"החודש לפני" היא כותרת קצת מטעה לסיפור הזה, שתחילתו ב-1995 עם מכירת נתח מחברת חיפושי הנפט יואל לקווי אשראי של יובל רן, וסופו לא נראה עד היום. 15 שנים חלפו, ועדיין לא ברור מה בדיוק קרה שם ומי משך בחוטים. כמו שזה נראה כעת, ייתכן שלעולם לא נדע.
יובל רן נמלט מהארץ ביולי 1997 כשהוא מותיר אחריו חובות ענק, ומאז הוא חי ביוסטון, טקסס, ועוסק ככל הידוע במכירת תמונות עבור קובי מימון, מי שהיה יריבו המושבע ובהמשך הפך לשותפו. לאחרונה התעורר רן מרבצו בגולה ושב להתנגח עם מימון, ככל הנראה בעקבות תגלית הגז "תמר", שהוסיפה מיליארדים לשווי עסקיו של מימון, בהם היה רן שותף בעבר.
קווי אשראי התפרקה ברעש גדול זמן קצר לאחר שרן נמלט מהארץ, אבל רק בספטמבר 2004 הגישו מפרקי החברה תביעה בסך 500 מיליון שקל נגד 19 גופים ומנהלים בקבוצה. בתביעה נטען כי בעלי השליטה והדירקטורים, יובל רן, קובי מימון וחיים צוף, גרמו לאובדן הכספים שגייסה החברה בתחילת שנות ה-90.
רכישת השליטה ביואל היתה הטריק האחרון בארסנל של הלהטוטן הפיננסי יובל רן, שבתקופת הזוהר שלו נודע בכינוי "מלך חברות הבועה". קווי אשראי, ספינת הדגל של עסקי האוויר שהנפיק לכל דורש בבורסה של תל-אביב, כבר קרטעה כהוגן, סבלה ממחנק מזומנים חריף, פעילויות מפסידות בשוק ההון ומחוצה לו, ואשראי אבוד שניתן במסגרת פעילותה בשוק האפור.
העסקה סוכלה ברגע האחרון
בצד המוכר היה עוד אליל בורסאי שהכזיב, ד"ר ג'ו אלמליח, שהתגורר אז, כמו היום, בארה"ב. אלמליח גייס באמצעות קבוצת החברות יואל-ישראמקו מאות מיליוני שקלים לצורך חיפושי נפט. חיפש ולא מצא, אבל דאג לתגמל את עצמו ביד רחבה. השמועה באותה תקופה היתה כי הוא התעייף והחליט למכור, ורן, תחת לחץ הנושים, קפץ על המציאה. בקופתה של יואל שכבו כ-380 מיליון שקל, ונראה היה כי הם יוכלו לשמש להזרמת החמצן הנדרשת לקווי אשראי, ששיוועה למזומנים.
ביוני 1995, בלונדון, התחייב רן בשמה של קווי אשראי לרכוש את 17% של אלמליח ביואל תמורת 17.5 מיליון דולר - יותר מפי 3 לעומת שווי השוק של המניות. אלא שברגע האחרון העסקה סוכלה. הבנקים סירבו לתת לרן את האשראי לו נזקק לצורך הרכישה, ויחד עם צו עיקול שהוצא על תמורת המניות וברכיים רועדות של מספר דירקטורים, זה הספיק כדי למנוע את השלמת העסקה.
רן לא הרים ידיים, וחודשיים מאוחר יותר הפתיעה קווי אשראי במהלך דו שלבי באמצעותו הצליחה לעקוף את מתנגדי העסקה הראשונה. החברה רכשה את השליטה בחברה-הבת של יואל, פספורט (היום אקויטל) תמורת 9 מיליון דולר בלבד, ובאמצעות המזומנים שבקופתה של האחרונה רכשה את מניות אלמליח ביואל.
מכאן הכול הולך ומתערפל. קובי מימון, אז עדיין איש עסקים אלמוני שככל הידוע עשה את הונו ממכירת תמונות שמן באירופה, הגיש באוקטובר 1995 מספר תביעות נגד קבוצת קווי אשראי, בטענה כי למשקיעים ביואל נגרם נזק ממכירת השליטה בה לקווי אשראי. מימון טען כי רכישת מניות פספורט על-ידי קווי אשראי הותנתה ברכישה מאוחרת יותר של מניות אלמליח עצמו ביואל.
בהמשך הוסרו התביעות, אך רן הורחק מקופת המזומנים של יואל במסגרת הסדר פשרה בו מונה רו"ח אריה עובדיה כבורר בכל עסקת בעלי עניין בקבוצה. רן, אגב, טען אז בבית המשפט כי מימון הגיש את התביעה מאחר שהוא עצמו מבקש להשתלט על יואל.
בסופו של דבר, כך אכן קרה: בנובמבר 1995 רכש מימון מחצית ממניות השליטה בקבוצת יואל, ולאחר בריחתו של רן נותר לשלוט בה לבדו. יותר מעשור אחר כך, כשהתגלו ממדי הענק של מאגר הגז ב"תמר", מימון - שלאחרונה, אגב, נטש גם הוא את ישראל - הוא גם זה שנותר שם כדי לגרוף את כל הקופה.
התיק שלא נגמר: "זה יכול להימשך עוד 10 שנים"
מי שמתוקף תפקידם מנסים גם בימים אלה להבין ולתקן את מה שקרה בקווי אשראי, הם רואה החשבון חיים רבינוביץ, ועורך הדין יצחק מירון, מפרקי החברה שמונו לתפקידם לפני יותר מעשור.
מדוע בעצם נמשך ההליך הזה זמן כה רב? רבינוביץ' מסביר כי "בתיק הזה הכל אפשרי. הכול ייאמן. ארכיב קווי אשראי הוצת בשנת 1998 פעמיים, וזאת לא איזה חברה קטנה אלא תשלובת של 100 חברות. כשהתברר כי השריפה הראשונה לא כילתה הכל, הארכיב הוצת בפעם השנייה, והמלאכה הושלמה. חקרנו 150 עדים שכולם היו מוכנים ומתואמים. השקעתי שעות עבודה המוערכות ב-1.5 מיליון שקל. אני בספק אם אני אראה משהו בחזרה. הם מושכים את המפרק באף, ועושים את זה בהצלחה עד כה".
רבינוביץ לא טורח להסתיר את הטרדה והייאוש שהתיק גורם לו. למעשה, נראה שהוא לוקח את זה באופן אישי: "אלה אנשים שבזזו 500 מיליון שקל של כספי ציבור. ניסינו לפנות למשטרה, אבל מירי גולן (ראש יאח"ה לשעבר, ב.פ) זימנה אותנו לפגישה ואמרה שלמשטרה אין עניין בחקירה הזאת. אם תגנוב שקל יעצרו אותך, והנה נגנבו 500 מיליון שקלים ולציבור אין עניין בזה? גם מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך לא עשתה דבר. אחרי שהם עשו בדיקה הם אמרו שכל הניירות תקינים וחוקיים. שעל כל פעולה הודיעו מראש כנדרש. זה מגוחך.
"אני לא מבין איך לא מפריע להם שקובי מימון שהוא אחד המעורבים המרכזיים, המשיך וממשיך לשלוט בחברות ציבוריות. זה לא מדאיג אף אחד? לא היתה שום עסקה שלא נלקח בה קופון מהיר, שום עסקה לא היתה טהורה".
- אז איך זה ייגמר?
"אני כנראה לא אצליח לנקות את האורוות. לצערי, הפרשה עשויה להימשך עוד 10 שנים. אנחנו מונינו לתפקיד בשנת 1998, ואת התביעה הגשנו בשנת 2004. אחרי שהשופט עדי אזר נרצח, התיק התפזר בין שופטים שונים. עוד לא הגענו לפסק דין, ואני בטוח שכשיהיה כזה, יהיה גם ערעור. אם הייתי יודע מההתחלה שכך זה יהיה, לא היית מקבל את התיק".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
