סביר להניח שקרל מרקס מעולם לא אכל שקשוקה; והוא גם מת לפני 130 שנה, כך שקשה לדעת מה היה לו להגיד על מחירי העגבניות בישראל של 2010. אבל הוא כן כתב על האופן שבו בני אדם רואים את המוצרים שהם צורכים.
אחד המונחים שעליהם מרקס דיבר הוא "הפטישיזם של הסחורה". אם פטישיזם היא הערצה פולחנית (ולעתים מינית) לחפץ מסוים, "הפטישיזם של הסחורה" מדבר על העובדה שאנחנו נוהגים להסתכל על מוצר כמשהו שעומד בפני עצמו, בלי לראות את העבודה הקשה שעומדת מאחוריו.
כשקונים נעלי ספורט לא חושבים על הילדים שעובדים בסדנאות יזע במזרח הרחוק; כשאוכלים ביצה לא חושבים על הכלוב המצומק שלתוכו נדחסה התרנגולת; כשמשלמים את חשבון הסלולרי לא חושבים כמה מהסכום מוקדש לתשתיות, כמה משולם לעובדים וכמה נישאר כרווח לבעל ההון. הגורמים האלה והיחסים ביניהם הם בלתי נראים.
עגבניה עגבניות / צלם: תמר מצפי
גם העגבנייה היתה עד לא מזמן משהו שהישראלים נטו לקחת כמובן מאליו. וסביר להניח שבקרוב, כשהחום הגדול יהיה מאחורינו, היצע העגבניות יתרחב, ומחירן יחזור לממדים שפויים - נחזור לשקשוקות ונשכח את ההתלבטויות בסופר.
רגע לפני שזה קורה, הנה הזדמנות להבין את התהליך שעוברת העגבנייה - מהזרע ועד הצלחת - ולראות את האנשים, את הגורמים המסחריים ואת העלויות שעומדים מאחוריו.
1. מטפחי זנים: עד 1 אירו לזרע איכותי
חייה של העגבנייה מתחילים כמו חייו של אדם: בתחרות אכזרית של זרעים. בחברת הזרע ג'נטיקס, למשל, יש בכל רגע נתון כ-5,000 זנים של זרעי עגבניות, שנאבקים ביניהם על הסיכוי להגיע לשווקים בישראל וברחבי העולם.
בכל שנה רק 5 מהם יגיעו ליעד המיוחל, ועוד אחרי תהליך פיתוח שיכול להימשך עשור שלם. במעבדת המחקר והפיתוח בקריית-גת עוסקים בין היתר בטיפוח זנים חדשים. 10 מתוך 200 מומחי הגנטיקה במעבדה מתמקדים רק בעגבניות, וזרעיהן מהווים כ-50% ממכירות החברה.
תחילת התהליך היא באיתור הצרכים של השווקים; בשלב הבא עוסקים המומחים בניסיון לאתר שני זנים, שחיבורם עשוי לייצר זן שלישי עם התכונות המבוקשות - למשל עמידות לחום, למליחות או למזיקים מסוימים. גם הטעם עצמו, שמשתנה ממקום למקום בעולם, מהווה שיקול חשוב במלאכת השידוך.
"אנחנו לא עושים שיבוט", מבקש להבהיר ד"ר אלון הברפלד, מנהל השיווק של הזרע. "שיבוט זה כבר לקחת גן של דבר אחד ולשים אותו בדבר אחר. עולם הזרעים מתרחק מזה כמו מאש. מכלוא, לעומת זאת, זה דבר ביולוגי לגמרי. במקום שהדבורה תעביר את האבקנים מצמח אחד לאחר, או שהעגבנייה תאבק את עצמה, אנחנו עושים את זה בשבילה".
עגבניה עגבניות / צלם: תמר מצפי
בחממות הממוזגות של הזרע, צפונית לקריית-מלאכי, מתבצעים השידוכים בין הזנים בעבודת יד, עם פינצטה. כל שורה של שידוכים מסומנת בשלט עם מספר סידורי.
"אפילו אני, שהייתי האחראי על הייצור, לא יודע מה עומד מאחורי כל מספר", אומר הברפלד. "אולי 3 אנשים יודעים אותו, כי זה הפטנט. זה מה ששווה כל-כך הרבה כסף".
ואכן, זה שווה הרבה כסף. מחירו של זרע עגבנייה מהזן האיכותי ביותר יכול לטפס גם עד אירו אחד, וכשבקילו יש 300 אלף זרעים, אזי שוויו כ-300 אלף אירו - כמעט פי 10 מזהב במשקל דומה. הזנים הכי פשוטים, לעומת זאת, נמכרים ב-30 אירו לאלף זרעים.
2. המשתלות: 60 אגורות לשתיל
לא רחוק ממתחם הזרע, במשתלה של חברת חישתיל באשקלון, מתקיים השלב הבא בסיפור החיים של העגבנייה. "הכול פה עובד לפי הזמנה", מסביר עודד אמיתי, מנהל הייצור של המשתלה. "מגיע אלינו לקוח ומבקש שתילים לתאריך מסוים. אנחנו מכניסים את ההזמנה למערכת, והמחשב אומר לנו מתי לזרוע, כדי שהשתיל יהיה מוכן. בדרך-כלל מדובר בתקופה של בין 10 ימים לחודשיים מראש, תלוי בסוג ובעונה".
מהרגע שיש הזמנה, הזרע מתחיל לעשות את הדרך לקראת הפיכתו לשתיל. ראשית בסככת הזריעה, כשעל פס הייצור של המכונה החצי אוטומטית עוברת תבנית קלקר מחולקת לעשרות חריצים. לתוכה מוכנסים מצע הגידול, זרעים, מים וחומרים נוספים בכמויות מדודות. משם עוברים המגשים, ובתוכם הזרעים, אל חדרי הנביטה. שם, בטמפרטורה ולחות קבועות, הם שוהים בין יומיים לשבועיים, ואז מועברים לחממות.
בחממות עצמן ישנה הקפדה גבוהה על סטריליות. כל מבקר צריך לעטות חלוק ניילון ולשטוף את ידיו היטב בטרם ייכנס. על מפתן החממה ממתין מרבד עם חומר לחיטוי הנעליים, ובכל פעם שנפתחת דלת הכניסה מאוורר תעשייתי גדול זורק אוויר כלפי חוץ, במטרה להרחיק חרקים.
כמו טיפוח הזנים, שמתבצע על-ידי חברות הזרעים, גם הרכבת השתילים מיועדת לשפר את איכות העגבנייה ואת עמידותה. כל עגבנייה מורכבת נוצרת מחיבור של שתיל כנה ושתיל רוכב, שמבוצע באזור ממודר - הן משיקולי ניקיון והן מסיבות מסחריות.
לשתיל הכנה נבחר זן בעל מערכת שורשים חזקה, בעוד שהשתיל הרוכב הוא זה שלמעשה קובע איך תיראה העגבנייה עצמה. באמצעות ההרכבה יוצרת המשתלה שתיל בעל סבילות למחלות קרקע.
לאחר ההרכבה חוזרים השתילים לחממה אחרת, עד לתאריך היעד, שבו הם נאספים על-ידי החקלאי. על-פי גורמים בענף, שתיל שנוצר מזרע מכלוא מייצג בעלות של כ-25 אגורות, יימכר לחקלאי בכ-60 אגורות.
עכשיו תעשו את החישוב: בדונם חקלאי אחד נכנסים כ-2,200 שתילים. זה אומר שעבור דונם אחד של שתילים החקלאי משלם כ-1,400 שקל. הדונם הזה אמור להניב במחזור גידול כ-15 טונות של עגבניות. בחישוב גס מאוד זה אומר שבמונחי השתילים בלבד החקלאי משלם כ-9 אגורות לקילו. עכשיו נראה אילו עוד הוצאות יש לו.
3. החקלאים: עד 2.5 שקלים לייצור קילוגרם
7 בבוקר בחבל הבשור, הממלכה הישראלית לגידול עגבניות. ציון ממן יוצא לעוד סיור בין החממות שלו במושב מבטחים. הוא נכנס לחממת העגבניות הראשונה, 14 דונמים גודלה, כדי לבדוק שהכול כשורה.
"זה הלך בגלל החום", הוא מתקרב לאחד השיחים, ומצביע על כמה פרחים קמלים. "40 שנה שאני חקלאי באזור הזה, ועוד לא היה כזה חם".
כבר 7 וחצי, ולמעשה זה הזמן האידיאלי לעבודה: לא מוקדם מדי, אך עדיין לפני שעות השמש הקופחת של אמצע היום. בתוך כמה שעות החממות יהפכו לכבשנים, והעבודה תהיה חוויה כמעט בלתי נסבלת.
"ב-11 בבוקר מתקשרים אליי העובדים הערבים ואומרים לי שהם לא מוכנים להמשיך. התאילנדים דווקא לא מתלוננים, הבעיה היא שלפעמים הם בורחים".
יש לו אישור ל-11 מהגרי עבודה, אבל לאחד נגמרה הוויזה והוא נאלץ לחזור למולדתו, ושניים אחרים פשוט ברחו. לטענתו, במשרד החקלאות לא באמת מבינים כמה כוח-אדם צריך בשביל העגבניות שהוא מגדל. משתמשים שם בתחשיבים ישנים, ולכן הוא במחסור של עובדים.
ישראלים? ממן תמיד מחפש, אבל הם פשוט לא רוצים לבוא לעבוד בחקלאות. גם הוא מבין ששכר המינימום שמשולם לעובדים מהווה סיבה מרכזית, אבל חוסר היציבות בענף אינו מאפשר לו לשלם יותר.
ביקורת דומה יש לו גם על הקצאת המים למושב, שלטענתו אינה מספיקה. לדבריו, בשל מכסות המים הנמוכות מדי, במושב נאלצו לצמצם בחצי את הגידולים. "אני פשוט נדהם", הוא אומר בכעס, "השבוע קראתי בעיתון ששר החקלאות מנסה לגרום לצעירים לעבור לנגב כדי לעסוק בחקלאות, ומציע להם נחלות והטבות במים. אני לא מצליח להבין את זה! אם יש מים, למה לא מביאים אותם לחקלאים שכבר פה? הרי אחרי 10 שנים הצעירים האלה יגיעו למצבנו, ואז גם להם יפסיקו לעזור".
הוא נכנס לחממה נוספת, כורע על ברכיו וחופן רגב אדמה יבש. השיחים מסביב נראים מתים, אך עדיין מחזיקים על ענפיהם עגבניות אדומות ובשרניות. "אין לי מים להשקות אותן וכוח-אדם לקטוף, אז ייבשתי הכול; כל מי שקונה עגבניות ביוקר, שיבוא ויראה כמה אנחנו מייבשים וזורקים".
עגבניה עגבניות / צלם: תמר מצפי
בדרך אל המשרד הקטן שלו חולף ממן על פני מספר וילות, ומספר כי כמחצית מתושבי המושב ויתרו על העיסוק בחקלאות. על הקיר במשרדו תלוי פוסטר עם הכיתוב "עגבנייה עושה לך שמח".
"מועצת הירקות כתבו את זה כשעגבניות עלו שקל, וזה היה ניסיון למתג אותן מחדש. אני, מבחינתי, רוצה שהן יימכרו ב-4-5 שקלים, לא יותר, אבל שיישאר מחיר קבוע".
ממן משתמש לרוב בשתילים במחיר של כ-70 אגורות, אך לעתים הם עשויים גם להגיע למחיר של 2.75 שקלים לשתיל. כעבור כ-70 יום - או 120 יום בתנאים קיצוניים של חום או של קור - העגבניות מתחילות לבצבץ. עונה רגילה נמשכת כ-4 חודשים, ובמהלכה העגבניות נקטפות בערך פעם ב-3 ימים.
על-פי תחשיב של שירות ההדרכה במשרד החקלאות, ההוצאות השוטפות של ציון וחבריו החקלאים (לא כולל השקעה, ולא כולל רווח) בגידול דונם עגבניות מגיעות ל-61 אלף שקל.
בואו נפרק את זה: הוצאות עבודה - 40%; שתילים - 2.5%; דשנים - 10%; חומדי הדברה - 6%; הכנת שטח לשתילה (לפעמים זו עבודה קבלנית) - 5%; הובלה עמלות שיווק חומרי אריזה 30%; ריבית והוצאות נוספות - 3.5%; והמים - 2.7%.
ממן מפשט את המשוואה. עלות ייצור של קילוגרם עגבניות, הוא אומר, נעה בין 1.80 ל-2.50 שקלים, והוא בדרך-כלל מקבל תמורתו כ-2 שקלים. את העגבניות הוא מוכר בשני אופנים: דרך הקו-אופ, שמוכר אותן בסניפי הרשת, ודרך כרמל ישראל, חברה-בת של אגרקסקו, המשווקת אותן לרשתות השיווק ולשווקים הסיטונאיים.
4. המובילים: שקל וחצי למשטח
ההובלה מהווה מרכיב חשוב בעלות הסופית של העגבנייה, זאת מאחר שרוב המגדלים פועלים בנגב ובערבה, אך רוב הצרכנים חיים במרכז הארץ. בחלק מהמקרים, כמו אצל כרמל ישראל, עלות ההובלה מגולגלת על המשווק. במקרים אחרים, החקלאי עצמו משלם לחברת הובלות, שמעבירה את העגבניות לשווקים הסיטונאיים ולרשתות השיווק.
לממן, למשל, יש מוביל קבוע, שגובה ממנו לפי מספר המשטחים שהוא שולח - בדרך-כלל עד 10, פעם ביומיים. בכל משטח יש 60 ארגזי עגבניות, שעל כל אחד מהם גובה המוביל שקל וחצי.
5. המשווקים: גובים 5% מסכום המכירה
חלק ממגדלי העגבניות, בעיקר הגדולים שבהם, מוכרים את תוצרתם ישירות לרשתות השיווק הגדולות. האחרים משתמשים במתווכים ובמשווקים למיניהם. סוג אחד של מנגנוני שיווק הוא השווקים הסיטונאיים. הסוג השני הוא חברות כגון כרמל ישראל, שתחת ידיה עוברים מדי שבוע 200 עד 250 טונות עגבניות מזנים שונים.
"אנחנו לא קונים תוצרת, אלא משווקים אותה", מדגיש בני גל, המקשר בין המגדלים למערכת השיווק של כרמל. "החקלאי נותן לנו את התוצרת, ואנחנו מעבירים אותה לרשתות השיווק ולשווקים הסיטונאיים. כשהסחורה נמכרת הוא מקבל את התמורה".
בכרמל הקשר עם המגדל מתחיל כבר כשהוא מתכנן את השנה. המגדל מציין בפני החברה את היעדים שלו, ולאחר שהיא בונה עבורו תוכנית שיווקית, שיתוף-הפעולה יוצא לדרך. בשעות הצהריים התוצרת יוצאת מהחקלאים בדרך-כלל במשאית של כרמל, ומגיעה בשעות הערב למרכז של החברה באשדוד, שם היא עוברת בקרת איכות.
"אם יש בעיה של איכות מעירים למגדל", אומר גל. "אם הבעיה קטסטרופלית, מחזירים את הסחורה".
בלילה, לאחר שבקרת האיכות מסתיימת, התוצרת, תחת המותג של אגרקסקו, נשלחת ליעד הסופי שלה, על-פי תכנון מוקדם.
"אנחנו נמצאים בשווקים כדי לבדוק שהתוצרת נמכרת במחיר הכי גבוה שאפשר להשיג באותו זמן נתון, ואז אנחנו דואגים להביא את הכסף אל המגדל", אומר גל. "אנחנו לוקחים 5% מסכום המכירה, וכך ברור לכולם שאנחנו רוצים להביא את המחיר הכי טוב, כי אז גם אנחנו נהנה יותר".
הנה עוד משהו שראוי לציין בנוגע למחירים: במועצת הירקות מבצעים מדי בוקר, בשעה 5 ליתר דיוק, סקירה של המחיר הסיטונאי. לאחר מכן הם מפרסמים את המחיר באתר האינטרנט של המועצה. המטרה היא לתת אינדיקציה לעוסקים בענף שיידעו מה המחיר צריך להיות בערך. חרף היותו בלתי מחייב, המחירון הזה תפס כוח, והרבה אנשים סוגרים עסקאות על בסיסו.
6. המוכרים: רווח של 25%-30%
"בננות ב-4 שקל", צועק אחד הבסטיונרים; "מנגו מאיה, מנגו מאיה, לאכול בזול!", מתפייט אחר. שישי בבוקר, שוק הכרמל בתל-אביב עמוס לעייפה. צעקות על עגבניות אין. גם הרוכלים מבינים שכשמחיר העגבניות התייקר כמעט פי 5, אין הרבה טעם לשחוק למענן את מיתרי הקול.
משה, 60, ירש את הבסטה בשוק מאביו, והוא עובד בה כבר 30 שנה. בניגוד לרוב סוחרי שוק הכרמל, לירקות של משה אין תג מחיר. "אני מוכר במחיר של השוק, כולם יודעים כמה זה עולה".
הוא נוסע לשוק הסיטונאי בצריפין 3-4 פעמים בשבוע ב-6 בבוקר, ומשם מביא את כל הסחורה שלו.
"קניתי את העגבניות ב-13 שקל לקילו, ואני מוכר אותן ב-15. בתקופות רגילות אני קונה אותן ב-2 שקלים ומוכר בין 3 ל-5 שקלים. יש בזה הרבה פחת: הובלה, קרטונים וסוג ב', שאותן אני לפעמים מוכר בזול כעגבניות לבישול. שכירות אני לא משלם, כי המקום שלי בדמי מפתח. אחרי הפחת אני בדרך-כלל עושה רווח של שקל לקילו. כשאני רואה שאנשים לא קונים, אז אני מוריד קצת את המחיר כדי לצמצם את ההפסדים".
בעלי בסטות אחרים מסרבים להתראיין. "צריך לירות בכל מי שמתראיין לתקשורת מהשוק הזה", אומר אחד מהם בעצבנות. "כל העיתונאים שפוטים של רשתות השיווק".
כך או כך, לרשתות השיווק יש אכן יותר יכולת להתמודד מול עליית מחירים שכזאת, בזכות האפשרות לספוג הפסדים במשך תקופה.
"בחודש האחרון אנחנו מפסידים 5%-10% על עגבניות, כי אני לא יכול להחזיק סניף או מחלקה בלי המוצר הזה", מגלה פוראז זועבי, מנהל קטגוריית ירקות בשופרסל. "אני לא כמו בסטה בשוק הכרמל שיכולה למכור את מה שזול. אנחנו חייבים להחזיק את כל המגוון".
מדי יום מקבלים סניפי שופרסל סחורה מחקלאים בודדים ומחברות, שכרמל ישראל היא אחת מהן, על בסיס תוכנית שנתית. "עם חלק מהספקים אנחנו עובדים כבר שנים, ונוצרו יחסי אמון, ולכן כשמנהלים איתם את המשא-ומתן עושים הערכה, ובדרך-כלל אין בעיה. יש קודים קבועים; פלוס מינוס לפי המחירון של מועצת הירקות. על עגבניות פרימיום אנחנו משלמים יותר מהמחירון".
מדי חודש מוכר שופרסל, על שלל סניפיו ומותגיו, בערך 1,500 טונות עגבניות, לעומת כ-1,700 שהוא רוכש. "הרווח שלנו נע סביב 25%-30%", אומר זועבי.
נכון להיום מוכרת הרשת עגבניות ב-12 שקל לקילוגרם. בשופרסל דיל, המותג הזול יותר, המחירים נעים בין 10 ל-11 שקל לקילוגרם.
"ללא ספק אנשים קונים עכשיו פחות עגבניות", קובע זועבי. לדבריו, "כל עוד המחיר לא חצה את ה-8 שקלים לקילו, לא היה שינוי בביקוש. מרגע שחצה את ה-8 שקלים, הביקוש התחיל לרדת".
כתבות
ני"ע
