה פוחתים באופן משמעותי, ומעורבותו של ההורה שאינו משמורן בחיי הילד עלולה להיפגע באורח משמעותי, אם לא אנוש.

מן הצד השני, ההורה המשמורן יטען כי הזכות לבחור מקום מגורים היא זכות יסוד חוקתית, המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ולא ייתכן להחזיקו שבוי למקום מגוריו הקודם. טיעון זה מקבל משנה תוקף כאשר ההורה המשמורן מקים משפחה חדשה, ועליו להתחשב גם בעבודתו של בן-הזוג החדש וכן ברצונותיה וצרכיה של המשפחה המורחבת באופן כללי, ולא רק באלה של הילד המשותף.

כמו כן יטען ההורה המשמורן כי טובתו של הילד היא שההורה המגדל אותו יהיה מאושר ולא מתוסכל, ומטרה זו לא תושג אם לא תינתן לו ההזדמנות לשקם את חייו כרצונו ועל-פי צרכיו.

כיצד אם כן צריך לנהוג הורה משמורן שמעוניין לעבור דירה מבלי לאבד משמורת? מפסק דין שניתן בנושא זה בחודש שעבר ניתן להפיק מספר לקחים. ראשית וחשוב מכול, על ההורה המשמורן להפנים כי זכותו לעבור אינה מובנת מעליה, וכי השיקולים הנגדיים של פגיעה באיזון העדין של משפחה פרודה הם כבדי-משקל.

משום כך יש להימנע מנקיטת צעדים חד-צדדיים הקובעים עובדות בשטח - כמו רכישה או שכירת דירה ביישוב החדש, רישום הילדים לבית-הספר החדש וכו' - בטרם קיבל אישור מההורה השני, מרשויות הרווחה או מבית המשפט, אחרת בית המשפט עלול לראות במתן אישור ריטרואקטיבי למעבר שכבר בוצע פרס למעוול.

כמו כן קבע בית המשפט כי הסיבה בשלה מבקש ההורה המשמורן לעבור אינה רלוונטית להכרעה, שכן טובת הילד אינה מושפעת מהשאלה אם המניע למעבר הוא החלפת מקום עבודה, קירבה למשפחת המקור, חינוך טוב יותר לילדים, או שההורה מאמין ש"משנה מקום משנה מזל".

עם זאת, סביר להניח כי אם ההורה שאינו משמורן יצליח להוכיח כי הטריגר היחיד למעבר הוא נקמה או רצון ליצור ניתוק בינו לבין הילד - הרי שבית המשפט לא זאת בלבד שיאסור על הילד לעבור, הוא עלול אף להעביר את המשמורת.

ההורה המשמורן ישפר את סיכוייו לקבל את האישור המיוחל למעבר אם יוכיח את מצבו הנפשי היציב של הילד ואת יכולת הסתגלותו למקום חדש, וכן כי יחסיו של הילד עם משפחתו החדשה של ההורה המשמורן טובים. כמו כן, יש להמחיש כי המעבר לא יפגע משמעותית בקשר עם ההורה שאינו משמורן, ואם אפשר להראות כי המעבר אף ישפר את הקשר עם המשפחה המורחבת, לרבות סבים וסבתות.

בתי המשפט נוהגים להתחשב במידה רבה מאד גם ברצונו של הילד, אם הוא בגיל המתאים לכך, ולכן שיתוף-פעולה של הילד יסייע מאד "להעביר" את המעבר בבית המשפט.