פצוע אנוש בקבוצה (ובריא כמו שור בנבחרת הלאומית)

לפני קצת פחות משבועיים התעוררה איזושהי מחלוקת סביב הפציעה של יוסי בניון בנבחרת. מאחר שקשה לטעון שבניון הוא אחד האסים המרכזיים של צ'לסי, הרי שחומרת התגובה של קרלו אנצ'לוטי לפציעה שלו נתנה רמז למשהו אחר: המלחמה המתחוללת בין המועדונים לבין ההתאחדויות והנבחרות הלאומיות.

למי שהחמיץ, הנה תזכורת קצרה: בניון הגיע למשחק הנבחרת מול קרואטיה, ובבדיקה שנערכה לו על-ידי ד"ר מארק רוסנובסקי אובחן אצלו קרע בגיד אכילס - פציעה חמורה שגוררת ניתוח והשבתה של לפחות חצי שנה. מאמן צ'לסי רמז כי לא ייתכן שבניון גרר את הפציעה החמורה הזאת מצ'לסי, וסביר שאיפשהו אחרי שעזב את אנגליה (כלומר, אחרי שעבר לאחריותה של ההתאחדות הישראלית) נגרמה לו הפציעה. הר הגעש הזה נגמר בחלופת מכתבים זועמת בין צ'לסי להתאחדות הישראלית.

אבל יש מקומות שהמחלוקת על אותו נושא גרמה לקרע אמיתי עד כדי הכפשות בתקשורת ואיומים בתביעות. או מה שזכה לכותרות: באיירן מינכן נגד נבחרת הולנד.

 יוסי בניון, צ'לסי, פרמיירליג / צילום: רויטרס

***

הסיפור החל באותם דיווחים שאפשר לקרוא עליהם בעיתונים מדי יום: "פציעה קטנה של מארק ואן בומל בברך תמנע ממנו לשחק במשך שבועיים". על פניו לא משהו יוצא דופן. אלא ששורשי הסיפור מתחילים לפני ארבעה חודשים, עם שחקן הולנדי אחר בכלל: במהלך גביע העולם נפצע אריאן רובן בירך. הרופא של באיירן, הנס-ווילהלם מילר-וולפארט, הוא לא רק איש חברה וסלבריטי ידוע, אלא גם מומחה עולמי לפציעות של ספורטאים. יוסיין בולט, למשל, טס אליו פעמיים בשנה להיבדק. אותו מילר-וולפארט פנה אל ההתאחדות ההולנדית בבקשה לקבל לידיו את תוצאות הבדיקות. רופא הנבחרת, ואחריו ההתאחדות ופיפ"א סירבו לבקשה, או לאפשרות לבדוק את רובן - צעד חוקי מבחינתם. אחרי המונדיאל חזר רובן לבאיירן עם כאבים, ובבדיקה של מילר-וולפארט התברר כי לרובן יש קרע בשריר. לא סתם קרע, אלא חמישה סנטימטרים תמימים של שריר חסרים לו בירך. בשנת 2010, התברר, לא יחזור רובן לשחק. את שכרו, כשישה מיליון אירו, תיאלץ כמובן באיירן להמשיך ולשלם.

לדרישה של באיירן לפצות אותה לפחות על היעדרו עקב הרשלנות בטיפול בו, הגיבה ההתאחדות ההולנדית בזלזול. יו"ר באיירן קרל היינץ רומיניגה העמיד בפני ההולנדים אולטימטום כי במידה ולא יציעו פיצוי הולם עד סוף אוקטובר, יפנה המועדון הבווארי לבית הדין.

זה לא נגמר שם. בינתיים זומן קפטן באיירן, ואן בומל, לנבחרת הולנד, למרות שסבל מדלקת בברך. מילר-וולפארט איבחן את הדלקת והתריע בפני ההולנדים משיתופו של ואן בומל במשחק מול שבדיה. "זה לא נורא", אמר רופא הנבחרת ההולנדית חרט יאן חאוטסווארד, "אפשר לשחק גם עם דלקת". ואן בומל שיחק 72 דקות מול שבדיה לפני שנאלץ לעזוב את המגרש עם פציעה בברך. מאז אותו משחק החמיץ ואן בומל כבר שלושה משחקים במדי באיירן, והחזרה שלו לפעילות נדחית בינתיים.

ביחד עם שבר גשר האף של אוליץ' הקרואטי (עבודה יסודית של טל בן חיים) והפציעות שהשביתו את מירוסלב קלוזה ודניאל ואן בויטן - כולם שחקני באיירן - במהלך משחקי הנבחרות, שאריות הסבלנות של המועדון הבווארי התנפצו לרסיסים. יו"ר מחלקת הכדורגל בהתאחדות ההולנדית, ברט ואן אוסטביין, קרא להתבטאויות של הגרמנים בתקשורת "התנהגות א-סוציאלית", אחד העלבונות הקשים עבור גרמנים. אולי הנס, נשיא באיירן, התפוצץ עליו: "זו רשלנות פושעת. ציפיתי מההולנדים, אחרי הסיפור הבלתי ייאמן עם רובן, שיסתמו את הפה. אבל ככה אי אפשר להמשיך. מה שמגיע מהולנד בלתי קביל וברוטאלי באופן חסר תקדים. אם זה מה שהם רוצים זה מה שהם יקבלו. ברור שלא נשחרר יותר שחקנים לנבחרת".

***

למועדונים המספקים שחקנים לנבחרות נמאס לקבל את התכתיבים של פיפ"א בנושא סדר עדיפויות, וכן את המחויבות לשחרר שחקנים ללא תמורה ונשיאה בכל הסיכון. הבעיה כאן היא כמו תמיד: פוליטיקה. מאחר ופיפ"א הוא ארגון של התאחדויות, ברור שהוא מעניק את העדיפות העליונה לנבחרת הלאומית.

החוק אוסר במפורש על מועדון למנוע שחרור שחקנים לקבוצות. אבל היום גם הליגות וגם המועדונים מתארגנים כדי לשנות את סדרי העולם הקיימים. מרטין נולטה, פרופסור למשפט בספורט באוניברסיטת קיל, העריך ב"פיינשל טיימס דויטשלנד" שהסיכויים עבור באיירן "לנצח במקרים התקדימיים הללו גדולים. זה מצב בלתי מתקבל על הדעת ששחקנים לא מבוטחים במשחקי נבחרות, והמועדונים הם אלו שנושאים בנטל".

זה לא רק משחקים בינלאומיים חשובים, שיוצרים ניגוד אינטרסים. את הפגרה הבינלאומית האחרונה ניצלה ארגנטינה למשחק ידידות ביפן, אחד מחמישה משחקי ראווה כאלה השנה מאז המונדיאל. מסי, שלא היה כשיר למשחק בעקבות פציעה מהמשחק מול אתלטיקו, זומן למרות התנגדות של ברצלונה. ברור שזומן, משום שבתוך 4.2 מיליון אירו שמקבלת ההתאחדות הארגנטינית עבור המשחק, זוכה ההתאחדות לבונוס של 160 אלף אירו במידה שמסי משותף לכל אורך תשעים הדקות. ואם הוא נפצע? ואם המאמן רוצה לנסות הרכב אחר? כמו שג'ונתן מוריסון כותב ב"'טיימס", הגבולות המגדירים מהי נבחרת, ומהו משחק ידידות, נמחקים במקרה של תשלום עבור השתתפות. כך או כך, לא ברצלונה ולא מסי רואים פרוטה מהעניין, וסיכון הפציעה הוא כולו עליהם. הם לא רשאים, כמובן, לגרום לשחקן לשחק למרות פציעה, דבר אלמנטרי בנבחרות.

איך ייתכן שרובן שיחק עם קרע מוחלט בשריר, ארבעה משחקי כדורגל פלוס הארכה בתנאים הכי אינטנסיביים? העניין שלכל רופא יש את האינטרס שלו. לרופאים של המועדונים תמיד יהיה אינטרס להזהיר לגבי חומרת פציעה של שחקן נבחרת, אבל הרופאים בהתאחדויות תמיד ינסו למצוא פיתרון טוב (קוקטייל? משככי כאבים בכמויות בלתי נתפשות?) שיעמיד את השחקן על הרגליים, לטובת מעבידיהם והדגל.

 אריאן רובן, נבחרת הולנד / צילום: רויטרס

***

הפיתרון הוא די ברור: פיקוח של רופאים בלתי תלויים. רק שרופאים בלתי תלויים, כפי שמציין תומאס קיסטנר, אחד מראשי המבקרים של המערכת הנוכחית ב"זידדויטשה צייטונג", יוציאו מידי המועדונים, ההתאחדויות והשחקנים את הכוח להחליט מי ישחק מתי - מה שישלח כוכבים לטריבונות. וזה ויתור גדול מדי.

כך שהפיתרון הוא בסופו של דבר פונקציה של כסף. ב-2006 שילמה פיפ"א למועדונים לפי מפתח ספציפי עבור שחרור השחקנים למונדיאל. הפיתרון הזה הופל על ידי המועדונים, כך שהשנה חילקה פיפ"א 110 מיליון אירו להתאחדויות ולמועדונים עבור ההשתתפות של שחקניהן. "פיתרון נדיב", קרא לכך רומיניגה בזמנו כשכיהן כיו"ר ארגון המועדונים. אבל זה היה לפני רובן.