רע לתפארת

א. ביל גייטס מציין השבוע את יום הולדתו ה-55. אבקש לנצל את הבמה הצנועה הזו ולשלוח אליו מכאן את מיטב הברכות והאיחולים. אז מלאו את הכוסות, חברות וחברים, הרימו אותן והשיקון, ושתו לבריאותו של אחד האנשים הגדולים החיים היום, אם לא הגדול ביותר. ואני לא צוחק.

על שני דברים ראוי, בעיניי, ביל גייטס לתואר המכובד. האחד הוא הודעתו כי את מרבית ההון שצבר - והאיש צבר משהו כמו 54 מיליארד דולר - הוא עומד להוריש לחברה, דרך תרומות, קרנות וכיוצא באלה. הוא גייס את וורן באפט, והשניים עושים הרבה טלפונים למיליארדרים אחרים ומנג'סים להם. בערך 40 כבר הצטרפו.

אפשר להיות ציני לגבי הדבר הזה, אבל זה יהיה רע מאוד לקארמה, כמו גם לעור הפנים. בעיניי מדובר ברעיון נהדר. מה, עדיף להוריש את העסק לבני הדור השני שישמרו עליו בקושי עבור בני הדור השלישי, שיבזבזו את כל הכסף על מסיבות וסמים שלא נדע?

לתרום את הכסף למטרות טובות במקום להתחיל ליצור שושלות חדשות של ילדים מפונקים (משהו יישאר להם, שלא תדאגו) נראה לי עדיף הרבה יותר ויפה ומוסרי ונכון. גייטס יכול לממש את ההשפעה שלו על עשירי העולם וליצור פה מעין מסורת חדשה, מסורת שיכולה להפוך את הקפיטליזם לקצת יותר נסבל. הוא יכול להפוך כאן לדמות מופת.

והדבר השני, והגדול יותר בעיניי, הוא המלחמה שהכריז ביל גייטס על המלריה. כאן הוא קנה אותי ואת לבי.

ב. המלריה היא אחד מגורמי המוות העיקריים בעולם: חצי מיליארד חולים ו-2 מיליון מתים בכל שנה, רובם באפריקה שמדרום לסהרה.

אלה לא רק מספרים. הייתי באפריקה לפני כמה שנים וראיתי את המחלה הזאת בפעולה. לא מעט ראיתי, ומה שראיתי הספיק לי לגמרי. ראיתי אותה הורגת אנשים וילדים ותינוקות, כולם מתים ממחלה שבעולם המערבי נשכחה מזמן, מחלה שהתרופה לה והטיפול בה פשוט לא מגיעים אליהם, גם לא דברים פשוטים כמו כילה או ריסוס בקני היתושים. זה יכול לשגע את הבן אדם.

הייתי בכפר קטן במלאווי. היו שם לא מעט בני אדם, אבל הכפר כולו היה בעצם מין זירת קרב בין 3 מחלות: מלריה, בילהרציה ואיידס. זו מהיתוש, זו מהמים, זו מהדם. שלושתן השתעשעו יופי, זללו שם מכל הבא ליד והכו כל מה שעבר בסביבה, כמו קוז'אקים בבית כנסת. בלי כבוד, בלי רחמים. זו לא היתה תקופה קלה.

אפשר לפתור את המלריה. עובדה, פתרו אותה. אפילו אנחנו פתרנו אותה. ייבשנו ביצה, סגרנו עניין. ותנו לי לומר לכם משהו: זו מחלה נוראית. שמה העברי, קדחת, מתאר אותה בדיוק. החולה קודח מחום והמחלה קודחת בו ללא רחם. יש גם מלריה במוח. מסכן מי שחוטף אותה. לא שבילהרציה זה תענוג מי יודע מה, או שאיידס הוא המחלה המומלצת של החודש, אבל המלריה תמיד נראתה לי כאכזרית מבין השלוש.

לא הצלחתי למצוא את הנתון המדויק הבוקר, גם לא אחרי חיפוש ממושך, אבל העולם - דרך תעשיית התרופות - מקדיש הרבה יותר כסף על תרופות נגד התקרחות ונגד אין אונות, מחלות נוראיות בפני עצמן הפוגעות בעיקר בגברים לבנים מבוגרים, ועל תכשירי קוסמטיקה המיועדים לנשים לבנות, מאשר הוא משקיע במחקר ובחיסון נגד מחלות קטלניות בעולם השלישי - ואני מדבר על פי מאות מונים, כן? וזה עוד בלי לדבר על תעשיית הדיאטות. הילד השחור יכול למות מעקיצת יתוש, העיקר שלגבר הלבן יהיו שיער שופע וזקפה איתנה, ולאשתו עור מושלם ובטן שטוחה ללא קמטים.

העולם הוא כל-כך לא הוגן, לעזאזל.

ג. חייבים להודות שאנחנו עושים קצת עוול למלריה כשאנחנו מציגים אותה כמחלה בריונית כזאת, לא מתוחכמת, שנטפלת רק לעניים ולמסכנים וניתנת לפתרון בקלות. זה לא ממש נכון. מדובר בחתיכת מחלה מתוחכמת שפגיעתה רעה.

היא לא חיידקית והיא לא נגיפית. היא נגרמת על-ידי 4 מינים של איזה יצור חולרה שאינו מוגדר: הוא לא חי, הוא לא צומח, הוא לא דומם. הוא איזה מין פרוטוזואה טפילית בשם פלסמודיום.

המלריה היא מחלה חזקה ובעלת תושייה, שיודעת להסתגל, להשתפר ולשנות את עצמה. היא מדביקה בני אדם ויתושי אנופלס ומקננת בהם ומשתמשת בהם להתרבות וכדי להפיץ את עצמה, ואז הורגת אותם - מבחינתה אתה והיתוש אותו דבר, כמו שפרה לא מבחינה בין גבעול לגבעול.

ז'תומרת שהאתגר שלקח עליו ביל גייטס הוא לא אתגר פשוט, כזה שאפשר לפתור אותו בלשפוך ערימה של דולרים. לא, ביל גייטס התייצב מול יריב ראוי, אולי הכי ראוי. אם ינצח גייטס את המלריה, הוא יהיה האדם שעשה הכי הרבה למען אפריקה מאז דרך עליה האדם הראשון.

והוא לא הולך לגמור שם את העבודה. הוא ורעייתו מלינדה אמרו שהיעד של הקרן שלהם הוא לחסן 90% מאוכלוסיית העולם, ולהציל את חייהם של יותר מ-8 מיליון ילדים בעשור הקרוב.

לא יודע מה איתכם, בעיניי שני הדברים האלה לבדם יכולים להציב אותו בראש הפירמידה.

ד. אבל שני אלה לבדם, יפים ככל שיהיו, לא מספיקים. מה שמשלים את התמונה הוא המסע הרוחני שעשה ועושה גייטס.

הוא היה האיש הכי עשיר בעולם במשך כמעט עשור, עמד בראש אימפריה, והחליט שזה לא מתאים לו יותר. עכשיו הוא רוצה לעשות משהו אחר עם החיים שלו. אז הוא יצא לחפש משהו טוב לעשות, והוא עושה את זה בדיוק כמו שעשה את העניין הקודם שלו: הכי טוב.

הוא לא רק היה האיש הכי עשיר בעולם במשך כמעט עשור. הוא היה האיש הרע. הוא היה האיש הרע הראשון של אומת האינטרנט שזה עתה נולדה. הוא הוצג כמעתיקן סדרתי, כבריון עסקי, כחומה בצורה בפני החדשנות.

בימיה הראשונים של הרשת היו יותר אתרים שבהם הוצג גייטס כשטן עם קרניים מאשר אתרי פורנו. הוא היה האיש שנכון לא לאהוב. הוא אולי היה האיש שתרם הכי הרבה למהפכת המחשב האישי, האיש שבלעדיו תעשיית המחשבים, וקצת העולם, לא היו נראים אותו דבר, אך כולם העדיפו לזקוף לחובתו את העובדה שלא זיהה מיד את כוחה של הרשת.

אבל נדמה שלו לא היה אכפת. הוא המשיך להילחם כמו אחד שאין לו מה להפסיד. עד שפרש.

מי שמסמל הכי טוב את הדרך שעשה גייטס הוא סטיב ג'ובס מאפל, שתמיד עמד מולו. הנמסיס שלו. השניים ילידי אותה השנה. הטוב מול הרע. הקול מול החנון. האמן מול הפקיד. אתם מכירים את כל זה, אין צורך להרחיב.

ובבקשה - ראו איפה ג'ובס היום ואיפה גייטס. האחד תקוע באותו המקום, עדיין מתעסק בשטויות של ילדים, תסלחו לי; כל מיני גאדג'טים מעוצבים לעילא שעולים המון כסף. מה המטרה בחיים של ג'ובס היום? שהמכשיר הזה יהיה דק יותר מהמכשיר ההוא? עוד פיצ'ר מגניב? נו, באמת, זו עבודה לבן אדם מבוגר?

וראו את גייטס. עשה מהלך, עזב את הכול ויצא לדרך במטרה להציל את העולם או לפחות להפוך אותו למקום טוב יותר. הוא לא מתעסק יותר במכשירים, גם לא בצרכנים. הוא מתעסק באנשים. בחיים שלהם.

בואו נקצר את זה: האחד מציע אפליקציות, השני חיסונים. איי רסט מי קייס, כמו שאומרים.

ה. בריאות טובה שתהיה לך, ביל גייטס. מי ייתן והרוח תישוב תמיד בגבך והשמש תזרח תמיד על פניך, מי ייתן ותמצא מזור לאפריקה הדואבת ולעניי העולם באשר הם.

אה, ושמור על החיוך, בן אדם.

הרהור

גייטס יכול לממש את ההשפעתו על עשירי העולם וליצור מסורת חדשה, שאולי תהפוך את הקפיטליזם לקצת יותר נסבל