ההצגה הכי טובה בעיר

משפטים דרמטיים רבים בעלי עניין ציבורי גדול מתנהלים באחרונה בבתי המשפט בישראל. הנשיא לשעבר, משה קצב, מואשם באונס; שר האוצר, אברהם הירשזון, מערער מבין כתלי הכלא על הרשעתו בגניבה; ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, עומד לדין בשורה של פרשות. אין ספק - התחרות על תשומת-הלב הציבורית והתקשורתית גדולה מאי-פעם.

אך מבין כל אלה, ההצגה הטובה ביותר במדינה, או לפחות בעיר, מתרחשת בין כתלי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שם עומדים לדין באשמה של מתן וקבלת שוחד עו"ד יעקב וינרוט ופקיד השומה לשעבר שוקי ויטה.

לעובדה שמדובר באירוע משפטי כל-כך מרתק יש סיבות רבות. אחת מהן היא שבמרכז כתב האישום שהוגש נגד וינרוט-ויטה עומדת לראשונה השאלה המשפטית האם גביית שכר-טרחה מופחת על-ידי עורך דין מעובד ציבור, כאשר בו בזמן מטפל עובד הציבור בלקוחותיו של עורך הדין, יכולה להיחשב עבירת שוחד כמובנה בחוק העונשין?

הרשעה עתידית של וינרוט וויטה בעבירה משמעותה הרחבת מעגל המקרים שבהם התנהגות אנושית תוכל להיחשב כשוחד. נזכיר כי מדובר בעבירה חמורה שהעונש הקבוע עליה בחוק הינו מאסר של עד 7 שנים למקבל השוחד, ומחצית מכך לנותן השוחד.

יוקרת הפרקליטות נמצאת על הכף

סיבה נוספת לעניין הרב הגלום במשפט היא שיוקרתה של פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) נמצאת כאן במידה רבה על הכף. מדובר באותה הפרקליטות שנחלה בחודשים האחרונים מפלות משפטיות משמעותיות וזכתה לביקורת חסרת תקדים, הן של בית המשפט והן של הציבור.

רק לפני כחודשיים מתח בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביקורת חריפה על הפרקליטות בתיק הדסק הרוסי שבסניף הירקון של בנק הפועלים, וביטל על בסיס טענת "הגנה מן הצדק" את כתב האישום נגד שני מנהלים בדסק בשל התנהלותה.

"זו לא המדינה שאני מכיר, ולא המדינה שאני רוצה להכיר", כתב השופט, שכינה את התנהגות הפרקליטות "דבר מזעזע", לא פחות. קודם לכן הסתיים גם תיק הדסק הצרפתי בבנק הפועלים בזיכוי של הנאשמים על-ידי בית המשפט, וכך היה גם במקרים אחרים.

תבוסה נוספת של הפרקליטות בתיק כה מרכזי תפגע פגיעה קשה נוספת בדימוי של רשויות התביעה בישראל. כבר עתה טוענים רבים כי הפרקליטות ממהרת מדי להגיש כתבי אישום, בעיקר בתיקים של עבירות צווארון לבן נגד בכירים ומפורסמים, ומונעת משיקולי רייטינג בהחלטותיה. הפסד במשפט וינרוט יפגע אף יותר בלגיטימציה הציבורית ההכרחית לפעילות תקינה של הפרקליטות.

ישנן סיבות רבות נוספות לכך שמשפט וינרוט-ויטה הוא כל-כך מעניין. למשל, מעורבותם של האוליגרכים, ארקדי גאידמק ומיכאל צ'רנוי, בפרשה וסכומי הכסף העצומים שקיבל מהם וינרוט; למשל צוות ההגנה "החלומי" שנרתם לחלץ את העמית, עו"ד וינרוט, מהמבוכה - צוות הכולל את בכירי הסנגורים במדינה, ובהם שר המשפטים לשעבר, פרופ' דוד ליבאי, ועורכי הדין דן שינמן, נבות תל-צור, נוית נגב, ירון קוסטליץ ונוספים.

למשל דמותו של השופט גלעד נויטל, שכבר זכה לכינוי ה"אנרג'ייזר" של בית המשפט, ומנהל את הדיונים ביעילות רבה ובו בזמן מאפשר לצדדים להתקוטט, להתווכח ולשטוח בפניו את כל טענותיהם, כמיטב המסורת האדברסרית; גם קהל הצופים המגיע לדיונים - אמנם בעיקר כדי לתמוך בוינרוט, אך גם מתוך סקרנות גרידא - הוא מרתק וכבר כלל, בין השאר, את חבר הכנסת לשעבר נחום לנגנטל, את הפרופסורים יפה זילברשץ וגבי ברבש ורבים אחרים.

אבל עם כל הכבוד לשלל הגורמים האחרים, הסיבה המרכזית שבזכותה מדובר בהליך משפטי כל-כך מרתק היא זהותו של העומד לדין. אמנם עובד הציבור, ויטה, מופיע בכתב האישום כנאשם מספר 1, אבל הגיבור האמיתי של המשפט הזה הוא ללא ספק עו"ד ד"ר יעקב וינרוט.

כאילו היה גיבור של מחזה שייקספירי, כשהוא מלווה בארשת פנים מיוסרת וכשעל כתפיו ניצבים כל השכל, הצדק והצדקנות שבעולם, ניצב תלמיד הישיבה הג'ינג'י, הסנגור הפלילי הגדול מכולם, המשפטן הנערץ, על דוכן העדים - ומרצה לשופט ולשאר הנוכחים את משנתו הפילוסופית על החיים, על המשפט ועל האמת.

"אני אנרכיסט", העיד על עצמו וינרוט באחד הדיונים - ובצדק. במהלך כל המשפט נראה כאילו וינרוט לא מסוגל "להסיר מעליו את גלימת הפרקליט הפלילי" ולהפנים את העובדה שהוא ניצב כעת בצד השני של המתרס, כנאשם.

הוא מסרב לשבת על ספסל הנאשמים, מרבה לשאת דברים בפני השופט ובמהלך עדותו מתפרץ מדי פעם לעבר התובעת, עו"ד שרון כהנא, ועולב בה. בפעמים אחרות הוא טורח לשבח אותה על עבודתה ולהבהיר כי יחסו אליה אינו נובע ממניעים אישיים, ומיד מזדרז להקניט אותה שוב.

מבחינת המערכת, וינרוט הוא נאשם העומד לדין בפני שופט, אך כשצופים בו נושא דברים באולם הדיונים המחניק, קשה שלא לחוש כי מבחינתו הוא ניצב על הדוכן כשופט המערכת כולה.

משפט וינרוט-ויטה מכיל בתוכו את כל היסודות שיוצרים דרמה משובחת. אין בו "טובים ורעים", אבל יש בו עלילה מפותלת, גיבורים מורכבים, זירת התרחשות מרתקת, דמעות ושמחה, כעס ועלבון, ובסוף גם יגיע הקתרזיס. מה חבל שלא מדובר בהצגה בלבד, אלא במציאות שבה מונחים גורלות של אנשים על כף המאזניים.

"מה שמשתף את בני האדם זה לא אמונות או דעות, אלא רק הכאב האנושי. המשפט הוא טרגדיה", אמר יעקב וינרוט בדיון הקודם, וללא קשר לתוצאות המשפט - דיבר על עצמו.