איש השוק האפור: "הציעו לי להיות עד מדינה נגד ישראמקו"

כשקובי מימון הודיע בראשית מאי השנה על עזיבתו את ישראל ועל התפטרותו מתפקידיו השונים בקבוצת אקויטל, קבוצה השווה מיליארדים לא מעטים ובין היתר שותפה בקידוח תמר באמצעות ישראמקו שבשליטתה, היה ההסבר שמסרה הקבוצה לבורסה לקוני למדי: מימון, הוסבר, מתכוון "להקדיש את מרב זמנו בתקופה הקרובה לפיתוח עסקים בחו"ל".

בעדות שמסר השבוע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב חברו הטוב חיים צוף, בעל השליטה הפורמלי בקבוצה, הוא טען כי בין הקבוצה למימון "נחתם הסכם ייעוץ, שבמסגרתו הוא יפעל לבניית בתי-מלון בברלין בבניינים של הקבוצה. זה חלק קטן וזניח מהפעילות העסקית שהוא הולך לעשות שם עבור החברה".

השטח, מנגד, רוחש ספקולציות על סיבות אחרות לעזיבה. בכל זאת, קשה להתעלם מכך שהיא מגיעה בשיאה של תקופה סוערת במיוחד עבור הטייקון המסתורי: בינו לבין שותפו לשעבר יובל רן פרץ סכסוך חריף, שבמסגרתו טען רן כי מימון נוהג להשתמש באנשי-קש ולבצע עסקות בעלי עניין פסולות; צוף חויב בפסק דין להעביר את מניותיו בקבוצה למפרקי קווי אשראי וערער; בפברואר נחשף ב"גלובס" כי מס הכנסה פתח בביקורת על תשלומי המס של מימון ושל צוף, וזמן קצר אחר כך הוא נדרש להגיש הצהרת הון; ויום לאחר ההודעה על עזיבתו לבורסה טען העיתונאי יואב יצחק באתר מחלקה ראשונה כי הסיבה למהלך היא חששו של מימון מחקירה סמויה שמנהלות נגדו רשות המסים, המשטרה, הרשות להלבנת הון ורשות ניירות ערך, בחשד להלבנת הון בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

יובל רן, השותף לשעבר

לדבר קיומה של חקירה פלילית לא ניתן אישור רשמי, וגם תחזיתו של יצחק כי חקירה גלויה תיפתח "בזמן הקרוב ביותר" טרם התממשה. מימון עצמו הצהיר כי "למיטב ידיעתי אין ממש בפרסומים". עדות שנמסרה בבית המשפט זמן קצר לפני שמימון בישר על עזיבתו, ומתפרסמת כאן לראשונה, מלמדת כי ייתכן שמימון חשד עוד לפני הפרסום בתקשורת כי מתקיימת נגדו חקירה.

העד הוא נסים דג'לדטי, איש השוק האפור. ב-2005 הוא קיים מגעים עסקיים שונים עם מימון ועם מנכ"ל ישראמקו דאז יוסי לוי, לאחר שהציג את עצמו כנציג ענקית הגז הרוסית גזפרום בישראל. הרומן בין הצדדים הסתיים בתביעה ובתלונה למשטרה שהגישה ישראמקו בטענה שגנב ממנה כספים.

בתחקיר G על-אודות דג'לדטי, לפני כשנה נחשף כי המשטרה המליצה להעמידו לדין, אולם באופן תמוה התיק שוכב בפרקליטות למעלה מ-3 שנים. "מה שקורה בפרקליטות לא ייאמן", צוטט בתחקיר מקורב לישראמקו, "הכול קליר קאט, ישראמקו הביאה למשטרה את כל המסמכים והראתה שחור על-גבי לבן איך נסים גנב כסף, ושנים שאין החלטה".

בפברואר הוגש סוף-סוף כתב אישום. במארס, בעדות שמסר במסגרת תביעה אזרחית שהגישה נגדו ישראמקו, ניפק דג'לדטי בעצמו הסבר מעניין להשתהות התמוהה: "הפרקליטות ניסתה, מה שנקרא, במשך 5 חודשים, לחתום אתי הסכם עד מדינה לגבי חקירות שהם עורכים בכל קבוצת ישראמקו. סירבתי".

בפרקליטות מכחישים בתגובה כי קיים קשר בין העיכוב שחל בתיק לבין מגעים עם דג'לדטי בעניין מסירת עדות נגד ישראמקו.

מימון אינו רשום כבעל מניות בחברות השייכות לקבוצת אקויטל, והוא מכחיש שנים טענות כי למרות זאת הוא בעל השליטה האמיתי בהן, בעוד שצוף הוא רק איש-קש. דג'לדטי טען בעדותו כי "מימון הוצג כבעלים של כל קבוצת ישראמקו ושות'".

 חיים צוף / צלם: אוריאל כהן

את טענותיו של דג'לדטי, חשוב להדגיש, יש לקחת ביותר ממשנה זהירות: בתי משפט פסקו לא אחת כי עדויות שמסר לא היו מהימנות, וגם התיק הנ"ל הסתיים לפני כחודשיים בקבלת התביעה נגדו ובקביעה של השופטת כי הוא גנב את כספי ישראמקו ומסר גירסה "מנוקבת ומחוררת". מעניין, אגב, לציין כי גם פסק הדין מתאר את מימון כ"בעלים של ישראמקו".

בלי הסכמים כתובים

במסגרת סכסוך אחר בין דג'לדטי לישראמקו, הממתין בימים אלה לפסק דין, העלה דג'לדטי טענות שיכולות לסקרן את רשויות האכיפה, אם יימצא להן ביסוס.

מדובר בתביעה שהגישה אשתקד חברת בלו פוינט שבבעלות דג'לדטי נגד ישראמקו, מימון ולוי, בטענה שרקמו נגדה "קנוניה חובקת עולם" וגזלו ממנה דמי ייזום ותיווך שלהם היתה זכאית בעסקה לרכישת זכויות בשדה קידוחי נפט בטקסס.

העסקה שבמחלוקת התגלגלה בקיץ 2005, במקביל לאירועים שבגינם טענה ישראמקו כי דג'לדטי גנב ממנה כספים. בתצהיר שהגיש הוא טען כי היא היתה אחת מכמה עסקות שאותן הציע ללוי ולמימון. בין השאר, הצהיר, הוא הציע למימון למכור את אחזקותיו בישראמקו לקבוצת רכישה שיגבש.

בפגישה בביתו בכפר-שמריהו הביע מימון נכונות, ודג'לדטי יצר קשר עם גורמים אחדים שהתעניינו. בתצהיר נטען כי העסקה "כשלה מטעמים שונים, בין היתר, ובעיקר, לאור דרישותיו של מימון לקבל כספים במזומן, באופן אישי ומחוץ למסגרת העסקה".

מימון דחה את הדברים בתצהיר נגדי, וטען כי זוהי "השמצה פרועה, זדונית וכוזבת, ומדובר בפרסום לשון הרע, פשוטו כמשמעו. אני מעולם לא דרשתי מדג'לדטי שישולם לי כסף 'שחור'. הסכמתי לקבל הצעה מדג'לדטי כדי לשקול אותה, אך לא התקבלה כל הצעה, לא נוהל איתו משא-ומתן, וממילא לא היתה כאן 'עסקה' שתיכשל, מסיבה כלשהי".

בסכסוכיהם המשפטיים חלוקים הצדדים כמעט בכל פרט (דג'לדטי, למשל, טען כי נפגש עם מימון "עשרות פעמים", ואילו מימון טען כי מדובר בפעמיים בלבד). אולם על דבר אחד, שמלמד על סגנונו העסקי של מימון, דווקא יש הסכמה: מימון אינו רואה בהסכמים כתובים משהו הכרחי.

"כל ההסכמים בנושא עלות הביטוח היו בעל-פה", העיד יוסי לוי בפרשת גניבת הכספים. "שום דבר שקובי מימון עושה לא נעשה במסמכים", העיד דג'לדטי, וטען: "הוא מחזיק בבעלויות בחברות חובקות-עולם על סמך מילה של אנשים אחרים".

"קשקוש אחד גדול"

סוגיית הבעלות שיש או שאין למימון על חברות שונות היא למעשה שאלת המפתח שאותה מנסים לפענח כל הגורמים הבודקים את התנהלותו - מאנשי רשות המסים, דרך יריביו העסקיים ועד מפרקי קווי אשראי. האחרונים חושדים זה שנים שמימון הוא בעל השליטה האמיתי בקבוצת חברות הנפט.

העדות הנ"ל, שמסר השבוע צוף, ניתנה במסגרת בקשתם להטיל עיקול על נכסיהם של מימון ושל צוף בחברות (אגב, לפי הבקשה אפילו הבתים של מימון בכפר-שמריהו אינם רשומים על-שמו: אחד רשום על-שם ילדיו, והשני על-שם חברה פנמית).

בקשת העיקול הוגשה ימים אחדים לאחר הודעת העזיבה של מימון, בנימוק כי הודעה זו וכן הסכסוך שהתעורר מול יובל רן מהווים "התפתחויות דרמטיות" המגבירות את החשש להברחת נכסים מהקבוצה. בהקשר זה הם מציינים כי טענתם בתביעה העיקרית היא שמימון ושותפיו הבריחו את נכסיה של קווי אשראי, וכי רן ומעורבים נוספים בפרשה נמלטו בעבר מהארץ.

"מי פתי יאמין שעל מנת להקים 500 חדרי מלון באירופה נדרש מימון לעזוב את ישראל?", נטען בבקשה. "...הסיבות האמיתיות לבריחה מהארץ שונות בתכלית. המפרקים חוששים כי על מנת לנסות ולהתחמק מתביעה אפשרית, החליט מימון לברוח לחו"ל על מנת להקל על הברחת רכוש ולהקשות על מימוש פסק דין שיינתן נגדו...".

עו"ד ירון אלכאוי מסר בשם מימון את התגובה הבאה: "לא רק שטענת המפרקים הוכחשה מכל וכל על-ידי מימון, אלא שהיא קרסה במהלך הדיון, שבו הודה המצהיר מטעמן כי אין לו ידיעה וראיה לכוונה להבריח נכסים. בנוסף, הוא הודה כי אין רלבנטיות לעניין הימצאותו של מימון בחו"ל. התעקשות המפרקים לעמוד על בקשה שהמצהיר מטעמם הודה כי אין לו ראיה לביסוסה היא מקוממת, וגם בית המשפט עמד על כך במהלך הדיון".

לדבריו, "מימון עבר להתגורר בחו"ל לנוכח החלטתו לפתח עסקים פרטיים בחו"ל. בניגוד לרושם שמנסים המפרקים ליצור, מימון מגיע ארצה תדיר, והוא ייעץ לחברות מקבוצת אקויטל. משפחתו וילדיו הקטינים ממשיכים להתגורר בישראל. הנסיון לקשור את המעבר לתביעה המופרכת שהגישו המפרקים ב-2004 פשוט הזוי. אין לנו ספק שבית המשפט יאמר את דברו בעניין זה".

בעניין הטענה לדרישת מזומנים: "במסמכי בית משפט הנייר סובל הכול כי אין בגינם חשיפה לתביעת דיבה. הטענה הזויה. מימון, שהעיד בבית המשפט, לא נשאל בעניין זה על-ידי עורך דינו של דג'לדטי, והדבר מדבר בעד עצמו. דג'לדטי לא חזר על הטענה בשום פורום, לרבות בבית המשפט ובסיכומיו".

לעניין בעלות בישראמקו: "מימון כיהן כנשיא ישראמקו אינק ולא היה בעל השליטה בה".

 11