פרשת רוני - קומבינה של סר אלכס?

הנה תיאוריית הקונספירציה של חלק מאוהדי מנצ'סטר יונייטד, במשפט אחד: סר אלכס פרגוסון, מכר את נשמתו לשטן, ולשטן, אם היה למישהו ספק, קוראים ביציעי אולד טראפורד, מלקולם גלייזר. התיאוריה אומרת כך: פרגי, ללא ספק המנג'ר הגדול ביותר במועדון מאז מאט באזבי, ואחד הגדולים בתולדות הכדורגל בכלל, איש הברזל, היה תמיד חלש כשהדברים אמורים בכסף: מילא החשש לקומבינות אסורות עם בנו, סוכן השחקנים, אבל על רקע "שבוע וויין רוני", נזכרו כולם בנעל שהטיח פרגי לכיוון דייויד בקהאם, בתזמון מופלא עם הרצון של הבעלים אז, מגיאר ומקמנוס, למכור אותו לכל המרבה במחיר, קרי ריאל מדריד.

אפרופו מגיאר ומקמנוס: מתי עלו יחסיהם עם המנג'ר על שרטון? כאשר התעוררה מחלוקת כספית על רקע זכויות ההרבעה של סוס המרוצים שהעניקו לו במתנה, כלומר, שוב כסף. פתאום האוהדים מגלים כאן דפוס: פרגי היה זה שהכשיר עבור ההנהלה את המעבר של בקס ורונאלדו למדריד. פרגי היה זה ששידר, רק לפני שנה וחצי - שאין כל דחיפות לרכוש את קרלוס טבז - למרות קופת מזומנים אדירה של 90 מיליון אירו ממכירת כריסטיאנו רונאלדו, והצליח להעניק לעזיבה של טבז על רקע כספי, גושפנקא מקצועית. פרגי היה זה שהכריז בקיץ שעבר, על רקע אותה קופה, ש"אין שחקנים בשוק", ופרגי היה זה שבקיץ, על רקע חרם מנויים מצד האוהדים, שנראה לפתע אפקטיבי, גיבה את ההנהלה והכריז ש"לא היה שחקן שרציתי להביא למועדון ונעניתי בסירוב מצד ההנהלה".

זה היה המשפט שבו החלו לראשונה, אוהדי יונייטד, לנוע בכיסאות שבסטרטפורד אנד בתחושה של אי נוחות: האם פרגי חושב באמת שסקולס, גיגס, נוויל ו-ון דר סאר, עם יותר מ-150 שנים משותפות, יכולים לשאת את הקבוצה עוד עונה? האם לא ראה את כל מה שאוהד כדורגל פשוט רואה - שפלצ'ר וקאריק לא מתאימים אפילו לרמה הגבוהה באנגליה? האם לא פקפק ביציבותו של ברבאטוב, בהחלמתו המהירה של רוני מהפציעה בשלהי העונה שעברה? תיאוריית הקשר טוענת שפרגי ראה הכל ושתק. העדיף לסכן מוניטין של 24 שנה תמורת משהו שהבטיחו לו בעלי הקבוצה.

אל תאמינו אפילו למילה אחת מכל האמור לעיל, אבל אם כך מסוגלים לחשוב ברצינות חלק מהאנשים ששרים בכל שבת: "אנחנו הצבא האדום של פרגוסון", אתם יכולים להבין את עומק השבר במנצ'סטר יונייטד. עכשיו ברשותכם, נכניס את הכלה.

***

רוני אינו בקהאם. לבקס תמיד היה סטייל, אישה שהיא מגה-סלב בזכות עצמה, מראה שגורם אפילו לנשים בגיל הבלות לבייץ, ושאיפה להפוך לאייקון בינלאומי. המעבר שלו לקבוצה כמו מדריד, ברצלונה או מילאן, היה רק שאלה של זמן. רוני הוא לא רק שונה, אלא ההפך הגמור: החבורה שמקיפה אותו עד היום אינה מורכבת מסלבריטאים, אלא מהחברים שגדלו איתו בשכונה במרסיסייד, רובם ככולם אוהדים שרופים של אברטון (מה שלא הפריע לו להתגרות יותר מפעם אחת בקהל המקומי). הוא התחתן עם הבימבו מהתיכון, הוא שותה ומשתכר, מסתבך בתגרות ועם נערות ליווי לא דיסקרטיות, ובכל זאת - האוהדים, לא רק של מנצ'סטר יונייטד, אלא גם של נבחרת אנגליה, חולים עליו.

 וויין רוני, מנצ'סטר יונייטד, פרמיירליג / צילום: רויטרס

הם חולים על פני המתאגרף, על הזעם העצור בכל תנועה שלו, על המראה המגושם והחיוך האינפנטילי. יש כוכבים גדולים ממנו כמו מסי למשל, אבל בינינו - עם מי הייתם מעדיפים לצאת לדרינק, עם המהונדס גנטית מהקאמפ נואו, או עם וויין, מלך השכונה?

בחודש אוגוסט האחרון הטיל דייויד מויס, המנג'ר של אברטון, מה שבכל זמן אחר היה יכול להיחשב כפצצה: "רוני", כך אמר מויס "בדק איתי את האפשרות לחזור ולשחק באברטון כבר העונה". איכשהו, הדברים של מויס נתפשו כמלפפון קיץ ועברו מתחת לרדאר של התקשורת האנגלית. בדיעבד מתברר שמויס כנראה ידע על מה הוא מדבר: זה לא הכסף של צ'לסי, סיטי או מדריד (מישהו בכלל יכול לראות את רוני נהנה מהחיים בספרד? זה הרי בחור של יורקשייר פודינג ובירה, לא של טפאסים וקאווה. אתם יודעים מה: רוני יהיה נטע זר אפילו בלונדון). רוני פשוט רוצה הביתה.

***

וברקע כל זה יש מועדון כדורגל, אימפריה של ממש שמעטים השמות בכדורגל העולמי שיכולים להתחרות בתהילת העולם שלה, ומעבר לשיגעונות של רוני או להזדקנות של פרגי, האימפריה הזאת שבויה בידי בעלים שלא מסוגלים אפילו להבין את הטקסט הזה. כששאלו לפני כמה שנים את מלקולם גלייזר מה הקשר שלו לכדורגל, הוא ציין שאחד מבניו, ג'ואל או אייבי, נהג לצפות, בהיותו סטודנט באנגליה, בשידורים הישירים ממשחקיה של טוטנהאם. תארו לעצמכם מישהו שרוכש את בית"ר ירושלים ומספר לאוהדים: "תמיד חיבבנו במשפחה את הפועל ת"א".

צא ולמד מה קשה פגיעתה של הגלובליזציה: אחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בעולם, שמייצר רווח תפעולי של 100 מיליון ליש"ט בשנה, שבוי בידי בעלים שכל מעיינם הוא לשאוב ממנו כל פני, סליחה סנט, פנוי. אפילו אם מדובר במכירת הכוכב הגדול ביותר ל... מנצ'סטר סיטי.

***

בתחילת שנות השבעים מגיע הכישרון הגדול ביותר ששיחק אי פעם במנצ'סטר יונייטד באיחור לאימון, כשהוא שיכור. עוזר המאמן מריח את הבל פיו מרחוק - ושולח אותו הביתה. הכוכב, שיודע שהוא כבר על תנאי בקבוצה, פונה לאביו המקצועי, האיש שטיפח אותו בכל אותן שנים והפך אותו לכוכב הפופ הראשון בתולדות הכדורגל.

"האם תוכל לעשות משהו למעני?" הוא מתחנן.

"מצטער בני", משיב לו המנג'ר, "אין שחקן שהוא גדול מהמועדון".

כך מתגבש DNA של מועדון כדורגל, ובמקרה של מנצ'סטר יונייטד, הוא חזק מוויין רוני, הוא חזק ממלקולם גלייזר ובניו בע"מ והוא חזק אפילו יותר מסר אלכס פרגוסון.

 ג'ורג' בסט / צילום: רויטרס

הדיאלוג הזה, בין סר מאט באזבי לג'ורג'י בסט, ולא משנה מה תשמעו בימים ובשבועות הקרובים על דמי מעבר, שכר שבועי, אגרות חוב או ריבית על הלוואות. הוא תמצית הווייתה של מנצ'סטר יונייטד, בסופו של דבר, רק על פיו אפשר לבחון גם את פרשת רוני.