משחקים עם 6 נקודות בלבד בפרמיירליג הספיקו לאוהדי ליברפול. נגמרה הסבלנות כלפי המאמן. אתמול (א'), כמה שניות לפני שריקת הסיום באנפילד שבישרה על הפסד משפיל (1-2) לבלקפול, ה"קופ" החריש בקריאות בוז אדירות לקבוצה שלו ולרוי הודג'סון. הקריאות שנשמעו מהיציע: "דלגליש, דלגליש!". אוהדי ליברפול רוצים שאחרי הפסקה של 20 שנה, יחזור האגדה הסקוטית שמשמש כיום כראש האקדמיה של המועדון, לעמוד על הקווים עם הקבוצה הבוגרת. נמצא המושיע.
למען האמת, פתיחת העונה המזעזעת של ליברפול רחוקה מלהפתיע. העוצמות אולי חזקות ממה שהיה ניתן לשער. בכל זאת, מי חשב שליברפול הגדולה תיפול מתחת לקו האדום, לראשונה מזה 24 שנים. אבל מה כבר אפשר לצפות מקבוצה שנמצאת בנסיגה מקצועית מתמשכת, שסיימה בעונה הקודמת רק במקום השביעי, ובקיץ הרכש הכי נוצץ שלה היה ג'ו קול, שחקן הספסל של צ'לסי בשנים האחרונות. עוד אחד שהגיע כבר לגיל 28, ועדיין שואלים עליו "מתי כבר יעשה את עונת הפריצה".
מה כבר ניתן לצפות ממאמן כמו רוי הודג'סון, שב-40 שנותיו כמאמן הצליח לזכות בתארים רק בליגה השבדית. באנגליה נחשב הודג'סון לדוד, שלא לומר סבא חביב: אהוב על כולם, מדבר לעניין, מבין כדורגל. אבל גם קמפיין מרשים בליגה האירופית בשנה שעברה עם פולהאם (הפסיד בגמר לאתלטיקו מדריד) עדיין לא יכול להסמיך אותו לאמן קבוצת צמרת בפרמיירליג. עם חיוכים, כמו שמדגים כבר דור שלם סר אלכס פרגוסון, אתה לא לוקח תארים באנגליה.
אבל הודג'סון רחוק מלהיות הסיפור כאן. הדבר הכי קריטי במצבה של ליברפול הוא סוגיית הניהול. מה אפשר לצפות שנראה מקבוצה שלא יודעת בידיים של איזה בעל הון היא תסיים את החודש?
***
בעליה האמריקנים של ליברפול, ג'ורג' ג'ילט וטום היקס, העמידו את המועדון למכירה כבר באפריל. חצי שנה של משאים ומתנים כושלים עם רוכשים פוטנציאליים מכל רחבי תבל, כולל עם ממשלת סין ומיליונר מסתורי מסוריה, הסתיימו ללא תוצאות. לשניים יש דד-ליין עד לאמצע החודש, ב-15 באוקטובר, להחזיר את החוב שאליו הכניסו את המועדון כדי לממן את הוצאות הרכישה שלו ב-2007. סכום שעומד נכון לעכשיו על 237 מיליון ליש"ט. אופציה נוספת שעומדת בפני היקס וג'ילט היא השגת מימון מחודש להלוואה - משהו שנראה קצת לא ריאלי, אחרי שהשניים כבר קיבלו בעבר שני מימונים מחודשים כאלו - ועדיין לא הצליחו לצאת מהבור. המשמעות של האופציה האחרונה הרסנית עבור ליברפול: חובות המועדון רק יגדלו במקרה כזה.
מה אומר הדד-לליין של ה-15 בחודש? שבמידה ולא יצליחו למצוא מימון מחדש להלוואה או לא יצליחו למצוא רוכש למועדון, ליברפול פוטבול קלאב תעבור לידיהם של המלווים מהרויאל בנק אוף סקוטלנד. כלומר, ליברפול תגיע לידי הבנק השייך לממשלת אנגליה. במצב כזה, בבנק ינסו למזער נזקים ולמכור את הקבוצה כמה שיותר מהר (ובמחיר מציאה). הרי לא הגיוני שמשלמי המיסים בממלכה יממנו קבוצת כדורגל פרטית. הקבוצה הכי מעוטרת באנגליה תעבור כינוס נכסים בחסות מדינת אנגליה. אבוי לבושה.
למרות הבושה המתקרבת, אוהדי ליברפול דווקא מקווים שהתסריט הזה יתממש. אתמול 7,000 מהם צעדו במחאה קולנית מחוץ לאנפילד בה הפגינו נגד ג'ילט והיקס. הכל רק כדי לסלק כבר את צמד ה"יאנקים", כפי שהם מכונים ביציעי אנפילד. כי בכל זאת, הצמד שהבטיח אצטדיון חדש, רכש גדול והחזרת ההגמוניה באנגליה למרסיסייד, לא הצליח לקיים כלום. ובנוסף לכל הצרות, הוא גזל כ-40 מיליון ליש"ט מהכנסות המועדון עבור מימון הריבית שהצטברה בעקבות ההלוואות.
עניין נוסף שמרתיח את אוהדי ליברפול הוא הנכונות של לפחות אחד משני האמריקנים (היקס) להילחם משפטית על אחזקתו בליברפול. "אנחנו נמחה נגדם עד היום האחרון", הצהיר אמש ג'יימס מק'קאנה, דובר ה"ספיריט אוף שאנקלי", איגוד האוהדים של הקבוצה.
***
ב"ספיריט אוף שאנקלי" מבהירים כי יפקחו מקרוב על התהליך שהולך לעבור על ליברפול בקרוב. כמו שהסבלנות להודג'סון הסתיימה מהר - גם הבנק לא יקבל יותר מדי ימי חסד. "המחאה שלנו תגיע עד לתוך הסניפים המעונבים של הרויאל בנק אוף סקוטלנד", אומר מק'קאנה. הבקשה של אוהדי ליברפול מהבנק פשוטה: תמצאו רוכש לגיטימי ואל תפקירו את המועדון בידיים של בעל הון לא אחראי. הרי המחיר של הקבוצה עכשיו הולך להיות נמוך בהרבה מה-400-500 מיליון ליש"ט שדורשים היקס וג'ילט - וזה אומר שתיאורטית יכולים להגיע למועדון, שוב פעם, אנשי עסקים שלא בהכרח יכולים לעמוד פיננסית בפני אתגר שבאחזקת קבוצת פרמיירליג. אנשים מהסוג שלא מזמן עבר בפורטסמות'. וכולם יודעים איך נגמר הסיפור של פורטסמות'.
"גם אם מציאת רוכש ראוי לא מסתייעת בזמן הקרוב", מבקש מק'קאנה מהרויאל בנק אוף סקוטלנד, "תנו לאוהדים לקנות חלק מהמועדון. תנו למי שחשוב להם הכדורגל, הרבה לפני הכיס שלהם, את המושכות". נשמע טוב על הנייר.
***
בעולם האוטופי של אוהדי ליברפול, קני דלגליש יאמן בקרוב את הקבוצה, והרויאל בנק אוף סקוטלנד ימכור להם אחוזי שליטה במועדון. בעולם המציאותי, לאף אחד, לא להיקס וג'ילט ולא לבנקים, יהיה כסף עכשיו לפטר את הודג'סון. קבוצה שנמצאת במציאות כלכלית כזאת לא זורקת כסף על פיצויים למאמן.
בעולם המציאותי, הבנק המכובד יעדיף לפתור את המשבר הכספי באמצעות מימון רציני ובטוח יותר מאשר התארגנות כזאת או אחרת של אוהדים.
ודלגליש, בעולם המציאותי, כנראה ימשיך לשבת ביציע באנפילד. ולהיזכר שפעם, בשנות ה-80' וה-70', כשהכסף לא היה פאקטור בכדורגל, היתה אימפריה במרסיסייד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
