היו לי פעם שני חברים. יותר מ-20 שנה חרשנו יחד בשדות החיים. הם יכולים היו לספר לי הכול, ואני הייתי מפקיד את חיי בידיהם ללא היסוס, כמו שעשיתי לא פעם בשדה הקרב, ויעידו הצל"שים.
ואז אחד מהם קנה iPhone. עצוב היה לראות גבר במיטב שנותיו מתנהג כמו ילדה קטנה, אבל הנחתי שזה יעבור לו די מהר. חיכיתי שבועיים-שלושה, שבמהלכם נאלצתי לשמוע, שוב ושוב, שירי הלל משתפכים למכשיר, ומה שיותר גרוע - לחזות ברעי המאוהב מלקק את ה-iPhone, מלטף אותו ולוחש באוזנו דברי כיבושין.
זה היה מביך. אחרי כמה זמן הוא הוריד אפליקציה של חתול, והיה מדגדג וצובט אותו כשהיינו יושבים יחד לקפה של בוקר. נכלם, הייתי מסב ממנו את מבטי.
שמע, אמרתי לו, לא אכפת לי איך אתה מבלה את זמנך הפנוי, למעשה אני מעדיף שלא לדעת, אבל בדקות המעטות שאני מוצא בשבילך בתוך סדר יומי העמוס, במירוץ המטורף של החיים, אני מצפה שתהיה פה בשבילי 150%, כן?
תראה, אמר לי חברי, יש לי אפליקציה שאומרת איפה יש מונית פנויה. 20 שנה לא נסעת במונית, חתיכת קמצן, אמרתי, הטחתי ערימה של שטרות על השולחן ויצאתי בלי להפנות את מבטי לאחור.
אפליקציה של בדידות
לפני כמה ימים אני יושב על הבר עם החבר שנותר לי ומבכה באוזניו את המעבר של חברנו המשותף לצד האפל. אני חושש שאיבדנו אותו לנצח, אני אומר, בפעם האחרונה ששמעתי ממנו הוא הוריד אפליקציה של בר רפאלי.
המהום לא משכנע הגיע מצד ידידי. שמע, אמר לי, בעניין הזה... אה... רציתי להגיד לך משהו, אתה שומע, המממ... לא יודע איך לומר לך את זה, אבל....
לא, אמרתי, אני לא רוצה לשמוע, בבקשה תגיד לי שזה לא נכון. ידידי רק תקע מבט בתקרה, עושה את עצמו מתעניין במשהו. עכשיו שתבינו, אני מדבר פה על גבר שלא מפחד מדבר. הדברים שראיתי אותו עושה, אתם לא תאמינו. אבל עכשיו הוא ישב שם בדממה.
רגע ארוך עבר עלינו בשתיקה מייסרת. אפשר היה לשמוע את ציפורני הזמן חורטות על לוח הנצח. כמה זמן זה כבר קורה ואתה לא מספר לי, שאלתי. שבועיים, ענה. אל תגיד לי שגם אתה מדגדג חתולים בטלפון שלך, לחשתי.
מה פתאום, אמר חברי הטוב והעוד מעט לשעבר, יש לי משהו יותר טוב. ואז הוא שלף iPhone, צילם אותי והתחיל לעוות את התמונה ולצייר עליה. הרגשתי סחרחר. גדול, לא? שאל ידידי, ומיד הראה לי אפליקציה שאם אתה משקשק את המכשיר אז כאילו משהו נשבר בו.
ובדיוק אז, כשחשבתי ששום דבר כבר לא יכול להיות גרוע יותר, הגיע החבר הראשון, והשניים התחילו להתעסק במכשירי ה-iPhone שלהם ביחד. לו רק יכולתי לא לראות את שראיתי, אבל ראיתי.
לעולם לא אשוב להיות אותו אדם. מעכשיו תהיינה הבדידות והעצבות בנות לווייתי היחידות. קוראים יקרים, אם יום אחד יהיה לי iPhone, אנא מכם - התגנבו מאחוריי ותיקעו בי כדור בעורף.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
