למי העיר הזאת שייכת?

מכבי. אתה מסתכל על מכבי ושואל את עצמך מה אתה יכול ללמוד עליה. היא ניצחה ארבעה משחקים רצוף, היא לא נהגה לעשות את זה בעונות קודמות. היא ניצחה משחקים שבאופן מסורתי היתה נופלת בהם לאור האופן שבו הם התפתחו. אי אפשר להתרגש מנתונים כאלה. הם לא אינדיקציה לכלום. אלה סכנין והפועל פ"ת שנוצחו פה. לכל היותר יכולים הנתונים האלה להעיד על העונות הקודמות שלה.

המשחק של מכבי נראה עד עכשיו בדמותו של המנג'ר שלה: היא נעדרת כל קבוצתיות. פה ושם הברקה גאונית של יצירתיות פוטנציאלית, ברוב הזמן תרדמת. נדמה שמדובר ביד מכוון. נמני היה שחקן קבוצתי מאד כשרצה בכך. ברוב הזמן הוא לא רצה. הקבוצות המפוארות שהיה שותף להן, הורכבו משחקנים שונים מאד באופיים משלו. הקריירה של נמני היתה תלוית סביבה. הוא עצמו, כשחקן בודד, לא היה שחקן לתלות עליו קבוצה.

מפלס הדקות המבריקות של מכבי אולי יעלה ככל שתתקדם העונה ואיתה הניצחונות, אבל נדמה שמכבי לא תתחבר לעולם לכדי קבוצה מגובשת היררכיה. פשוט מפני שהיא לא נבנתה כקבוצה. אין במכבי את השחקן בקישור שלוקח את הקבוצה הזאת על הגב שלו והופך אותה ליחידה מגובשת. ורמוט כזה בהפועל וקטן בחיפה, לטוב ולרע. פעם קראו לפונקציה הזאת עושה משחק. אם יתפתח השחקן הזה במכבי, היא תיראה קבוצה שונה.

כבר כמה שנים טובות מושווים שחקנים שמובאים למכבי לנמני. פעם היה זה שבחון, אחריו בוזגלו, בעונה שעברה אילייב והעונה מדוניאנין. גורם תורן בהנהלה אומר עליהם בכל שנה ש"הבאנו שחקן כמו נמני". זה מעניין. ההנהלות מתחלפות ואיתן השחקנים, אבל נמני וההשוואה נותרים איתן. נדמה לי שאותם גורמים בהנהלה לא ערים לפרובלמאטיקה שבהשוואה. האופן בו התפתחו הקריירות של שבחון, אילייב ובוזגלו במכבי, מעיד משהו על הפרובלמאטיקה.

 האריס מדוניאנין / צילום: רויטרס

הקונספציה סביבה נבנתה מכבי העונה, גורסת שלליגה הישראלית מספיקה התקפה קטלנית כדי לייצר אליפות. כל אפשרות אחרת ביחס לבנייה שלה מעידה על חוסר הבנה בסיסית בכדורגל. אתה לא יכול להסתכל על סבן, סטרול וקפילוטו, ולהגיד לעצמך שהם ראויים להיות חלק מהגנה של אלופה. אי הנוחות גדלה אם אתה מסובב את מבטך לאחור ומבחין בראשו של שטראובר מבצבץ מאחוריהם.

שטראובר שוער מצוין כשהוא לא חושב. כל הקונספציה מאחוריו נשענת על אינסטינקטים. הוא גם לא מאיים. אניימה שוער מאיים. שוער לא יכול להרשות לעצמו להיות בו זמנית גם לא אינטליגנט וגם לא מאיים. השילוב הזה נוטה להביך. יש משהו בשטראובר שהוא עדיין דומה מדי לפניה של מכבי כולה. נמני עצמו לא מאמין בהגנה שלו. ניבאלדו נפצע לו לחודשיים והוא בהיסטריה רץ וקנה את פאביצ'ביץ'. מהמקריות ההיסטרית הזאת נולדה בינתיים ההברקה הכי טובה בהגנה שלה.

ההנחה במכבי אמרה שבליגה הזאת גם הגנה כזאת תספיק. שים לפניהם קשר אחורי מפרק התקפות כמו סידיבה, גם אם הוא קצת איטי, ואת כל היתר תרכיב מסקוררים פוטנציאלים. אם תסתובב הרבה זמן באזור הרחבה של קבוצות הליגה הישראלית, מתישהו גם תבקיע. זאת לא הנחה מופרכת. היא אולי לא לגמרי מקצועית ויש בה סיכון, אבל היא בהחלט לא משוללת היגיון.

קבוצה כזאת במיוחד צריכה את הזמן שלה לחבר ניצחונות, כדי לייצר ממנו מומנטום. אין שם שחקנים עם אישיות בטון יצוק ואין שם קילומטרז' משותף של כמה עונות ביחד. במובן הזה, רצף הניצחונות של מכבי עד עכשיו חשוב יותר מהאופן בו הם הושגו. הבעיה היא שלא ברור כמה שווה מכבי באמת גם אם היא תמקסם את עצמה. הספיק שער מקרי אומלל של אשדוד מבישול של שטראובר, כדי שהמעורערות של הקבוצה הזאת תצוף החוצה באותו משחק. אלופה אמיתית פשוט היתה שמה לאשדוד את השלישי.

הדרבי נחוץ למכבי להראות שסדרי העולם השתנו. בליגה שברירית כמו ליגת העל, ניצחון בדרבי, ומכבי יכולה לעלות על מסלול מהיר לאליפות, נישאת על גלי האינרציה. זאת אמירה. מכבי צריכה לתבוע לעצמה את המשחק הזה. קבוצות גדולות עושות את זה. דרבי זה משחק שאם אתה מנצח אותו, אז אחר-כך הרבה יותר קל לך לכבוש את הגול השלישי באשדוד.

הפועל. אתה מסתכל על הפועל ושואל את עצמך אם היא באמת חורקת או שהיא פשוט נכנסת לליגה בהדרגתיות. בשלב הזה של הכדורגל הישראלי, לפחות כשהדברים נוגעים לחיפה והפועל, הגיעה השעה להניח לתירוץ הריצה במקביל בצ'מפיונס. חיפה הוכיחה את זה בעונה שעברה. את האליפות הפסידה חיפה בגלל השבריריות שלה, ולא כי היו לה שישה משחקים עודפים נגד יריבות אירופיות.

הפועל של העונה היא קבוצה תחת ציפייה. פה טמון ההבדל העיקרי מבחינתה בין העונה לעונה שעברה. כשמדובר בכדורגלן הישראלי, זה עלול להתגלות כהבדל קריטי. בניגוד למכבי, אנחנו יודעים למה הפועל מסוגלת. היא הראתה את זה מספיק פעמים בעבר. כשהשחקנים בהפועל עלו למגרש מבוסמים, הם חטפו רביעייה מקרית שמונה. כשהם הבינו את מקומם, הם שמו שלישייה שבוע אחר כך בנתניה.

ההבדל המהותי בין הפועל למכבי הוא בהיותה של הפועל קבוצה מאומנת. היא נבנתה במחשבה והתוצאה היתה ששחקנים בסגל שלה הוציאו מעצמם יכולות שגם הם לא חשבו שיש בהם. אם נשתמש לרגע באמירה המאוסה כל כך מתחום הספורט, הפועל כמו זו שהכרנו עד היום, היא קבוצה שהשלם גדול מסך חלקיה; מכבי אלופה היא קבוצה שהשלם יהיה בגודל סך חלקיה. ככה זה כשאתה בונה קבוצה ב-115 מיליון שקל.

 איתי שכטר, הפועל ת

כבודדים, השחקנים בהפועל מרשימים הרבה פחות. אתה יכול לעגל פינות בליהוק של באדיר, כשיש לידו את דה סילבה ואת אניימה מאחוריו. פתאום, עם שילוב כזה, גם באדיר נהיה שפיץ. שכטר מראה יכולות שלא הכרנו כבר כמה שנים משחקן ישראלי. הוא לא מושפע לרעה מהציפיות, הוא ניזון מהן.

הפועל היא לא סכנין. היא לא אמורה להתרגש ממכבי. השחקנים של הפועל צריכים לעצום לרגע את העיניים, ולחזור למוד שאפיין אותם בעונה שעברה. הם צריכים להזכיר לעצמם שמאחורי כל מסע הרכש שעשו במכבי, מסתתרים שטראובר וסטרול. זה נשמע פחות מאיים ככה. ואז לשחק את הכדורגל שהם שיחקו בגביע הטוטו לפני חודשיים. זה אולי נגמר רק 2-3, בפועל לא היה שם שום פייט.

התוצאה של הדרבי תוכל לספק את התשובה לשאלה מפתיחת הפסקה על הפועל.