למה רק ואגנר?

היום (ד') דווח כי הנינה של המלחין הגרמני ריכארד ואגנר ביטלה ביקור בארץ מחשש להפגנות נגדה. כידוע, יצירותיו של ואגנר מוחרמות בארץ. בכל פעם שמישהו מנסה להשמיע יצירות של המלחין הגרמני (מהטה, בארנבוים למשל) יש הפגנות מחאה של אנשים, רובם ככולם ניצולי שואה, אבל לא רק. טוענים נגד ואגנר כי יצירותיו ודעותיו האנטישמיות שימשו השראה לנאציזם ולמנהיגיו. השראה קצת קשה להוכיח, אבל אין ספק כי ואגנר אכן היה אנטישמי אקטיבי שביטא את שנאתו ליהודים בכתיבה ובדיבור.

זה היה במאה ה- 19 (ואגנר מת ב-1883). מי לא היה אנטישמי באותה תקופה? - גדולי הסופרים, בהם תומאס מאן, בלזאק, הנרי ג'יימס, שייקספיר כמובן ויותר קרוב גם ארנסט המינגוויי האמריקני. בין האנטישמים היותר בולטים היו לב טולסטוי ובמיוחד פיודור דוסטויבסקי. אז מה, נחרים גם אותם? אולי גם הכתבים והדעות שלהם השפיעו על עליית הנאציזם? אז שוב - למה דווקא ואגנר?

כדי להמחיש את האבסורד: עיתון "הארץ" צירף אליו לפני כ-4 שנים שותף גרמני, את בית ההוצאה לאור הענקי של דומונט שבשנות ה-30 תמך העיתון שלו, "קלנישה צייטונג", בצירוף היטלר לממשלה. שני בני המשפחה שניהלו את בית ההוצאה לאור הצטרפו למפלגה הנאצית.

כלומר, כאן לא מדובר באנטישמיות גרידא, אלא בשיתוף-פעולה אקטיבי עם היטלר והנאצים. אז מה היה עיתון "הארץ" צריך לעשות, להחרים את בני המשפחה הנוכחיים, שכמובן לא היו שותפים למעשי אבותיהם? וכיצד אמור הציבור הישראלי לנהוג, האם עליו להחרים את הארץ בגלל היותו בבעלות חלקית של חברה עם עבר נאצי?

התשובה היא שמי שמחרים יצירות של ואגנר כי היה אנטישמי, צריך בוודאי להחרים עיתון בו שותפה משפחה בעלת עבר נאצי. אני כמובן לא מציע זאת, שכן כאמור לא יהיה סוף לחרמות מן הסוג הזה.

כשם שאנחנו לא מחרימים את "הארץ" ודומונט, ורבים כמותו, בשל העבר הנאצי - כך צריך להפסיק את יחס האיפה ואיפה כלפי המוזיקה של ואגנר ובני משפחתו. לא מתקבל על הדעת שהנינה של ואגנר האנטישמי תתקשה לבקר בארץ, בעוד שנכדו של דומונט הנאצי יוכל לבקר בלי בעיה במשרדי עיתונו בישראל.

(פיקנטריה: מי דיווח על ביטול ביקורה של קתרינה? - "הארץ", כמובן).

העיתון המלבין

ברור לגמרי למה בעלי "הארץ" עמוס שוקן לקח את אלפרד דומונט לשותף - הוא היה צריך כסף אותו התקשה כנראה לקבל ממקורות פחות בעייתיים. אבל למה משפחת דומונט עתירת ההון והנכסים צריכה את "הארץ" כשותף?

בראיון עיתונאי, כשנשאל על העבר הנאצי של משפחתו, השיב דומונט: "עמוס שוקן לא היה לוקח כשותף את מי שהיה באס-אס". דרך לא רעה להלבין את העבר.