איש השבוע: מאיר שמיר

נלחם (להשתלט על תנובה), נכנס (דרך בן הדוד איציק באדר), נצמד (לזהבית כהן, שלא ממש התמוגגה מהזוגיות שנכפתה), התמקח (באמצעות עו"ד רם כספי, עם משה טרי וזוהר גושן), הרוויח בענק (כ-300% בשלוש שנים), מיצב עצמו בקצה פירמידת ההון (הישראלית), והשבוע הוא הולך הביתה עצוב. מבטיח שעוד ישוב.

מאיר שמיר רצה להיות שאול אלוביץ' - האיש שבא לבזק, שם מראש מחיר גבוה כדי לקנות את סבן ושות' ויצא עם השליטה. שמיר בא לזהבית כהן, שם מראש מחיר גבוה כדי לקנות אותה, פלוס מכתב מיאיר סרוסי וציון קינן מהפועלים וכמה משקיעים, ויצא עם המכנסיים למטה.

לא מו"מ, לא מיקוח. כהן הצביעה על השלט "לא למכירה" ונעלה את הדלת. היא ניצחה אותו. מה שתכננה ומה שרצתה - זה בדיוק מה שקרה. מה ששמיר רצה, ומה שיועצו כספי תכנן, אבדו בשביל החלב.

נוסטלגיה: "מבחינתי זו זכייה אדירה, בינגו מארץ הבינגואים. להיכנס לעסק בשלב כזה בחיים, שאתה יכול להגיד עליו שעם העסק הזה אתה יוצא לפנסיה. בשבילי תנובה זו לא השקעה. מבחינתי תנובה זו חתונה" (אפריל 2007, "גלובס", בימים שלפני סגירת הרכישה של תנובה).

גיחוך הזמן, ממש באחרונה נהרסה סופית "האורווה", אצטדיון הבית המיתולוגי של הפועל פתח תקווה. מאיר שמיר לא נצפה מזיל דמעה ולא הבטיח לחזור. עברו כחמש שנים מאז האשימו אותו בכך שנכנס לכדורגל, כבעלים של הפועל פתח תקווה, כדי לעשות סיבוב נדל"ני על מגרש הבית שלה.

מאיר שמיר, דרך מבטח-שמיר, החברה הציבורית שבשליטתו, מקבל צ'ק של 1.23 מיליארד שקל מבנק לאומי. השמים הם הגבול, אבל חשוב לו שתדעו על געגועיו לריח התבן, ניחוח החציר ועטיני הפרות. לזכותו ייאמר: יצא אלגנט.

אין ספק ששמיר נוטר לכהן, שלבו כבד בגלל העובדה שבמו ידיה העיפה אותו מהחלום, אבל מילה רעה לא יוצאת מפיו. הוא רק מהלל ומשבח אותה. גם הוא למד להעריך את איכות המיקרו-מנג'מנט שלה; גם הוא, כמו גליה מאור ודוד ברודט, מאמין שתנובה, המכפילה את הרווח שלה בכל שנה, מצויה רק בתחילת הזינוק. אבל הוא בחוץ.

מאיר שמיר, 60, הוא איש עסקים ממולח. תופס פוזיציות במהירות ולוקח לו זמן להיפרד מהן. הצליח וכשל. נפל וקם. הרוויח והפסיד. סך הכול, הוא נכנס בראשית שנות ה-80', כטייס במיל', סוכן ביטוח שכיר קטן, והיום הוא איש עסקים גדול. בדרך אסף חברות, קשרים, בעלי שם, אירועים, כותרות, הצלחות וחקירות, שמחות וצרות, בעיקר הון.

וכול הזמן מפגין צניעות: "גם אם אני מצטייר כאיש עסקים, מי שמכיר אותי מקרוב יודע כמה נשארתי קיבוצניק באופי. אני לא טס במחלקה ראשונה, אין לי נהג, אין לי חליפה" (אפריל 2007).

בליפמן - השקיע לפי שווי של 6 מיליון דולר ומכר אחרי 14 שנה לווריפון לפי 1 מיליארד דולר. באלוני חץ, השקיע לפי 10 מיליון דולר ואחרי שהחזיר את ההשקעה מהדיווידנדים מכר בשווי של פי כמה.

בדרך באו הלכו או נשארו: סוכנות מבטח שרכש מסהר חברה לביטוח לפי 100 אלף דולר ונמכרה למגדל וכלל ביטוח לפי 20 מיליון דולר. טלדור מחשבים, אטאס, תעשיית חלבה שהפכה אצלו למבטח-שמיר, סקיילקס, גילת לוויינים, אלביט מערכות ראייה, תפרון ועוד. ההון הצטבר. "עולם העסקים הוא כמו מונופול של גדולים", אמר.

שריטה עמוקה

ותמיד תישאר פרשת לה-נסיונל ברקע - שריטה עמוקה שלא הגלידה. לא בטוח שתגליד. נחזור 15 שנים אחורה - לה-נסיונל, חברה בת של הדר, נכדה של הפניקס, היתה חברת ביטוח שמכרה באמצעות סוכנים גדולים, ומאיר שמיר ביניהם, עשרות אלפי פוליסות ביטוח חיים לקיבוצים.

הפוליסות שועבדו למבטחי משנה בחו"ל, ששילמו עמלות גבוהות, וכך יכלה החברה להציג רווחי עתק. אחרי כמה שנים התברר שמדובר בעסקאות פיקטיביות, בתחמונים ביטוחיים, גם בפוליסות ביטוח לנפטרים. ב-96' הגיעה לה-נסיונל עד סף פשיטת רגל. הממונה על הביטוח ורשות ניירות ערך חקרו.

מנהלים הועמדו לדין וישבו בבית הסוהר. שמיר, כמו עוד כמה גדולי הדור היום, נחקר. הוא העיד נגד המנכ"ל, ושילם, במסגרת הסדר, כספים ופיצויים להדר. שמיר הוכתם, אבל לא הוגש נגדו כתב אישום.

עשר שנים אחרי, ב-2006, כשרצה לקנות ממשפחת דנקנר את תעשיות מלח, שהחזיקה כמה אחוזים בגרעין השליטה בפועלים, רמז-סימן המפקח על הבנקים דאז יואב להמן: לא תיכנס למערכת הבנקאות שלנו. האם עננת לה-נסיונל - לא לבלוע ולא להקיא - תמנע ממנו לנסות להשקיע את הצ'ק מבנק לאומי ולהיכנס לתחום הפיננסים הקורץ כל כך?

stella-k@globes.co.il