לפטר או לא לפטר את פרננדז?

לפטר? ברור! / שרון בורנשטיין

1. העובדה שנבחרת ישראל לא תצליח גם הפעם להשתחל לטורניר גדול היא כבר עובדה כמעט מוגמרת. עובדה שקצת קשה להבין איך מתמודדים איתה: 44 שנים (לפחות) מחוץ למונדיאל או יורו היא סטייה סטטיסטית עצומה, שאפילו מחשבי-העל של פיפ"א לא יכולים להסביר. הרי במהלך הארבעה עשורים האלו של ההליכה במדבר, הגיעו לטורנירי הכדורגל הגדולים ביותר נבחרות הרבה יותר קיקיוניות מישראל. נבחרות שאין להם שחקנים מהפרמיירליג, מהליגה הספרדית, מהליגה הגרמנית. נבחרות שמגיעות ממדינות שמעולם לא שלחו נציגות לצ'מפיונס ליג, בעוד שאצלנו רשמו 4 העפלות ב-8 השנים האחרונות לליגה הטובה בעולם.

לכן, כל טורניר נוסף שעובר ואליו הנבחרת לא מעפילה מגדיל את הקושי בהבנת המציאות הלא שגרתית הזאת. אמנם אין כאן פס ייצור של ברזיל, ארגנטינה או הולנד, אבל בהחלט יש כאן חומר שאמור להספיק לאיזו העפלה מקרית. בהגנה אף פעם לא היינו משהו, אבל דווקא יש כאן שחקני התקפה עם טכניקה מופלאה ויכולות דריבל אדירות.

העובדה שההעפלה הזאת לא מגיעה, ולא מגיעה, ושוב לא מגיעה - מחייבת אותנו לא להאשים רק את השחקנים, אלא להביט גם למעלה. אנשי המקצוע שמאמנים את הנבחרת, אלו שאמורים לאתר את הכישרונות ולמצות מהם את המקסימום - נכשלים בצורה סדרתית.

לואיס פרננדז הוא עוד דוגמה לכישלון קולוסאלי.

2. אחת הסיבות העיקריות לכך שכדורגל נבחרות, גם ברמת המונדיאל או היורו, אף פעם לא מצליח להתעלות על מה שאנחנו רואים בצ'מפיונס ליג או בליגות הבכירות באירופה, היא בעיית התיאום. אתה לא יכול להיפגש פעם בכמה חודשים, עם שחקנים שמגיעים מעשרות קבוצות שונות, ופתאום להפוך אותם למכונה משומנת ומתואמת.

עניין התיאום קריטי בעיקר למשחק ההגנה, שם אי אפשר להסתמך על הברקות של כל מיני איתי שכטרים למיניהם: למשל, איך יוצאים כמו שצריך לתרגיל נבדל? במלכודת הזאת נפלה נבחרת ישראל השבוע. ביום שבת, היה זה אלרואי כהן ששבר את מלכודת הנבדל בגול השני של הקרואטים. והיוונים, הם סחטו פנדל אחרי שרמי גרשון לא יישר קו עם יתר שחקני ההגנה שלנו.

העניין בכדורגל נבחרות הוא לנסות למצוא פתרונות לחוסר התיאום. זה אף פעם לא יהיה מושלם כמו ברמת הקבוצות, אבל לפחות אפשר לנסות למזער נזקים. נבחרת ספרד, אלופת העולם ואלופת אירופה, הלכה על קונספט ברור בשנים האחרונות: מסתמכים על השלד של ברצלונה. בגמר המונדיאל האחרון, למשל, עלו בהרכב 6 שחקנים של ברצלונה.

הבעיה של פרננדז היא שלא נעשה שום ניסיון מצדו למזער נזקים. ארבעה משחקים בלבד בתוך הקמפיין, והוא כבר שיתף 21 שחקנים שונים (!) במשחקי הנבחרת. ההרכבים התחלפו בכל משחק. במקום לנסות להפוך את הנבחרת הזאת לקבוצה, פרננדז השתמש בה כחוות הניסויים הפרטית שלו. פלא שהניסויים נכשלו?

 איתי שכטר, נבחרת ישראל מול נבחרת יוון, מוקדמות יורו 2012 / צילום: רויטרס

ולא רק שפרננדז שיתף יותר מדי שחקנים - במסגרת חוות הניסויים של מדען הטילים פרננדז, שחקנים פשוט לא הוצבו בעמדות שלהם. קשר ימני שהופך למגן שמאלי או מגן ימני (אלרואי כהן), קשר אחורי שהופך לבלם (תמיר כהן), קשר 50/50 שפתאום משחק על הכנף (גולסה), וקשר ימני או שמאלי שלפתע צריך לתפקד כפליימייקר והמושיע של האומה כולה (ורמוט).

הביאו לכאן מאמן זר כדי שיוציא מהכדורגלן הישראלי את מה שהמאמנים המקומיים לא הצליחו. במקום זה, קיבלנו מאמן שרוצה להמציא כאן מחדש את הכדורגל.

3. אם היתה כאן התאחדות כדורגל עשירה, היא היתה מפטרת מחר את פרננדז ומביאה במקומו מאמן טוב יותר. יקר יותר. אחד שכבר עשה דברים משמעותיים יותר מפרננדז בקריירה שלו. זה הדבר הנכון לעשות, כי ששת המשחקים שנותרו בקמפיין האבוד הזה יכולים להיות הכנה לקמפיין מוקדמות מונדיאל 2014 (פרננדז התחיל להתכונן לקמפיין הנוכחי רק בחודש מאי האחרון, אז טרח בפעם הראשונה להגיע לצפות במשחק מליגת העל).

אבל ההתאחדות לא יכולה כנראה להיכנס להוצאה הזאת. ולכן שוב יתנו לפרננדז לסיים חוזה ולסיים קמפיין.

משרת מאמן נבחרת ישראל הפכה לבטוחה ביותר בכדורגל העולמי: כולם מסיימים חוזה, כולם נשארים עד הגונג האחרון. אווירה כזאת לא יכולה להיות בנבחרת או בקבוצה מקצוענית ששואפים בה להישגיות. בכל הקשור למאמנים שהיא מעסיקה, נבחרת ישראל הפכה להיות חברת החשמל. גם משכורת מפנקת, גם קביעות. בלי שום קשר לתפוקה.

תחת האווירה הזאת, אל תצפו לשינוי מהותי בהישגיות בקמפיין הבא, ובזה שאחריו, ובזה שאחריו.

----

לפטר? עוד לא / טל וולק

1. אז מה אתם אומרים, כרטיס טיסה בכיוון אחד לפאריז? לואיס הולך הביתה לחופשה כפויה, או שלואיס נשאר עוד קצת לראות קלטות במשרדי ההתאחדות מהבוקר עד הערב? כלומר זה די ברור: אנחנו הרי עולים סדרתיים ליורו ולמונדיאל, והפעם הגיע מאמן זר-יקר-שאפילו לא מתאמץ לדבר את השפה (מקלל אותנו בצרפתית בשיחות פרטיות?) ובזבז את הדור הכי טוב-מוכשר-אינטיליגנטי בכדורגל הישראלי עם הפסדים מפתיעים לקרואטיה ויוון.

נוצרה כאן תרבות דיון אחת סביב הנבחרת והיא עניינו של המאמן הלאומי. ינצח? יישאר. יפסיד? שיעוף קיבינימט. זה נוח לפרשנים, עוד יותר נוח לשחקנים. יש שורה תחתונה והיא מקצרת כל דיון ענייני משעמם על תהליכים ומטרות וכו' וכו'.

לפרננדז יש חלק לא מבוטל במה שקרה השבוע. עם זימונים הזויים או שחקנים שלא משחקים בעמדה הטבעית שלהם. רק שיש עוד כמה סוגיות אובייקטיביות לפני שמגיעים ללואיס. למשל, הכדורגל הישראלי כבר שנים שלא מייצר מגן שמאלי או מגן ימני באיכות סבירה. חוץ מאיתי שכטר, אין לנו גם חלוצים כרגע. קולאוטי גמר את הסוס, בן סהר בכושר נורא, ברדה וארבייטמן הם שחקנים כל כך טובים עד שהצליחו למצוא קבוצה בינונית בבלגיה שתיקח אותם. מה שכן יש לנו זה טונה של קשרים אחוריים טובים. אבל מה לעשות שכאלו צריך רק שניים על המגרש. ואיך שלא תסדרו את זה, מה שנשאר זה לאלתר. מאז הגיע לואיס הוא מנסה לאלתר. מושך את השמיכה מכאן לשם, מנסה לכפות שיטות משחק שיסתירו את החוסרים. ומגלה שבכל פעם יש בור חדש והשמיכה קצרה ועלובה.

2. יש אשמים גדולים יותר מלואיס. אבל הם כבר בדרכם אל האושר למשחק פרמיירליג של בלקפול. דווקא במקומות שלואיס ניסה השבוע לאלתר לא קרו אסונות גדולים. דווקא הבאנקרים שלו, שכל הפרשנים היו שמים אותם בכל הרכב אפשרי מול קרואטיה ויוון, הם אלו שהרסו לו (ולנו) את השבוע. איך הוסט הדיון מחלקו של דקל קינן בשבוע הזה? קינן אשם בשני המשחקים האחרונים יותר מכל אחד: פעם אחת בהכשלה מול קרואטיה שמתאימה לשחקן ליגה ארצית, ונגד יוון, כשהתברר שממדי הגוף הגדולים שלו לא מבטאים את צמצום הפערים שלנו ברמה הפיזית מאירופה, אלא עודף משקל שגרם לו לרוץ במקום כשניסה לרדוף אחרי חלוץ יווני (אבל הרי יותר נוח להאשים את רמי גרשון ששבר את קו הנבדל, לא? כמו שיותר נוח להאשים את אלרואי כהן ששבר את קו הנבדל מול קרואטיה).

 דקל קינן, נבחרת ישראל מול נבחרת יוון, מוקדמות יורו 2012 / צילום: רויטרס

השני הוא הבאנקר-ג'וקר גילי ורמוט, שבטח יבריק השבת בדרבי התל-אביבי אחרי שיצא לשבוע מנוחה: ההשפעה שלו על המשחק מול קרואטיה היתה אפס, ואת הגול מול יוון נתנה הנבחרת עוד כשישב על הספסל.

3. האם נבחרת ישראל נכשלה? כישלון הוא עניין של קביעת מטרות. אם המטרה היתה להעפיל ליורו כמו שלוזון הכריז, אז מאחר ולא אבדו עדיין הסיכויים צריך להיות הוגנים עם לואיס ולתת לו להמשיך. שני המשחקים הבאים הם בבית מול גאורגיה ולטביה, ואם ננצח בטעות פתאום יתברר שהסיכויים כבר לא אפסיים, הקמפיין חי ולואיס כוכב עליון. העניין היותר בעייתי הוא דווקא אחר. אחרי ארבעה משחקים אף אחד לא יודע באמת איזו נבחרת מנסה פרננדז לייצר והאם הוא יודע מה הוא עושה. מה השיטה של הנבחרת? יש חשש כבד שגם פרננדז לא יודע כרגע. עכשיו אפשר לדבר על המהות של שיטת משחק: שהיא הדיון השני הכי עקרוני אחרי הדיון בעניין המאמן. האם שיטת משחק היא עניין מתמטי שחייב להיות מוכתב מתחילת קמפיין ועד סופו? גם זו שאלה שאין עליה תשובה.

לקשטן היתה שיטה. שיטה ברורה: לא לשחק כדורגל (אבל להעמיד הרכבים פוליטיים-שמרניים שנתפשים כנורמליים בשיח הציבורי). גם אצל גרנט היתה שיטה: לעקר את המשחק של היריב ולחיות מהמזל (ולהעמיד הרכבים פוליטיים-שמרניים וכו' וכו'), ואיכשהו להרוויח עוד קמפיין אחרי קמפיין ראשון מחריד שלקראת סיומו הגיע לשיא עם 2-2 מול מלטה. פרננדז טוען שהוא מחפש עדיין מה טוב בשביל הנבחרת. החופש שהוא לוקח לעצמו לבדוק מוגזם? הרי גם בשביל זה הביאו לכאן מאמן זר: כדי שיהיה חף מכל השפעה של מה שקורה כאן. ייתכן שהוא לקח את זה רחוק מדי. אבל יכול להיות שאחרי ארבעה משחקים, פרננדז יתחיל להבין שהוא ראה מספיק ויתחיל להתכנס לתוך תבנית מסוימת ואיתה לרוץ. יכול להיות.

4. גם ליו"ר ההתאחדות יש חלק בכישלון היחסי, מלבד הניסיון לקבוע מטרות לא ריאליות על עלייה. על ההחלטה להישאר באצטדיון ר"ג נמאס לדבר למרות שברור שהמוטיב של יתרון בית לא קיים במחראה שליד קניון אילון (מעניין ששני המשחקים היותר טובים של ישראל היו בחוץ). ההחלטה הפופוליסטית שלקח היו"ר לא לשחק ביום שישי בגלל "קדושת השבת" היא החלטה מקצועית גרועה: לצמד המשחקים הכי קריטי בקמפיין הגיעה הנבחרת עם יום מנוחה אחד פחות, בהשוואה ליוון ששיחקה ביום שישי ושאת שני המשחקים קיימה אצלה בבית ואפילו לא בזבזה זמן על טיסות.

זה לא אומר שהנבחרת שפכה לאגר בגלל האקסטרה יום הזה. אבל בשורה התחתונה: זה עוד יום לגבש תובנות, לבדוק שחקנים, עוד יום להתאושש, עוד יום להתרחק מהתחושות הגרועות של קרואטיה. לא יודע אם קינן היה רץ יותר מהר עם עוד יום התאוששות לרגליים, אבל למה להעמיד מראש את הנבחרת בעמדת נחיתות פיזית בגלל שיקולים של ימי האבן?

5. אני לא יודע אם פרננדז הוא המאמן הזר שהכי התאים לנבחרת ערב הקמפיין. אבל אין קוסמים. ובסופו של דבר גם מאמנים מוכחים, עם שיטה מוכחת ומנצחת, שמשלמים להם כסף עצום, מגלים שלא תמיד הכל קשור בהם. חוס הידינק שהביא את רוסיה לחצי גמר יורו 2008, שנתיים מאוחר יותר עם אותה נבחרת לא עבר את סלובניה בפלייאוף ונכשל בהעפלה למונדיאל בדרא"פ. השבוע, בזמן שפרננדז הדהים את העולם עם הפסדים לקרואטיה ויוון, הידינק הוביל נבחרת קצת יותר גדולה (טורקיה) לתבוסה בגרמניה, וביום שלישי להפסד מעליב 1-0 באזרבייג'אן.