אמריקה, שלב הסיכומים

נדמה כי אין אדם חושב, בעל ידע סביר בהיסטוריה, שלא צפה באירועי ה-11 בספטמבר ולא יכול היה שלא לחשוב האם כך הרגיש בן אחד הכפרים כשראה את המוני הברברים דוהרים בדרכם להחריב את רומא, או במילים אחרות: יכול להיות שזה נגמר?

אני יודע שההשוואה הבאה תישמע מעט מוזרה, אבל מאחר שצר עולמי כעולם נמלה, אני מוכרח לשוב אל יציעי הכדורגל (אולי כיס ההתנגדות האחרון שנותר עומד בפני האמריקנה): כבר למדתי שכאשר אוהדי מנצ'סטר יונייטד למשל, שרים ביציע על ג'ורג'י בסט ואריק קאנטונה, כוכבי העבר של המועדון, הרי זה רק מפני שדלות החומר שעל הדשא מעוררת געגועים לימים רחוקים.

ייתכן שמוקדם עדיין לדון בסופה של ארצות-הברית של אמריקה כפי שהכרנוה, מה שבטוח הוא שמכל האימפריות בתולדות המין האנושי, יש לנו את הכלים הטובים ביותר לדון בשורשיה. על כך בעצם הסדרה המרתקת הזאת, אפוס היסטורי ענק שמתחיל עוד לפני שיצאה ה"מייפלאואר" לדרכה, ומסתיים עם קריסתו של מרכז הסחר העולמי.

הפרק הראשון בסדרה (שהייתה מועמדת לשלושה פרסי אמי, וזכתה לבסוף רק באחד, זניח, בתחום העריכה הקולית) "מורדים", עוסק בהתגבשותו של הרעיון האמריקני, ובקרע עם היבשת הישנה שלבשה דמות של פקידי מס אנגלים. בימים שבהם הביטוי "מסיבת התה של בוסטון" זוכה לתחייה כערגה רפובליקנית לימים שכנראה לא ישובו עוד - מרתק להביט לאחור ולזכור איך בעצם הכול התחיל.

חובבי היסטוריה לא יוכלו להחמיץ את הסדרה הזאת, וחובבי האקטואליה - מוטב שיעשירו את עולמם בקצת רקע היסטורי.