המלחמה שצריכה להפחיד את כולם

בסוף השבוע האחרון התכנסו ראשי הכלכלה העולמית לדון ב"מלחמת המטבעות". העובדה שצמד מילים אלו מוזכר ונידון בין ראשי הכלכלה העולמית, צריך להגיר זעה קרה בגב כל אדם הדואג לעתידו הכלכלי.

הסיבה לכך פשוטה: מלחמת מטבעות משולה למלחמת סחר. כל מלחמות הסחר הרסניות, ויובילו את הכלכלה העולמית לרגרסיה משמעותית של כל מה שהושג בתחום הפתיחות, וחופש זרימת ההון בעולם.

בעבר, כאשר מדינות רצו להגן על הייצור והתעסוקה המקומיים שלהן, הוערמו מסים ותעריפים אשר הכבידו על היבוא המתחרה. נזכר שכל התורה הקיינסיינית בנויה על יצירת ביקושים מקומיים על ידי צעדים מוניטאריים ופיסקאליים, וזאת כדי לסובב את גלגלי הצריכה והייצור במדינה.

כך, בסופו של דבר אמור לבוא שיפור בתעסוקה, ולייצר צמיחה אמיתית ובריאה.

הגלובליזציה שינתה לחלוטין את המשוואה. צריכה מקומית יכולה בהחלט לעזור, וזה מה שהממשל האמריקאי ניסה ומנסה לעשות ידי תוכניות התמרוץ השונות. אולם, פעולה שניראית אפקטיבית יותר היא דווקא עידוד הייצוא. במחשבתם זו, הם מנסים לסגור את הפערים בתעסוקה ובצמיחה, על ידי ייצור המיועד לחו"ל.

ואיך מוכרים יותר, ומייצאים בכמויות מספיקות כדי להגיע ליעד הנכסף? התשובה לכך מורכבת מאוד. קיים גורם המשתנה בכול משק, והוא זה התלוי כמובן במבנה החברתי וההיסטורי של אותה מדינה.

לדוגמא: סין והודו משתמשות בצורה מושלמת בכוח האדם האינסופי והזול להחריד שלהן. גרמניה, ארה"ב וישראל מנסות להתגבר על בעיות עלות כוח האדם על ידי יתרון טכנולוגי.

אבל כולן שוות בדבר אחד: ברצון שלהן למטבע חלש ככל האפשר כדי להוזיל על ידי כך את מוצריהן באופן יחסי למתחרים. אין עוד צורך במיסים מיוחדים ובחסימת הסחר החופשי על ידי צעדים אדמיניסטרטיביים. השוק החופשי הבנוי על עלות-תועלת אמור לעשות את העבודה.

מדינות מסוימות הגיעו לדרגת אמנות ממש בתחום זה: הדוגמא המובהקת לכך היא כמובן סין. הצמדת היואן לדולר גורם לכך שמתקיימת יציבות מתמשכת בין הייצור הסיני לצריכה של הלקוח הגדול והחשוב שלה: ארה"ב. יתר על כן, בהתבסס על העובדה שמדיניות הפד ידועה כבר מזמן, וכיוונה הכללי היה והינו של הורדת ערך הדולר, סין נהנית מכך כתוצר לוואי.

את בעיית האינפלציה המקומית הסינים, הנובעת מן ההצמדה לדולר, הפוליטיקאים הסינים עוצרים בצורה האפקטיבית ביותר: פוליטית. המשטר שם שולט על רוב הידיות של רוב הברזים המווסתים את הביקושים המקומיים. הסקטור הציבורי שולט בביקוש ובהיצע של הכסף בצורה מוחלטת והדוקה, וראינו לאחרונה את השפעת העלאת ריבית מפתיעה אחת.

לעומת סין, ישראל, ברזיל, או יפן מהוות דוגמאות למדינות שאינן יכולות להתמודד לאורך זמן בהמשך "מלחמת המטבעות". כלכלתן היא חופשית ולכן מאפשרת זרימת הון חופשי לכיוון המטבע המתחזק שלהן. ייסוף זה מסכן כמובן את יכולתן לייצא, ולהמשיך את היציאה מהמשבר הכלכלי בצורה הזו. ברזיל כבר החלה להטיל מגבלות על זרים ברכישת אג"ח מדינה מקומי, ואני לא צריך לספר לכם על מאמציו של סטנלי פישר במלחמתו נגד ייסוף השקל.

לאחר סיום המפגש, ראינו שוב ירידה חזקה של הדולר. השווקים פשוט אינם מאמינים לדבריו המתחסדים של טימוטי גייטנר, המטיל ביקורת על אחרים, ונמנע מלומר לנו אם ארה"ב החליטו סוף סוף לייצר סוג של יציבות למטבע שלה. מעשיהם של הפד, והממשל בכללותו, ממשיכים להצביע על חוסר התחשבות בעולם, ובולטים בהעדפתם הבלעדית של מדיניות לכיוון פנים.

זהו תהליך שככול שיימשך, ייראה טוב למחזיקי מניות, סחורות ומטבעות אנטי-דולריים, אבל כאשר נגיע לנקודת השבירה, שבה הסחר העולמי יתחיל באמת להיפגע מכך, הנפילה הפוטנציאלית תהיה חזקה וכואבת. במקום לייעץ לסינים לתת למטבע שלהם "להיות יותר חופשי ולהיסחר על פי ערכו", עדיף היה לעולם לראות קצת ריסון בדיבורים ובמעשים, בדבר ה-QE2 המוערך כיום להיות בין חצי לשלושת רבעי טריליון דולר.

הנכס המשקף הכי טוב את תהליך הפיחות העולמי היזום הוא הזהב. מאז 2001 הוא נמצא בעלייה מתמדת מול הדולר, ומול רוב המטבעות האחרים בעולם. זאת עקב חוסר האמון המתגבש כנגד המערכת המוניטארית העולמית, המבוססת כולה על הבטחות ממשלתיות ולא על עוגן אמיתי כלשהו.

לפניכם הגרף השבועי שלו (נכון ליום שישי שעבר):

 משה שלום זהב

הזהב ביצע מאז יולי מהלך רצוף ועצום. היעד אשר הזכרתי בסקירה קודמת (1310) הושג ואף נחצה. בזמן כתיבת שורות אלו, הוא נמצא ב-1345, כאשר השיא האחרון שלו היה כפסע מ-1400.

הצורה פאראבולית של התנועה האחרונה, ומבנה הגלים המוצג בכחול, מעלה אפשרות בדבר סיום המהלך. גורמים מחזקים להשערה זו:

• הגעת המחיר לקו המגמה הפנימי.
• חזרת המתנדים השבועיים (חלון עליון) ממצב קניות היתר.
• רמת האופטימיות המשתקפת בסקרי הסוחרים במתכת (97%) כאשר היא הייתה בשיאה.

לעומת כל זאת, קרבת הבחירות לקונגרס, המשך דיבורי ומעשי הפד, ובמיוחד כישלון כינוס ה-G20 ליצירת מסגרת יציבה שתמנע את המשך מלחמת המטבעות, יכולים בהחלט להביא את הזהב לרמות הרבה יותר גבוהות.

אם השיא הנוכחי יישבר, הגבול העליון של התעלה המכילה את התנועה כולה, יסומן כיעד הסביר למחיר (1600-1650). שבירת הקו האדום (קו הגבול התחתון של התעלה) תהיה הסימן המשמעותי שאנו חוזים אכן בשינוי לטווח ארוך.

מה הגורם הפונדמנטלי שיכול הביא לשינוי כלפי מטה? רק דבר אחד (שאיננו בגדר מאורע בלתי צפוי): שינוי דרמטי בכוח הפוליטי-ציבורי באמריקה, אשר יכריח את בן ברננקי וצוותו הכלכלי של אובמה להימנע מהמשך במדיניות השחתת הדולר.

• משה שלום הוא מנתח שווקים פיננסיים וחלק מצוות אתר "הכול בגרפים" המספק שירותים למשקיעים וסוחרים בשיטת הניתוח הטכני.
• כל המעוניין להיכנס לרשימת תפוצה לקבלת תזכורות על סקירותיו, וחומרים נוספים, יכולים לשלוח אימייל
• ל- Moshe.Shalom@gmail.com ולכתוב בשורת הנושא או בגוף המייל את המשפט "אני מעוניין להצטרף".

משה שלום עשוי להיות בעל עניין אישי בנכסים הפיננסים המוזכרים בסקירה זו. אין לראות בנכתב בה

הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.