בחזרה לקומוניזם

נשמע קצת לא הגיוני שדווקא הליגה האיטלקית השסועה, המושחתת, חסרת החן וזאת שקסמה וכוחה פגו בשנות ה-90', היא זאת שתלמד שיעור את הליגה הספרדית האטרקטיבית. שיעור כלכלי, וגם שיעור בהתנהלות פוליטית נבונה מול קבוצות גדולות.

על איזה שיעור מדובר? העונה הנוכחית, 2010/11, היא הראשונה שבה חוזי זכויות השידור של הליגה האיטלקית נמכרו כקולקטיב (עבור כ-1.1 מיליארד אירו בסך הכל, סכום הגבוה ב-20% ממה שהצליחו לגייס יחד 20 הקבוצות בליגה בשנה שעברה). זאת אחרי שנים ארוכות בהן מכרו המועדונים את הזכויות באופן פרטני, מה שהוביל להסכמים מפלצתיים לקבוצות הגדולות, והסכמי רעב לקבוצות הקטנות. קפיטליזם הרסני במיטבו.

כל זה השתנה בינואר 2008, אז העבירה שרת הספורט בממשלת איטליה, ג'יובאנה מלאנדרי, את "חוק הקולקטיב", שאמור לסגור את פערי הענק שנוצרו - פערים שהביאו לכך שהקבוצות הגדולות באיטליה קיבלו פי 7 יותר ממה שקיבלו הקטנות מחוזי טלוויזיה.

אבל למה שקבוצה כמו אינטר תסכים שייקחו חלק מהעוגה שהכניסה לה 82 מיליון אירו בעונה הקודמת? ובכן, ככה זה כשמודל ה"קולקטיב" רחוק מלהיות באמת קולקטיבי. ככה תעבוד חלוקת כספי הטלוויזיה בסרייה A בעונה הקרובה: 440 מיליון אירו, כ-40% מכספי הזכויות הכוללים, יחולקו אמנם שווה בשווה (22 מיליון אירו לקבוצה). אבל 30% מהכספים יחולקו לפי הצלחה מדורגת של הקבוצות מאז מלחמת העולם השנייה; ו-30% הנותרים יחולקו לפי כמויות האוהדים בטלוויזיה ונתח הצפייה בקבוצה. שני הפרמטרים האחרונים, 60% מהסכום הכולל, נותנים כמובן יתרון ברור לקבוצות הגדולות.

אינטר, לפי המודל החדש, תקבל השנה כ-81 מיליון אירו מזכויות שידור. ירידה של מיליון אירו בלבד. לא משהו שמאסימו מוראטי לא יעמוד בו. הדיל החדש טוב גם עבור קבוצות קטנות כמו קטאניה או קייבו: בעונות הקודמות הן קיבלו מטלוויזיה 10-15 מיליון אירו בלבד לשנה, ועכשיו הן יוכלו פתאום להגיע לסכומים גבוהים בכ-50%. הקטנות מרוויחות יותר, הגדולות מרוויחות אותו דבר. כולם מרוצים.

***

ואיך הליגה הספרדית קשורה לעניין הזה? המודל האיטלקי הוא זה שמעוניינים עכשיו ליישם בספרד, שכעת נותרה האחרונה מבין הליגות הבכירות באירופה שלא עובדת לפי מודל קולקטיבי. בזמן שבאיטליה דיברו על שוק שנותן יתרון ענק לקבוצות הגדולות, בספרד גיחכו: אצלם הפערים הגיעו לממדים מפלצתיים. חוזי השידורים של ברצלונה וריאל מדריד הבטיחו להן יחד אשתקד כ-300 מיליון אירו. בדיוק הסכום שאותו הצליחו לגייס יתר 18 הקבוצות בליגה.

 סטיבן ג'רארד, ליברפול, פרמיירליג / צילום: רויטרס

חברת חקר השוק הגרמנית Sport+Markt מצאה כי בעונה הקודמת הגיע הפער בין חוזה השידור הגבוה ביותר בספרד לחוזה הנמוך ביותר לפי 17. בפרמיירליג האנגלית, כהשוואה, עמד הפער על 1.7 בלבד.

ברצלונה וריאל מדריד ניסו לטרפד בשנים האחרונות כל מהלך שיגזול מהן את מכרה הזהב הזה. בניגוד לאיטליה, בספרד הממשלה מסרבת להתערב בשוק הכדורגל. רק בשבוע שעבר הצהיר מזכיר המדינה לענייני ספורט, חיימה ליסואטקי, כי הממשלה לא תכפה על המועדונים לחתום על חוזה שידורים שיוויוני יותר. אבל הפערים המקצועיים על הדשא, שהגיעו לשיא בעונה הקודמת (הבדל של 25 נקודות בין ריאל במקום השני לוולנסיה שסיימה שלישית) שכנעו את ראשי מינהלת הליגה הספרדית להתעקש על שינוי. התעקשות שכנראה תישא פרי. נשיא הליגה, חוזה לואיס אסטיאזראן, אמר בשבוע שעבר: "נפגשנו עם ראשי ברצלונה וריאל והצענו להם מודל לפיו חלוקת ההכנסות תיקבע לפי סכום קבוע לכל קבוצה, אבל גם לפי הצלחות בעבר ונתח צפייה". כלומר, בדיוק כמו באיטליה. לפי אסטיאזראן, "יש הסכמה עקרונית של הקבוצות ללכת למהלך הזה".

הבעיה היחידה מבחינת הליגה הספרדית היא שהמהפכה תצטרך קצת לחכות. "לרוב קבוצות הליגה יש חוזי שידורים פרטניים עד 2013 או 2014, כך שמעשית, נוכל ליישם את המודל החדש רק החל מ-2015".

***

ליגה אחת שלא מוטרדת מהצרות של ספרד ואיטליה היא הליגה האנגלית. הפרמיירליג תחלק לקבוצות העונה, עם כניסתו של הסכם השידורים החדש שלה לתוקף, 1.2 מיליארד ליש"ט עבור הזכויות (עלייה של 18% לעומת השנה שעברה). סכום החלוקה הממוצע יעמוד על 60 מיליון ליש"ט לקבוצה - כשבאנגליה הסכום הסופי נקבע לפי כמות שידורים כוללת במהלך העונה ומיקום בליגה. כמובן שגם באנגליה הגדולות והמצליחות מקבלות בסופו של דבר נתח גדול יותר מהעוגה, אבל הפער בין הראשונה לאחרונה הוא, כאמור, פחות מפי 2.

אגב, המיתוג הגלובאלי האדיר שהפרמיירליג עבדה עליו במהלך השנים נשא השנה פירות עצומים: זכויות השידור של הליגה האנגלית בחו"ל נמכרו העונה עבור 479 מיליון ליש"ט. 262% יותר ממה שגייסו הקבוצות הספרדיות בחו"ל, 547% יותר מגיוס הכספים האיטלקי בחו"ל.

הסלוגן הוותיק של הפרמיירליג, "The Best Show On Earth", כנראה משכנע את גופי השידור בעולם שבאמת מדובר על ההצגה הטובה מכולן.