אנחנו יודעים מה עשיתם בקיץ האחרון

1. באיירן מינכן, אימפריה שהגיעה בשנה שעברה לגמר הצ'מפיונס ליג, פותחת את העונה בבונדסליגה עם 2 ניצחונות מ-6 משחקים, כולל הפסד ביתי מביך בשבת למיינץ. פתיחת הליגה הכי גרועה של הבווארים ב-30 השנים האחרונות. מדהים, לא?

לא.

כשבוחנים את מפת יחסי הכוחות בכדורגל האירופי, חייבים לקחת בחשבון משהו פשוט: קבוצות ששלחו הרבה נציגים למונדיאל סובלות מכושר לקוי ועייפות פיזית ומנטאלית מצטברת של הכוכבים שלהן. בחלק מהקבוצות עולים הרכבים עם שחקנים שלא נחו אפילו לרגע בקיץ האחרון. באיירן שלחה 9 משחקני הסגל הנוכחי שלה לדרום אפריקה. אחד מהם, אריאן רובן, התמוטט מרוב עומס ולא צפוי לחזור מהפציעה שלו לפני 2011.

דוגמאות נוספות לא חסרות: בוולנסיה, שמוליכה את הליגה הספרדית לפני ברצלונה וריאל מדריד, במקרה או שלא במקרה - לא שיחק בניצחון בשבת האחרונה אפילו שחקן אחד שהיה בסגל נבחרת ספרד בגמר גביע העולם. ברצלונה, ששלחה 11 נציגים לדרא"פ, חטפה הפסד מביך מהרקולס הקטנה וגם איבדה בינתיים את ליאו מסי שנפצע. ריאל מדריד, לא רק שצריכה להסתגל לסגנון המשחק הלא מוכר שכופה עליה ז'וזה מוריניו, גם נאלצת להתמודד עם שחקנים שחלקו ביניהם 4,530 דקות בגביע העולמי. התוצאה: תיקו מחפיר עם לבאנטה בשבת, ו-6 שערי זכות בלבד בחמישה משחקים.

רגע, יכול להיות שעניין המונדיאל הוא שטויות, והכישלונות נובעים מהזחיחות המוכרת של תחילת העונה אצל אריות היבשת? לא בטוח: גם כשהולכים למטה בהיררכיה מגלים קבוצה כמו ווסטהאם של אברם גרנט, שיש לה בסגל 8 שחקנים שהיו במונדיאל, ועד הניצחון בשבת על טוטנהאם, התקשתה לחבר שני פסים בחמשת משחקי הפתיחה של הפרמיירליג.

כששחקנים שמרוויחים מיליונים מתלוננים על עומס, זה נשמע בדרך כלל כמו בכי מעורר רחמים. במקרה של המונדיאל, עושה רושם שדווקא יש משהו בדברים שלהם.

2. המחשבה שהשתרשה בישראל בשנים האחרונות היא שאי אפשר להצליח בצ'מפיונס ליג וגם כאן בארץ. הרי שלוש הנציגות הקודמות שהעפילו למפעל לא הצליחו לקחת את אליפות ליגת העל בסוף העונה. ומה לא נאמר ביומיים האחרונים על הקריסה המפוארת של הפועל ת"א.

ובכן, בואו נראה מה עושות העונה הקבוצות הקטנות האחרות שהעפילו לצ'מפיונס בליגות המקומיות שלהן. אלו שהעפילו ממסלול המוקדמות הנוח של הפועל, ומגיעות מליגות פחות או יותר שוות ברמתן לליגה הישראלית:

פרטיזן בלגרד כרגע במקום הראשון בסרביה, עם 88% הצלחה; ז'ילינה מקום שני בסלובקיה, עם 66% הצלחה; קופנהאגן מקום ראשון בדנמרק עם 86%; באזל מקום שני בשווייץ עם 60%.

 הפועל ת

בהפועל ת"א, עם 33% הצלחה בארבעה מחזורים ומקום שמיני בליגה, יכולים להמשיך להשתמש בתירוץ הישראלי הקבוע. בהתחשב בתקדימי העבר, יש סיכוי שמישהו עוד יאמין להם.

3. הטרנד החדש אצל האוהדים והתקשורת שעוקבים אחרי הכדורגל העולמי הוא למתוח ביקורת על הצ'מפיונס ליג. או יותר נכון, על שלב הבתים של המפעל הזה. הטיעונים, שכולם נשמעים אותו דבר, הולכים בערך ככה: "הבתים משעממים. הקבוצות הגדולות עושות בית ספר לכולם. זה לא מרגש. מי שצריכה לעלות הלאה עולה".

עד כמה הביקורות האלו קרובות למציאות? למען האמת, לחלק גדול מהן אין ממש אחיזה בתוצאות במגרש.

קחו למשל את שלב הבתים של העונה הקודמת: 25% מהקבוצות "הגדולות", כאלו שהוגרלו מדרגים 1 ו-2, הודחו מהמפעל כבר בחודש דצמבר, בשלב הבתים "המשעמם". ביניהן שתי קבוצות גדולות במיוחד (ליברפול ויובנטוס).

העובדה ש-12 מתוך 16 קבוצות מדרגים 1 ו-2 כן הצליחו להעפיל לשמינית הגמר מעידה אמנם כי בסופו של דבר התחרות נשלטת על-ידי פייבוריטיות ברורות. אלא שזהו הסדר ההגיוני והטבעי של הכדורגל בכל מקום בעולם. הנה נתון לא-כל-כך-מדהים: 8 מתוך 10 הקבוצות שסיימו בעשרת המקומות הראשונים בפרמיירליג האנגלית בעונת 2008/09, הצליחו להתברג בעשירייה הראשונה גם בעונת 2009/10. האם הפרמיירליג "משעממת"?

 צ'לסי, יוסי בניון, פרמיירליג / צילום: רויטרס

המדד הטוב ביותר לאטרקטיביות של המפעל הוא הריצה של הגופים המסחריים אחרי הצ'מפיונס ליג. זכויות השידור של ליגת האלופות נמכרו בעונה הקודמת ב-850 מיליון ליש"ט. ליגת הכדורגל השנייה הכי יקרה בעולם, אחרי הפרמיירליג (כ-900 מיליון ליש"ט אשתקד). רק שהפרמיירליג ממלאת יותר משבצות שידור כיוון שהיא מתקיימת כמעט עשרה חודשים נטו בשנה. משחק צ'מפיונס ליג "שווה", מבחינת זכויות שידור, 6.8 מיליון ליש"ט בממוצע. משחק פרמיירליג "שווה" 6.5 מיליון ליש"ט. מבחינה מעשית, ליגת האלופות היא ליגת הכדורגל היקרה בעולם, ולמעשה ליגת הספורט השנייה הכי יקרה פר-משחק אחרי ה-NFL.

אפשר להניח שגופי השידור ברחבי העולם לא היו מבזבזים כל כך הרבה כסף רק כדי להביא לצופים שלהם מוצר "משעמם". נכון לעכשיו, הדבר הכי משעמם בצ'מפיונס ליג הוא כל הביקורות עליה.