זמן להיות אופטימי או פסימי?

בשבוע שעבר עסקנו בעליות ובמורדות של ההשקעה בסין. דיברנו על מניות מתרסקות וממריאות, ועל הקושי בקבלת החלטות מסחר במניות כל כך תנודתיות. כמובן שכשנוצר קושי, או כשישנו אירוע כמו עם DGW, עולה השאלה למה צריך את זה. צריך כי סין היא המנוע הכלכלי העולמי, וכי עדיין סביר שבעתיד יצטער מי שלא קנה היום מניות סיניות. אני אוסיף גם, שבריחה מקושי היא לא אסטרטגיית ההשקעה שלי. למידה מטעויות וניסיון לשבת טוב יותר על האוכף הם התהליך הבריא. למשל, אפשר להגן על מניות סיניות קטנות עם אופציות PUT מחוץ לכסף.

חיזוק להשקעה בסין קבלתי שוב מוורן באפט. הוא אמר בצורה פשוטה, שאני לא הייתי מרשה לעצמי, כי "כמעט כולם, אפילו ילד בכיתה ג' בארה"ב, יכולים לראות שהכלכלה הזו משגשגת... המהפך שעבר על סין אינו דומה לשום דבר אחר שקרה בהיסטוריה". באפט הוסיף שהוא מצפה למצוא הזדמנויות נרחבות בסין, וכי היא מקום "הגיוני" להשקיע בו. מבחינתי, האמירות והמעשים של באפט שווים יותר מאלף ספקולציות של פרשנים. אני נשאר בפנים, על השור המשתולל.

עוד מחשבה על DGW

הירידה החדה של Duoyuan Global Water עדיין מטרידה אותנו בשאלה מה ניתן ללמוד ממנה והאם למכור או לקנות את המניה. ישנה אפשרות כי התשלומים הבלתי מוסברים של Duoyuan Printing, החברה ה"בעייתית" שהבעלים שלה הם גם בעלי DGW הם תשלומים ש"אי אפשר להסביר אותם" שכן הם "קצת אפורים". האם המשמעות היא חיובית או שלילית למניה - זה כבר בעיני המתבונן.

היא כמובן שלילית, אם הדבר נכון, מההיבטים הטריוויאליים של שמירה על החוק ותרבות ארגונית. אבל, יכול להיות שיש הסברים גרועים יותר, כך שמציאות כזו ביחס ל-DYP היא בבחינת הרע במיעוטו.

בדרך ל-10 שנים טובות?

מחשבתם של המשקיעים בוול-סטריט מופרעת מההתקפה הצולבת של רואי השחורות - רוביני, וויטני וחבריהם, מול אלו הסבורים ששוקי המניות מהווים פוטנציאל השקעה. השווקים בינתיים מצדדים באופטימיים, ובשבוע שעבר נתקלתי בראיון אופטימי ומעניין עם מייק הולנד, יו"ר חברת ההשקעות Holland & Company. הולנד מכיר את השוק מ-1968 ועבד בעבר בבתי ההשקעות הגדולים של וול-סטריט. אחרי שסייר בסין וביקר בחברות שהקרנות שלו משקיעות בהן, הולנד מעריך שחברות אמריקניות שעושות עסקים בסין ימשיכו ליהנות מתוצאות טובות (ומחזק בכך גם את הפוטנציאל של GE אליו התייחסתי בשבוע שעבר, בהקשר של אנרגיית הרוח). עוד, הוא מציין את פעילות ההמרצה של הממשל הסיני, שכוללת השקעה בתשתיות כמו רכבת תחתית בשנחאי ורכבות מהירות בסין רבתי, ואומר שארה"ב צריכה ללמוד משהו בעניין הזה מהסינים. מי שמחפש להשקיע במקום עם צמיחה, אומר הולנד, צריך להשקיע בסין.

כאשר נשאל ביחס לסיכונים הפוליטיים ולבעיות משפטיות בסין, הולנד אמר כי הסיכונים ידועים והדרך לבחון אותם היא מנקודת המבט של האינטרס הסיני. הדברים ינועו בכיוון של האינטרס הזה.

ביחס לשוק האמריקני, אומר הולנד, גם שם יש הזדמנויות השקעה מעניינות, וגזר דין המוות שמייחסים חלק מהכלכלנים לכלכלה האמריקנית הוא זה שיוצר את ההזדמנויות. חברות כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון, מקדונלד'ס או אינטל, שיש להן פעילות גלובלית ענפה, הן אפשרויות עדיפות על פני ההשקעות בריבית חסרת הסיכון. הן משלמות דיבידנד וגם יתנו תשואה טובה כשהשווקים יעלו. כאשר מסתכלים על תשואת ההשקעות הכספיות בהשוואה למניות, המסקנה היא עליית המניות ב-10 השנים הבאות.

כמנהלי תיק מניות, הדברים של הולנד בוודאי מחזקים אותנו בהדיפת הפחד שמשרים רואי השחורות. אני מציע גם לחסידי רוביני ונביאי חורבן הכלכלה לחשוב גם על האפשרות השנייה שהולנד מציע. בכל מקרה, אנחנו נצמדים לגרפים בשביל ההחלטה הסופית. שמירה על ראש פתוח הכרחית לתחזוקת הפתיחות למסר של הגרפים, בין אם הוא מסר של עלייה או של ירידה.

GE שווה 19.22 דולר

אם כבר הזכרנו את GE, מאמר אחר בפורבס מתייחס למניות הדאו ג'ונס על פי דירוגן במנוע הדירוג של ValuEngine.com. המאמר מציין שרק שתי מניות דאו מקבלות המלצת קנייה על פי המודל - בואינג מקבלת המלצת קנייה ו-GE המלצת קנייה חזקה. המחיר ההוגן שלה על פי המודל הוא 19.22 דולר.

איזו מגמת ריבית טובה לשוק?

מי שדווקא מאזן את התמונה השבוע היא המחלקה האסטרטגית של אופנהיימר, שעד כה הלכה יד ביד עם הראלי בשווקים. שם מציינים שדווקא העלאת ריבית תטיב עם השווקים, שההיסטוריה מלמדת כי עלו במיוחד אחרי התנעת תהליך של העלאת ריבית. מהלך זה מהווה איתות לעוצמת הכלכלה. תקופה ממושכת של הקפאת ריבית דווקא מחלישה את שוקי המניות, וירידת ריבית פוגעת בסקטורי האנרגיה, התעשייה והסחורות. כיום נותנים באופנהיימר המלצת "תשואת יתר" לסקטורים: צריכה מחזורית, תעשייה וטכנולוגיה (תואם גם את הניתוח הטכני) ו"תשואת חסר" לאנרגיה, תקשורת ותשתיות ציבוריות.

מנה אחרונה של פסימיות

מאמר מעניין המתפרסם באתר Business Insider מציין 11 מגמות ארוכות טווח ההורסות את הכלכלה האמריקנית: ירידה בפעילות התעשייתית שמשמעותה אובדן מקומות עבודה; גירעון במאזן המסחרי; התכווצות המעמד הבינוני; התנפחות הממשל; עלייה בחוב הלאומי; ירידת ערך הדולר; בועת הנגזרות; כשלי מערכת הבריאות; התרכזות העושר הפיננסי במספר הולך ופוחת של ידיים; התפשטות השחיתות בוול-סטריט; צונאמי הפרישה לגמלאות של בייבי-בומרס.

סביר שבעיות אלו לא ייעלמו מהר, אם בכלל. השאלה אילו פתרונות יימצאו להן ואיך תתפתח כלכלת העולם, תוך פריצת מעגל הבעיות, היא השאלה המסקרנת לשנים הקרובות. מעבר לתשובה שנשלפת אוטומטית מהמותן, שסין היא המנוע, נרצה לחפש תשובות נוספות. הודו, אוסטרליה, קנדה ומדינות אסיאתיות כמו דרום קוריאה, סינגפור ועוד, יכולות להיות כוח החילוץ.

זיו סגל - A level 2 Chartered Market Technician - CMT. יועץ ניתוח טכני לאקסיומה בית השקעות. הטור נכתב מספר ימים לפני פרסומו.

אין לראות בטור המלצה לרכישה/מכירה של ניירות ערך ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם. זיו ו/או לקוחותיו עשויים להחזיק בניירות ערך או נגזרי ניירות ערך המוזכרים כאן.